מאת: ענבל בן ברית כהן * צילומים: פרטי ודוברות העירייה   

בשער: בונים תכנית מתאר למודיעין - זיוה שבילובסקי ומשה שכטר בימיה הראשונים של מודיעין

לפני שנתיים בא' שבט תשע"ה כשהוא כמעט בן 81, נפטר ראש עיריית מודיעין הראשון משה שכטר והותיר אחריו את שושנה, אלמנתו, שלושת ילדיו, נכדים, נינים, וגם לא מעט תושבים ותיקים ואנשים שעבדו במחיצתו, אשר מוקירים לו רבות ממה שהופך את מודיעין למה שהיא כיום. ביום הולדתו העברי בפברואר הקרוב, בעוד כשבועיים, ייקראו הקתדרה והספריה בעיר על שמו, וכמובן שראוי היה שגם כיכר או רחוב בעיר, אף הם ישאו את שמו וזכרו.

פנינו לשלושה אנשים שהיו הקרובים אליו ביותר בתפקידו כראש העיר: הראשונה, מזכירת המועצה והעיר הראשונה זיוה שביטלובסקי, אחריה, הדוברת הראשונה אסנת וידר, והשלישי, מנכ"ל העירייה דאז יגאל צדוק. ביקשנו מהם לדעת כיצד לדעתם יש לזכור את שכטר, מה היו האתגרים עימם התמודד ומה היה עיקר כוחו.

נזכיר כי שכטר נבחר בשנת 1994 בעודו סגן עיריית גבעתיים, לממונה על הקמת העיר מודיעין. הוא "העמיס" למכונית שלו את מזכירתו ושותפתו לעשייה בגבעתיים זיוה שביטלובסקי, והם יצאו לכבוש את מודיעין ולכתוב פרק מרתק בסיפור החיים של שניהם.

 שביטלובסקי, תושבת שוהם, הייתה האישה החזקה ביותר בעירייה ויד ימינו של שכטר בכל מה שקשור לניהול העיר. לכן אולי אפשר להבין היכן נולדו נקודות החיכוך עם המנכ"ל יגאל צדוק.

היום היא משחזרת בהתרגשות: "הייתי עדה לפניה הראשונה של מי שהיה אז שר הפנים, יצחק רבין. אריה דרעי שהיה בזמנו המנכ"ל של רבין והיום הוא שר הפנים, הרים טלפון לשכטר בשם רבין ושאל אותו אם הוא מוכן להקים עיר בישראל שתיקרא מודיעין. עמדתי כמזכירתו של שכטר בגבעתיים, ליד הדלת שלי וראיתי אותו מחליף צבעים, שאלתי אותו מה קרה? והוא השיב שהציעו לו להקים עיר בישראל. שאלתי אותו מה השיב והוא אמר בטח. שר השיכון היה פואד בן אליעזר ועבדנו יחד איתו וכך התגלגלה הקמת העיר".

מראש עיר ממונה ועד גמלאי חסר מנוחה

בתפקידו הראשון בעיר כיהן שכטר כראש המועצה הממונה עד לבחירות הראשונות למועצת העיר שנערכו בשנת 1998. בשנה זו זכה שכטר להיות גם ראש המועצה הנבחר הראשון של מודיעין, תפקיד בו כיהן עד לשנת 2003, אז ניגש לקדנציה שלישית, אך הציבור ראה בו את השלטון הישן, לא רצה בו יותר, ואת כסאו ירש משה ספקטור ראש מועצת מכבים רעות שאוחדה עם מודיעין ומי שניצח בסיבוב שני את אמנון מרחב שהיה סגנו של שכטר בימי המועצה הממונה.

שכטר אהב את העיר, התגורר בה והיה גמלאי חסר מנוחה שעמד בראש עמותת ”מודיעין עירנו“, אשר בשיתוף פעולה עם העירייה חילקה מלגות לתלמידים מצטיינים מתיכוני העיר. בכל יום חמישי בבוקר התקיים בביתו שיעור תורה עם הרב לאו, ופעם בחודש היה נפגש עם חבורה של כ-20 איש, שכל אחד מהם נתן בתורו, הרצאה בנושא שמוצא חן בעיניו.

