מאת: ענבל בן ברית כהן * צילומים: פרטי

עו"ד ערן חרמוני (36), נשוי לטדלה (שפירושה "מזל" באמהרית), אב לאלינור בת השנתיים ותושב מודיעין כמעט עשור הוא מהשבוע שעבר מזכ"ל מפלגת העבודה שהולכת ונמוגה, הולכת ומאבדת את הרלוונטיות שלה ואת מוקדי ההשפעה במדינה (ולא מהיום). חרמוני מחליף את חליק בר שפרש מתפקידו. 

לאחר שבסיבוב הראשון בבחירות על התפקיד שהתפנה לא הושגה הכרעה של לפחות 40% מהקולות, כנדרש על פי תקנון הבחירות, נערך בשבוע שעבר הסיבוב השני ובו התמודדו חרמוני ויאיא (יאיר) פינק.

חרמוני זכה בתמיכה רחבה ביותר בקרב דמויות מובילות במפלגת העבודה וביניהם יו"ר המפלגה, יצחק (בוז'י) הרצוג, ח"כ עמיר פרץ, ח"כ איתן כבל, ח"כ איתן ברושי, יו"ר קק"ל דני עטר, המזכ"ל המכהן חיליק בר וסה"כ ב-916 קולות של צירי מרכז המפלגה, שהם בסה"כ 30 קולות יותר משזכה פינק, וכך זכה גם בתפקיד מזכ"ל מפלגת העבודה. תפקיד אשר מעבר להיותו משמעותי, מבטיח לו את המקום ה-7 ברשימת המפלגה בבחירות הבאות לכנסת.

הוא עו"ד בהשכלתו, יו"ר סניף מפלגת העבודה בעיר, מנהל המרכז הרעיוני קרן ברל כצנלסון ובנעוריו הושפע מאד מרצח רבין ובחר לעשות מעשה, גם אם זה בא על חשבון הלימודים. מאז היה נער, העשייה החברתית והפוליטית ממלאים את יומו. הוא מגדיר את עצמו כ"אדם משימתי שחולם על שינויים גדולים", חבריו אומרים עליו כי הוא מלווה את חלומותיו בהרבה עבודה, עשייה נחושה ועקשנות, מצייר לעצמו חזון ומאמין שהוא יכול לכבוש אותו. 

בקרב על התפקיד שפעם היה אחד הנחשקים בפוליטיקה הישראלית, ומקור עוצמה של ממש במפלגת השלטון המפ"איניקית הוא שמע לא מעט קולות גם מבית, של גורמים בסניף העבודה, סלש המחנה הציוני מודיעין, שחשבו שמדובר בטעות לבחור בחרמוני כאשר מדובר בימים מאוד לא פשוטים למפלגה המיתולוגית שירדה מנכסיה. חרמוני שמע והעדיף לשתוק ולחייך כל הדרך לנצחון בקלפי. 

חרמוני, כך מעידים עליו חבריו ושותפיו לדרך, הוא אדם שמקדיש את חייו למען האחר, פעיל חברתי שפועל שנים רבות נגד גזענות ולמען שוויון זכויות לכל אדם ולבני הקהילה האתיופית בפרט גם בלי קשר למוצאה של זוגתו לחיים. למרות השתייכותו לפוליטיקה, הוא רחוק מלהיות "עסקן" ואת כל העשייה שלו הוא עושה לפי עדויות בצנעה, בשקט, בעבודה קשה ובמחויבות מלאה.

חרמוני מסכם את הקרב על התפקיד: "סה"כ הייתה מערכת בחירות מאד יפה, היו אמנם מתחים פנימיים, כמו בכל מערכת בחירות, ויש נגטיב ופוזטיב, אבל הייתה  מערכת בחירות טובה, אני מכבד מאוד את המתמודדים שהתמודדו וניהלו קמפיין יפה מאוד. נכון שהיו גם משמעויות פוליטיות, אבל אני הצלחתי לגבש סביבי תמיכה מאד משמעותית וזה נתן לי הרגשה שאצליח לאחד".

-איפה נדבקת בחיידק הפוליטי?

