מאת: חלי ויינשטיין * צילומים ממפגשי הפורום: בני קדמי 

באופן ממש לא מפתיע, פורום מודיעין בתפוז מוכיח ביומיים האחרונים שהוא הרבה יותר חזק מכל קבוצה אחרת בעיר. אמנם רוב האנשים בפורום לא נפגשו או שוחחו הרבה זמן, אך ברגע שהתחברו יחד לקבוצה מחודשת, זה הרגיש כאילו לא עברו כמה שנים, כאילו מדובר בפגישת מחזור של התיכון. כולם שוב משוחחים וצוחקים והזיכרון מסתבר, רק השתבח עם השנים.

אז מה הצחיק ומה הכעיס ומי דיבר בגוף שלישי ואיך המלצות על "ספרים" הפכו לבדיחה פרטית – חלקה השני של הכתבה בה הפגשנו  את עפרה ניר, עזי שבי, שקמה וייסמן ואבי אדרי, שני מנהלי הפורום ושניים מוותיקיו יוצא לדרך.

סיבות לצחוק והנאה בפורום היו רבות – התחכמויות, בדיחות, משחקים, חגיגות ושאר עניינים שרק אנשים שהתקבצו יחד לעיר ישנונית וחדשה יכולים להבין. עיר ישנונית אמרתם? אולי רק מעל לפני השטח, כי בכל הקשור למה שהתרחש בפורום, היו שם הרבה לילות לבנים.

תעברו לפרטי 

לפעמים, כשההודעות בפורום החלו להתמעט לקראת שעת לילה מאוחרת, חברי הפורום נדדו לחדרי הצ'אט הפרטיים, סתם כדי להמשיך ולקשקש בקבוצה מצומצמת, אולי להעיר הערה, או לבדוק משהו לא ברור. אל חדרי הצ'אט של תפוז אפשר היה להיכנס מתי שרוצים, אבל הכי היה קשה זה לצאת מהם. אף אחד לא רצה להישאר אחרון שיוצא, מצד שני אף אחד לא רצה לצאת לפני שכולם אמרו ביי. דילמה. עכשיו זה נשמע אולי אחרת אבל זה היה זה היה הרבה לפני קבוצות הוואטסאפ ההמוניות, בתקופה בה ה-ICQ שלט והמילה צ'אט כשלעצמה היתה חדשנית ומסקרנת. אחרי הכל, כמה טוב שאפשר "לדבר" עם כמה אנשים יחד באותו זמן?

-מה קרה בצ'אטים, על מה דיברתם?

שקמה: "זה היה מקום מפלט שבו אפשר לצחוק או לדבר על כל מיני דברים שקרו או נאמרו בפורום".

עפרה: "לפעמים היינו מתייעצים בנושא שרשור כזה או אחר, בנושא מפגש או סתם הרצנו שם קטעים, והיה הרבה על מה לדבר 'מאחורי הקלעים'. זה היה פשוט ממכר".

-כמה זמן ביליתם בכלל בפורום או בצ'אט?

"שעות", צוחקת עפרה וכולם נזכרים שוב בסיטואציה בה ישבנו מול המחשבים, בעבודה או בבית בערב, וצחקנו לעצמנו ללא הרף. "אף אחד מסביבנו לא הבין למה החיוך מרוח לנו על הפנים".

לא רק צחוק

נכון, היו לא מעט צחוקים אבל מי שמעורב כיום גם בקבוצות הפייסבוק בעיר ודאי מכיר גם את ההשתלחויות, הכעסים והתלונות וכאלה היו, גם אז. על מה כעסו חברי הפורום? בין השרשורים אפשר היה לחזות בדיונים סוערים על פיתוח העיר (הפגנת תושבי קייזר ב-2006 לדוגמא), גנים ציבוריים שלא היו בשפע, מקומות בילוי או עבודה שכמעט ולא היו בנמצא (שרשורים על עתיד התעסוקה הלא ודאית בליגד למשל), התחבורה הציבורית (מישהו זוכר את מרגלית וקונקס המזעזעות?), גני ילדים, תשלומי ארנונה ומים ועוד.