מלבד כל אלו, שכטר גם היה פעיל במרכז השלטון המקומי שם שימש יו“ר פורום אנשי רשויות מקומיות ואם לא די בכל אלו, הוא אף הקפיד לפקוד את הפרלמנט של יגאל צדוק בכל יום שישי בקניון. ”לא משעמם לי, להיפך חסרות לי עוד כמה שעות ביום. כיף לי בעיר ואני מאחל לעצמי רק בריאות טובה“, אמר שכטר לעיתונות המקומית לפני 6 שנים.

מזכירת המועצה והעיר זיוה שביטלובסקי: "שכטר היה אנושי, איש של אנשים ובעל יכולת ארגון נפלאה. האנושיות שבו ליוותה אותו עוד מגבעתיים ובאה איתו למודיעין. שכטר היה קשוב ורגיש לחלש, ולא היה אחד שנכנס אליו עם משהו ולא יצא ממנו עם תשובה"

גולת הכותרת: מחלקת השירות לאזרח

שביטלובסקי נזכרת בימי מודיעין הבראשיתיים: "שכטר מינה אותי להיות מזכירת העיר עד למכרז, כי עוד לא היה מנכ"ל לעיר ועוד לא הייתה בעצם עיר. אני מיניתי 5 בעלי תפקידים סטטוטורים והתחלנו לעבוד על העיר, אח"כ קיבל שכטר להיות ראש המועצה הממונה ואני זכיתי במכרז למזכירת המועצה, ושלחו לנו נציגים של כמה משרדי ממשלה. את הישיבות הראשונות עשינו ברמלה ואח"כ עברנו למרכז המסחרי ברעות".

-מה הייתה גולת הכותרת אז?

"לדעתי הקמת מחלקת השירות לאזרח, מתוך רצון וכוונה לתת מענה מיטבי לכל תושב. שכטר היה איש של אנשים וזה היה חשוב לו, אז אני יזמתי והקמתי את מרכז השירות לאזרח שהיה דגם ראשון בארץ. שכטר היה אנושי, ובעל יכולת ארגון נפלאה. האנושיות שבו ליוותה אותו עוד מגבעתיים ובאה איתו למודיעין. שכטר היה קשוב ורגיש לחלש, ולא היה אחד שנכנס אליו עם משהו ולא יצא ממנו עם תשובה. לתושב הראשון שהגיע לעיר למשל לא היה עוד חשמל, אז שכטר ואני עמדנו עם המכוניות שלנו והארנו לו את הכניסה הביתה".

פוליטיקאי מנוסה ומשופשף וגם סבא טוב

גם הדוברת שלו דאז, אסנת וידר הנמצאת כיום בשליחות בחו"ל, מחזקת בדבריה את מה שסיפרה על שכטר שביטלובסקי ומרחיבה: " משה שכטר יצק את צמיחתה של העיר מודיעין. העיר מודיעין נבנתה באופן כמעט בלתי אפשרי. שווקו אלפי יחידות דיור, לכאורה עיר שמתוכננת מבחינה הנדסית, כשבמקביל אכלוס שיא. לא הייתה הלימה בין האוכלוסיות לבין השירותים המתבקשים כגון: שרותי תחבורה, רשתות מזון וכמובן מוסדות חינוך. על הפער הזה שכטר היה צריך לנצח מול משרדי הממשלה והגורמים הרלוונטיים".

 וידר מוסיפה: "בחמש השנים הראשונות היה דיליי גדול מאוד בין האכלוס לבין מתן מענה לצרכים. שכטר, לצד תדמיתו כסבא טוב, היה פתוח לרעיונות, חכם ללכת בין הטיפות, טיפח מאוד את החינוך הבלתי פורמלי, יוזמות החוגים (מחול, התעמלות קרקע, ספורט וכו'), הוא יצר תשתית מדהימה שאין לה אח ורע, לצד פתיחות בלתי רגילה להקמת מוסדות חינוך מגוונים. הוא הקדים את זמנו במתן תמיכה לביה"ס הדמוקרטי ועוד ועוד".