"הייתי נער בגבעת שמואל, התקופה היא תקופת ממשלת רבין, תקופה סוערת בציבוריות וברחוב הישראלי, לא מעט אלימות, לא מעט הסתה ואני הצטרפתי לנוער העבודה, הפגנתי בצמתים בעד ממשלת רבין והייתי פעיל מאד. אין ספק שהפעילות הזו מאד אתגרה אותי ומילאה אותי".

"הובלתי לא מעט מאבקים חברתיים. שביתת הרעב נגד גזרות נתניהו לפני כ-15 שנה, הקמת מטה הפעולה לביטול חוק ההסדרים, זה המחאה החברתית של קיץ 2011, ייצוג העצורים מההפגנות של המחאה החברתית, ייצוג בבג"צ נגד יישום החלטת הממשלה על תכנית חומש לצמצום פערים בקרב יוצאי אתיופיה, מיזמים חברתיים שונים ומגוונים"

-הבסיס הזה התחיל בבית?

"לא חושב. אני בהחלט יכול להגיד שההורים שלי היו אנשים עם מודעות פוליטית והכל, אבל לא אנשים פעילים פוליטית בכל רמ"ח האיברים. בתור נער הקדשתי שעות רבות לפעילות הפוליטית, גם על חשבון הלימודים ואת זה אף הורה לא אוהב, אבל בסה"כ בהתחשב בנסיבות, הפידבק היה חיובי".

-מה קרה אחרי הצבא?

"חזרתי לפעילות בכל הכוח. השתחררתי מהצבא ובדיוק היו בחירות בכל סניפי מפלגת העבודה בכל הארץ. הייתי בחופשת שחרור ופניתי ליורם אברהמי שהיה ממלא מקום ראש המועצה בגבעת שמואל, זה שגם הכניס אותי בתור נער לפעילות. אמרתי לו: ' שמע, יש עכשיו בחירות ואני אשמח להיות יו"ר המשמרת הצעירה בגבעת שמואל. יורם ענה לי: 'אתה לא תהיה'. שאלתי אותו למה והוא ענה: 'אתה תהיה כאן מזכיר הסניף'. נדהמתי, שאלתי אותו איך מזכיר סניף, הרי יש את כל החבר'ה פה ששנים ויורם השיב שהם רוצים אותי, הם רוצים לרענן את הסניף. התמודדתי לתפקיד ובאמת קיבלתי תמיכה מאד רחבה ונבחרתי, וכך חזרתי לפעילות".

חרמוני החל לפעול במשמרת הצעירה של מפלגת העבודה, הוביל בשנת 2003 שביתת רעב בת 15 ימים של צעירי מפלגת העבודה, נגד גזרות נתניהו ומשם לפה, התמודד בגיל 24 שזה גיל צעיר יחסית, ליו"ר משמרת הצעירים של מפלגת העבודה. הוא נבחר לתפקיד וזה הכניס אותו לפעילות ביתר שאת ובכללה לא מעט מאבקים חברתיים. גם את אשתו, טדלה הכיר בזכות מפלגת העבודה, כשאחותה הייתה פעילה בה והכירה בין השניים.

"אנחנו חיים במדינה שיש להחלטות המדיניות ביטחוניות משקל גדול מאד ומצד שני אי אפשר להתעלם מכך שמלכתחילה  החזון שלנו כאן היה לא רק לבנות מדינה יהודית דמוקרטית, אלא גם חברת מופת וזה בא יחד. לכן אל לנו לוותר על שום פן משמעותי"

-מהם המאבקים החברתיים המשמעותיים ביותר מבחינתך, בהם לקחת חלק או הובלת?

"הובלתי לא מעט מאבקים חברתיים. כפי שציינתי קודם, זה שביתת הרעב נגד גזרות נתניהו לפני כ-15 שנה, הקמת מטה הפעולה לביטול חוק ההסדרים, זה המחאה החברתית של קיץ 2011, ייצוג העצורים מההפגנות של המחאה החברתית, ייצוג בבג"צ נגד אי יישום החלטת הממשלה על תכנית חומש לצמצום פערים בקרב יוצאי אתיופיה, בתפקידי האחרון בבית ברל זה הקמת המכינה הקדם צבאית ע"ש ברל כצנלסון, תכנית להנגשת ערכי תנועת העבודה במכללות הפריפריאליות, הקמת עלוני השבת ברוח מפלגת העבודה, מיזמים חברתיים שונים ומגוונים".

-האם הנושא החברתי הוא המוקד?