הכוכבים הבולטים היו ללא ספק הריבים הפוליטיים, ובחירות 2008 סיפקו לפורום לא מעט חומר למחשבה, ראו בשרשור הבא: http://bit.ly/2jqAuVv 

גם ימי הולדת תמיד היו סיבה למסיבה בפורום. יואל תמנליס היה תמיד הראשון שנעץ ברכת יום הולדת יפה ומיד אחריו הגיע מבול של ברכות וחייכנים. 

"היינו הפורום הכי גדול והכי פעיל ואפילו זכינו בפרס תפוז הזהב" , מספרת עפרה. אכן, לא היה נושא שלא עלה שם, ממלחמות הדת של שקמה ורוח ההתנדבות בניקוי גינות ציבוריות, דרך פעילות קהילתית ועזרה לזולת ועד לקמפיין של איציק גרפל (גילוי נאות - עורך מודיענט דהיום ח.ו) למען הצבת מודלים של דינוזאורים והקמת מוזיאון מאובנים בפארק ענבה המתהווה.

"אני זוכרת שעלה פעם רעיון ליצור קבוצת חברים שתפעל למען הקהילה, היינו יושבים יחד אחת לשבועיים וחושבים על רעיונות ליצירת מעורבות אישית בעיר", נזכרת שקמה. אפרופו פעילות קהילתית, אחד הפרויקטים, אותו יזמה חברת המועצה לעתיד "ספייקי" היא לבנה שיפמן, היה פרויקט החסידה, שנועד להעניק תמיכה לנשים לאחר לידה בעיר. מדובר בפרויקט מאוד משמעותי וחשוב והשתתפו בו המון מנשות הפורום שהגיעו לבתי הנשים לאחר לידה וסייעו להן בכל דבר, החל מאוכל ביתי חם, עזרה עם התינוק בבית, עזרה לאמא ועוד הרבה.

נמחקו שרשורים אבל לא הרבה

כפי שניתן לראות, הפורום היה פנינת חמד ולא רק מקום בו ניתן היה לפרוק עול. היה משהו מאוד מכבד ויותר סלחני בהתנהלות של חבריו. אפשר לומר שזה מפתיע לנוכח העובדה שרובם הסתתרו תחת כינויים וחלקם הגדול לא השתתף במפגשים, כלומר היתה האופציה להתנהג פחות טוב אם רצו, אבל זה לא קרה. כמעט כל חברי הפורום הבינו וראו שיש לנו בעיר אנשים טובים, ראויים, שרוצים לקדם את העיר ולדאוג לתושביה, שעושים פעילויות למען חברה טובה יותר וזה היה עיקר הקסם. עם זאת, היו גם כאלה ש"נענשו" על התנהגות לא מכבדת, בהתאם לכללי הפורום שעמדו כנר לרגליהם של המנהלים.

- עפרה ועזי, היום ישנה תופעה בפייסבוק שמי שלא עומד כביכול בחוקי הקבוצה, נמחק. איך אתם התמודדתם עם ענישה?

עפרה: "אצלנו החוקים היו מאוד ברורים – תקנון הפורום היה חלק בלתי נפרד, ננעץ במקום בולט והוא עלה בכל פעם שהיה צריך לרענן את זיכרונם של המשתתפים".

עזי: "כמעט כולם עמדו בזה יפה – פרסום היה אפשרי רק תחת שרשור פרסום ייעודי שיצא אחת לשבוע או בכל פעם שהיתה דרישה מיוחדת, לא אפשרנו קללות או שיח מעליב בין החברים והיינו עם יד על הדופק בכל שרשור".

על מה כעסו חברי הפורום? בין השרשורים אפשר היה לחזות בדיונים סוערים על פיתוח העיר (הפגנת תושבי קייזר ב-2006 לדוגמא), גנים ציבוריים שלא היו בשפע, מקומות בילוי או עבודה שכמעט ולא היו בנמצא (שרשורים על עתיד התעסוקה הלא ודאית בליגד למשל), התחבורה הציבורית (מישהו זוכר את מרגלית וקונקס המזעזעות?), גני ילדים, תשלומי ארנונה ומים ועוד. הכוכבים הבולטים היו ללא ספק הריבים הפוליטיים, ובחירות 2008 סיפקו לפורום לא מעט חומר 

-היו שרשורים שנמחקו?