הדוברת אסנת וידר (בצילום): "בחמש השנים הראשונות היה דיליי גדול מאוד בין האכלוס לבין מתן מענה לצרכים. שכטר, לצד תדמיתו כסבא טוב, היה פתוח לרעיונות, חכם ללכת בין הטיפות, טיפח מאוד את החינוך הבלתי פורמלי, יוזמות החוגים. הוא יצר תשתית מדהימה שאין לה אח ורע, לצד פתיחות בלתי רגילה להקמת מוסדות חינוך מגוונים"

וידר אומרת כי שכטר היה פוליטיקאי מנוסה ומשופשף, שהתמודד עם חברי מועצה צעירים, חדורים וחסרי ניסיון, והם שהעמידו אותו פעמים מול אתגרים מיוחדים. לוידר חשוב לציין כי תדמית הסבא הטוב נחמדה אבל לא משקפת את כל התמונה: "שכטר אדם אנושי מאוד, הוא נגע באופן אישי בהרבה תושבים, תוך תשומת לב מיוחדת לאלה עם הצרכים המיוחדים. הייתה לו רגישות מיוחדת לחלש, וכן אהב לפתור בעיות אישיות באופן בלתי פורמלי". לסיכום אומרת וידר כי לצד כל אלו, מילא שכטר את תפקידו ביושר, הגינות, מקצועיות, ובנה את כל התשתית לצמיחתה של העיר ולמה שאנחנו פוגשים עכשיו. "שכטר בהחלט ראה את ביבס כיורשו ובהחלט תרם רבות לבחירתו".

הוא ורק הוא ואין בלתו

יגאל צדוק, מי שכיהן כמנכ"ל העירייה בתקופתו של שכטר והיה כבדרך אגב נמסיס מיתולוגי של זיוה שבילובסקי, מספר: "שכטר יזכר לעד כמי שבנה את העיר מודיעין. הוא ורק הוא ואין בלתו. הוא הכין את כל התשתית, הוא הכין את כל המסד ואנחנו מזכירים שעוד לפני שנבחר לראש העיר הראשון הוא היה ראש העיר הממונה מטעם משרד הפנים, ולכן כל הזכויות שמורות לו, בראייה ואיך שמודיעין נראית היום, הכל בזכותו".

המנכ"ל הראשון יגאל צדוק (בצילום): לא היה מצב כזה שמישהו יפנה והוא לא יטפל. ערב יום כיפור ראשון במודיעין והיו חסרים ספרי תורה. שכטר נסע לגבעתיים להביא את ספרי התורה ובמוצאי כיפור אני נסעתי לגבעתיים להחזירם"

צדוק מציין שנכון הוא שספקטור עשה עבודה וביבס בהחלט עושה גם הוא עבודה ועבודה ברוכה, "אבל עדיין כשאתה מניח את היסודות לחינוך פלורליסטי, לבנייה מסוג מסויים, כל התשתיות האלו זה שכטר תכנן וקבע במובן מסויים. הרכבת, הקניון, היכל התרבות, הקביעה שליד כל מוסד חינוכי יהיה גם אולם ספורט, אלו היסודות שהוא קבע. גם באשר  לחינוך שהיה מאד קרוב וחשוב לליבו, הוא אישר את הדמוקרטי והאנתרופוסופי והאולפנה, כל הדברים האלו יחד הוא הניח את היסודות שלהם".

קוריוז שצדוק רואה לנכון להוסיף לידיעתנו הוא שמודיעין היא אחת היחידות בארץ שאין לה מועצה דתית, וזה בהחלט מתוך החלטה ובחירה מכוונת של שכטר. "זה חוסך הון תועפות כסף לעיר, במקום מועצה דתית יש מחלקת דת וזה הבדל משמעותי ביותר מבחינת הוצאה כספית. ראש מועצה דתית  מקבל שכר כמו ראש עיר, זהה לחלוטין ואצלנו אין את זה בזכות שכטר. שכטר הביא עימו ניסיון וחזון מגבעתיים ואור עקיבא ואנחנו עבדנו לפי הכללים שהוא קבע".

גם צדוק כמו קודמיו ורבים אחרים חושב שמקור כוחו ומה שהכי אפיין את שכטר היה שהוא היה "מנעטש" ('אדם' באידיש). תחושה טובה שהוא העניק לכל אדם ואדם שפנה אליו. "לא היה מצב כזה שמישהו יפנה והוא לא יטפל. ערב יום כיפור ראשון במודיעין והיו חסרים ספרי תורה. שכטר נסע לגבעתיים להביא את ספרי התורה ובמוצאי כיפור אני נסעתי לגבעתיים להחזירם. הוא לא יכל לסבול את העובדה שלא יהיו ספרי תורה מתאימים לתפילה, אותה עשינו אז בבניין בית הספר שהיום הוא בית העירייה".