"אני חייב להגיד שלא בהכרח. אני מאמין שתפיסה של תנועת העבודה הינה תפיסה רחבה שיש לה גם רגל מדינית ביטחונית וגם רגל של כלכלית חברתית. אי אפשר להתמקד רק בנושא אחד, ומי שעשה זאת בעבר חטא למטרות. פעם עשו זאת  תוך התמקדות רק בנושאים המדיניים ביטחוניים ופעם בהתמקדות רק על הכלכלי חברתי והזנחה של אחד  התחומים היא טעות. אנחנו חיים במדינה שיש להחלטות המדיניות ביטחוניות משקל גדול מאד ומצד שני אי אפשר להתעלם מכך שמלכתחילה  החזון שלנו כאן היה לא רק לבנות מדינה יהודית דמוקרטית, אלא גם חברת מופת וזה בא יחד. לכן אל לנו לוותר על שום פן משמעותי".

-עכשיו כשאתה מזכ"ל מפלגת העבודה, איך אתה מתכנן לשקם אותה?

"זו שורה של פעולות. קודם כל אני חושב שהסקרים היום לא מחמיאים, אבל אני גם רחוק מלאבד תקווה בגללם. לא אתייאש ומסיבה מאד פשוטה: לפני שנתיים בסה"כ היינו 24 מנדטים בבחירות. היום, נכון הוא שיאיר לפיד נהנה מסוג של תמיכה בסקרים, אבל בסוף, לפיד איננו דמות שיכולה לההחליף את השלטון של הימין, בשום מצב הוא לא יכול להיות ראש ממשלה, ולכן האזרחים שמחפשים להחליף את הליכוד, שמחפשים להחליף את הממשלה, חוברים ללפיד מתוך אכזבה כזו או אחרת. אני מניח שלקראת הבחירות, ברגע האמת, תהיה שוב התכנסות למחנה הגדול שיכול להחליף את הממשלה והוא יכול לבוא רק מתוך מפלגת העבודה ולא מיאיר לפיד".

-ולמה לפיד לא ומפלגת העבודה כן?

"לפיד הוא ימין חברתי לא פחות מנתניהו. הקטע הקפיטליסטי שלו לא פחות מובהקת מנתניהו. הוא  נכשל כישלון חרוץ כשר אוצר. הרי זה לא שלפיד קיבל מנדטים בזכות המחאה החברתית ואחר כך כשר אוצר הוכיח  מדיניות שהיטיבה עם  מעמד הביניים והשכבות המוחלשות. ממש לא.  הוא לא הצליח להוריד  את יוקר המחיה ולא לשנות כיוון במשבר הדיור. לא צמצם פערים והנטל הכלכלי  רק הלך וגבר. הוא נכשל כישלון חרוץ כשר אוצר. הוא פשוט היה עוד מאותו דבר והיום הוא בסך הכל נהנה מאיזה שהוא ריק זמני בציבור".

-אתה חייב לפרט

"אני יודע שלא מספיק להגיד למה לפיד לא, ואנחנו גם צריכים להראות למה כן. בשביל זה נשלב מערכות, ננהל מאבקים, נייצר אופוזיציה אפקטיבית בשורה של נושאים. יש היום בשבועות האחרונים הצטרפות משמעותית למפלגת העבודה ורואים את זה, זה לא לחינם, אנשים מבינים שמתוך הבית הזה אפשר לייצר חלופה לימין. מפלגת העבודה עוברת לאחרונה שינויים דרמטיים, יש אנשים חשובים שהצטרפו למפלגת העבודה ולדעתי בסוף לפיד יחזור  למימדים ריאליים. אני חייב להגיד שהחוזק של לפיד בסופו של דבר זה המתנה הכי טובה של נתניהו. בסוף כולם מבינים, גם בליכוד, שלפיד לא יכול להיות ראש ממשלה בישראל, אין לו יכולת לבנות קואליציה, מבחינת הליכוד והימין זה טוב שלפיד יתחזק,  אבל מי שמבקש לשנות כיוון, יודע או צריך להבין שטוב שמפלגת העבודה תתחזק".