עפרה: "ברור, היו אבל לא הרבה, כשהדיון היה מגיע לשלב בלתי נסבל או פוגעני, השרשור נמחק (כולם ידעו שעזי שולט ב-D9  - ח.ו.). במקרים ממש מיוחדים היינו מענישים חבר אם חרג מכללי הפורום ב'הרחקה' מהפורום למשך 24 שעות ואפילו 48 שעות".

-כיום, כשכולם מופיעים בשמם וחשופים, הקבוצה החדשה שפתחתם תהיה פחות פיקנטית או אותנטית?

עפרה: "בכלל לא בטוח. השיח הציבורי היום מאוד בוטה, אלים ומתלהם. אני מקווה שיפסחו עלינו. אולי דווקא בזכות ההיכרות הקודמת שלנו התגובות בקבוצה יהיו יותר מעודנות ומתחשבות".

"תפוז לא התאימו את עצמם לקדמה"

-מה היה השרשור הארוך ביותר בפורום?

"לא יודע בדיוק אבל היו שרשורים שמנו למעלה מ-1,000 הודעות", אומר עזי.

-ובכל זאת, עם כל הקסם והעניין שהיה בפורום, גם הוא דעך וכבר אינו פעיל. איך אתם מסבירים את זה?

עזי: "תופעת פייסבוק  ללא ספק השפיעה אבל דעיכת הפורום היתה תופעה גלובלית כמעט בכל הפורומים בתפוז, הסיבה העיקרית, לדעתי, היא שהאתר לא הותאם טכנולוגית לאופי השימוש העכשווי באינטרנט, וזה נכון אגב גם להיום. היום השימוש שלנו הוא בעיקר באמצעות הטלפון הנייד ולא במחשבים שולחניים. התשתית הטכנולוגית של האתר מיושנת, כך שנוחות השימוש של פייסבוק יחד עם העובדה שכולם עברו לשם, די הרגה אתרים כמו תפוז".

אבל החברות שנרקמה בפורום, כך מסתבר, לא דעכה עם הפורטל הישן. כל אחד מהמרואיינים לכתבה ציין לפחות 5 חברים קרובים וטובים שהכיר בפורום ומלווים אותו עד היום.  והיו גם לא מעט שינויים, חלק מחברי הפורום עזבו את העיר, חלקם התגרשו, חלקם הרחיבו את המשפחה, עברו דירות, עברו מדינות ועדיין, הזיכרונות שעלו הכניסו אותם פתאום לקבוצה אחת מגובשת. זה לגמרי לא מובן מאליו.

למרות היעלמות הפורום, קבוצות חברים ממנו המשיכו להיפגש. "וגם חגגנו לפני שנתיים לעפרה יום הולדת והיתה נציגות מכובדת של חברי הפורום לשעבר", סיפרו האחרים.

התעלול של "תעלולי"

אין ספור ניקים ושמות היו בפורום ובכל רגע אפשר להיזכר בעוד שם ועוד שם ועוד פנים. כמה מהדמויות הבולטות שהיו שם כמו Mic1511 , טולי חיתולי, ספייקי, סנופה, האמא של הסנוניות, Hanchuk, סמיילי, אמברון, לונקה, אלינור ריגבי, איושי,  המפוזרת מכפר אזר, יהודי נחמד, רוברט ברתיאון, דפידולה, כדיתוש30, אמא של ירין וטליה, איצ'ה ועוד רבים וטובים. לכל אחד מהם היה ייחוד, משהו שאין באף אחד אחר, אם זה הומור מיוחד, ביישנות, עקרונות, עוקצנות.

עזי: "תופעת פייסבוק  ללא ספק השפיעה אבל דעיכת הפורום היתה תופעה גלובלית כמעט בכל הפורומים בתפוז, הסיבה העיקרית, לדעתי, היא שהאתר לא הותאם טכנולוגית לאופי השימוש העכשווי באינטרנט, וזה נכון אגב גם להיום. היום השימוש שלנו הוא בעיקר באמצעות הטלפון הנייד ולא במחשבים שולחניים. התשתית הטכנולוגית של האתר מיושנת, כך שנוחות השימוש של פייסבוק יחד עם העובדה שכולם עברו לשם, די הרגה אתרים כמו תפוז"

תעלולי, הצליח בכל פעם מחדש להצחיק כשכתב בגוף שלישי ולכל תגובה שלו או פוסט הוא צירף משפט סגירה בנוסח <תעלולי אומר ש... או תעלולי שחושב ש... , היה כמובן יואל, איש השפה, התרבות, הצילום ופריז, שכל שאלה "המלצה לספר" היתה הופכת לשרשור "הוצא מהקשרו" חייכני ומקסים, היה בנג'י - בני קדמי - שחינך באופן קבוע את כולם לומר ש"תמונות מדפיסים, לא מפתחים" ותמיד עזר בכל מה שקשור לעניניים טכניים, מצלמות, ומחשבים.

ואיך אפשר בלי הבלוגר מיל' יקי בז'ה שהצליח להוציא רבים משלוותם ומדעתם בכל מה שקשור לפוליטיקה העירונית. היו גם חברי מועצה שניסו להפוך את הפורום לבמת נאומים והיו עוד המון. את חלקם אנחנו ממשיכים לפגוש בעיר ועם חלקם אנחנו בקשר טלפוני או בפייסבוק והתחושה היא שדווקא בגלל שהעיר מודיעין היתה חדשה, ודווקא בגלל שכולנו הגענו מערים אחרות, הפורום הפך להרבה יותר מבמה עירונית לשאלות ומידע, אלא לבית חם באמת, שנתן מענה לצרכים רבים ומגוונים. זה היה הייחוד וזה מה שהפך אותו לכל כך בלתי נשכח.

עדויות משדה הפורום 

הייתי האמא הראשונה שזכתה ליהנות מפרויקט החסידה /// עו"ד ז'אנה קרני - "לונקה":  "הכרתי את פורום מודיעין לפני 10 שנים, כשמישהו הציע לכל דכפין לקטוף תפוזים סיניים מהגינה שלו. כמה סמלי ש'הצצתי בפרדס ונתפסתי'. אפשר לומר שאת מרבית החברים שלי במודיעין, הכרתי בפורום, הייתי מכורה לקריאה בו ובעלת סקרנות רציפה למה התחדש.

"הרבה מעבר לזה היתה חוויית המפגשים שזכורים לי היטב עד היום. כמה חודשים לאחר שנכנסתי לפורום וכבר הכרתי כמה מחבריו באופן אישי, נולד בני הצעיר אורי. אחת מאושיות הפורום, לבנה שיפמן, יזמה באותה תקופה פרויקט עירוני קהילתי שהביא להקמת פרויקט "החסידה" ואורי שלי היה הילד הראשון של החסידה והיום הוא כמעט בן 10".

היתה שם כימיה מעולה /// איה מוגילנר - איושי: "הייתי די חדשה בעיר ופורום מודיעין בתפוז היה המקום שהיווה עבורי דרך נפלאה להכיר אנשים בעיר, לשאול שאלות רלוונטיות ולקבל מידע. בהתחלה היינו קבוצה די מצומצמת שהפכה "לוותיקים" ולאט לאט הפורום הלך וגדל ועוד אנשים הצטרפו. היתה כימיה מעולה ובשלב מסוים הקשרים הוירטואליים הטובים שנוצרו הביאו לצורך להיפגש פנים אל פנים. החלטנו להרים את הכפפה ולקיים מפגש פורום ואיכשהו הפכתי לאחראית על שרשור האוכל וההצלחה של המפגשים הביאה לעוד ועוד מפגשים, שיצרו חברויות אמת מעבר לנעשה בפורום.