הוא מגדיר את עצמו כ"שמאל ציוני" ואומר: "כל התפיסה שלנו נגזרת מתפיסת העולם של הציונות ומהאינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל והמשמעות של זה היא להיות נכונים לייצר תהליך מדיני ופשרות שישמרו על ישראל מדינה יהודית דמוקרטית. עדיף למדינת ישראל להיות עם שטח פחות גדול, אבל עם רוב יהודי מוצק, מאשר שטח יותר גדול אבל ללא רוב יהודי".

"הסקרים היום לא מחמיאים, אבל אני גם רחוק מלאבד תקווה בגללם. לא אתייאש ומסיבה מאוד פשוטה: לפני שנתיים בסה"כ היינו 24 מנדטים בבחירות. היום, נכון הוא שיאיר לפיד נהנה מסוג של תמיכה בסקרים, אבל בסוף, לפיד איננו דמות שיכולה להסדיר את השלטון של הימין, בשום מצב הוא לא יכול להיות ראש ממשלה"

-איך אתה מתכנן לאחד את שורות מפלגת העבודה?

"אני מתכנן להכין את המפלגה לבחירות, לפנות ולבקש וליזום הצטרפות של כוחות נוספים וחדשים למפלגה. לייצר מומנטום גדול לדור הצעיר במפלגה, זה חשוב לי מאד. לייצר מאבקים ולשמש אופוזיציה מאד אפקטיבית ומאד משמעותית לממשלה. לעשות זאת בצורה כזאת של מפלגה דמוקרטית שמתנהלת באופן מכבד. לפעמים יש מחלוקות וחילוקי דעות, ניסיון לשנות דעות ואפילו להתעמת, אבל בסוף לקבל החלטות ושכולם עומדים מאחוריהם".

-ברק הופיע פתאום. הוא חוזר לקחת חלק במפלגה?

"אני מקווה מאד שכן. שגם ברק וגם אחרים, כל מי שמרגיש אחריות לגורל המדינה ומתבטא ורוצה להשפיע ולשנות, בסוף צריך להיכנס למסגרת פוליטית אפקטיבית שתעשה את זה. אני מקווה שגם ברק וגם אחרים יצטרפו למפלגת העבודה".

הריאיון עם חרמוני נערך ביום פינוי עמונה, והשאלה בדבר ההתנהלות בזמן הפינוי ועמדתו היא בלתי נמנעת. חרמוני: "זכותם של המתנחלים לנהל מאבק דמוקרטי, אבל בסופו של דבר יש החלטת ממשלה והחלטה של בית משפט, וכשמנהלים את המאבק בצורה שהיא חוצה קווים ויוצרת אלימות, זו טעות קשה. זה פורם את החוטים הכי עדינים שמחברים את החברה הישראלית ובכלל, הגישה הזו שמתירה אלימות כנגד כוחות הביטחון, אנחנו גם עדים לסרבנות על רקע פוליטי בהקשר הזה, זה אחד הדברים המסוכנים ביותר לחברה הישראלית ואני מקווה שהימין יעשה עם עצמו חשבון נפש".

-מה כוונתך?

"יש כאן מאבק בין שתי תפיסות עולם: האחת שמקדשת גם את המאחז הכי קטן ומרוחק וזו  גישה שלא תאפשר לנו הפרדות מהפלסטינים, וגם מעמידה בסכנה את הקונצנזוס שמפלגת העבודה הצליחה ליצור, שזה גושי ההתיישבות, לבין התפיסה שאומרת שהיכולת שלנו להיפרד מהפלסטינים היא אינטרס ישראלי ראשון במעלה, ובשביל זה צריך להכיר בעובדה שלא ניתן יהיה ולא צריך וזה לא אינטרס ישראלי להחזיק בהתנחלויות מבודדות מחוץ לגושי ההתיישבות".

לסיכום מבקש חרמוני להגיד תודה לחברים שלו ממפלגת העבודה במודיעין. "הכל מתחיל מהבית" הוא אומר. "אני קיבלתי קרדיט גדול מאד מהחברים והפעילים וזה נתן לי את הדחיפה גם לרוץ למזכ"לות. יש לנו במודיעין סניף טוב ונציגות טובה ואת אילן בן סעדון שעושה עבודת קודש. מודיעין זה הבית".

אתה מתכוון להריץ את אילן בן סעדון לראשות העיר?

"אני אתמוך באילן בכל החלטה שיקבל ובכל מבחן שיחליט לעמוד בו בעיר מודיעין".