"בשבילי הפורום היה הבית, הכל קרה דרכו.  בתקופה מסוימת בה ניהלתי את פרויקט "החסידה" ויוזמות התנדבותיות נוספות ידעתי שהאנשים בפורום תמיד יושיטו יד לעזרה וכך היה. הימים ההם זכורים לי היטב, נוסטלגיה מתוקה. רבים מהאנשים הוותיקים של הפורום חברים שלי כיום בפייסבוק או חברים לחיים.

אני חושבת שברגע שהפורום כבר לא היה אינטימי ואנשים רבים מכל העיר הצטרפו הוא איבד את הקסם שלו. גם מספר המפגשים התמעט ולא הכרנו יותר את כל האנשים אישית וזה הלך ודעך. כשהפייסבוק נפתח, הפלטפורמה של תפוז כבר לא היתה רלוונטית, החשיפה שהפייסבוק סיפק לנו, היעלמות העובדה שרואים מי אתה היא זו שתרמה לכך כי ייפתחו יותר קבוצות, ואולי ייוצרו יותר קשרים".

לא היה לי ניק ניים /// אילנה כהנא: "כתושבת חדשה בעיר, גיליתי גם אני את פורום מודיעין בתפוז לגמרי במקרה. פורטל תפוז והקהילות שבו היו באותה תקופה ללהיט. פורום מודיעין, בניצוחה של עפרה ועזי, היווה את כיכר העיר, המקום שבו יכולנו לפגוש ולהכיר אנשים בעיר, להתעדכן, לשאול, להתלונן, להשמיץ, להתייעץ וגם לפרגן. זה בעצם היה הקשר היחיד עם התושבים השונים רק שההבדל העיקרי בין אז להיום הוא שאז יכולנו 'להתחבא' תחת כינוי.

"לי לא היה כזה כי בחרתי להזדהות בשמי וגם לא הייתי מהדמויות הפעילות ביותר אבל ללא ספק הייתי שם המון והכרתי את הדמויות הפעילות יותר בעיר. עכשיו זה נראה רחוק, כאילו שזה היה בתקופה אחרת לגמרי, אבל זה לא היה מזמן ויש לנו אפילו לקסיקון משלנו –צ"ל, נצל"ש ואפילו מק-פיצה..."

זירת אהבה והתגוששות ///יואל תמנליס:. "פנים רבות לו לפורום שלנו - בראש ובראשונה, יש לו תפקיד מוגדר וחשוב של מתן מידע שמאפשר לקבל החלטות מוצלחות. טיטולים, בישולים ומטפלות, הם תמיד ענפים מובילים. יש הרואים בו כלי זמין ונגיש לבניית עתיד טוב יותר למודיעין, ואחרים מתייחסים אליו כאל 'אנשים הבונים פורום הבונה קשקשת'. לעתים הפורום יוצר סימפטיה, מלכד, משמח, ולפעמים הוא מהווה מקום אידיאלי לפריצת גדרות, שחיטת פרות קדושות והתפרצויות זעם בלתי נשלטות.

"לתופעה החברתית המופלאה הזו יש כוח רב ועוצמה העומדת מאחורי היכולת האישית והקיבוצית של המשתתפים בה. 'אני טיפוס איכפתי' הוא מוטו כללי ופופולארי. תמצאו שם המון אהבה ופרגון אך גם עוינות ואכזריות. הוא מהווה במה אולטימטיבית לקבלת סיוע בשעת מצוקה, להבעת תחושות בטן, לדווח על הברקות הילד שזה עתה הצליח להשמיע לראשונה קולות של קנגורו צעיר, לספר על עלילותיו חסרות התקדים של הכלב המשפחתי, וגם לשחרר דחפים, תוקפנות, תסכולים, לחצים ומצוקות לא מוסברים. כל עוד שומרים על כללים בסיסיים, מותר להפוך בו ללא נעימים או לקטלניים, אך כל אחד עשוי מדי פעם להתבלבל ולסטות מדרך הישר: ללטף בכתיבה חמה את גב זולתו ובה בשעה להעיף אותו בבעיטת מקלדת מכל המדרגות..." (הדברים נכתבו ב-2010).