מאת: חלי וינשטיין * צילומים: ארמונד אזולאי

אלו היו השנים הראשונות של העיר מודיעין. בין הבניינים והשכונות שנבנו, צמחה קבוצת 'חברים' מיוחדת שהשתלבה בצורה מושלמת בעידן טרום-צוקרברג, אי שם בין הררי השרשורים והכינויים העלומים - ניקים - של פורטל "תפוז".

לקבוצה, שהפכה עד מהרה לקהילה רותחת, קראו בפשטות "פורום מודיעין". מה היה שם שכל כך הסעיר, ריתק וכבש רבים מתושבי העיר? איך זה התחיל? כיצד הפכו אנשים צעירים שרק הגיעו לגור בעיר לאושיות המדוברות ביותר?

כדי להעלות באוב זכרונות מימי הבראשית האלה ולבדוק את סוגיות הליבה הללו הפגשנו לבירה ונשנושים את "עפרה פלוס שלוש" (עפרה ניר), ו"עזי" (עזי שבי) מנהלי הפורום לשעבר, ותיבלנו בשני אושפיזין מכובדים "צ'ילי" (שקמה ויסמן) ו"אנג'ל" (אבי אדרי) שהיו מהחברים הפעילים והמשמעותיים בפורום.

כן, גם השיחה שלנו התנהלה בעיקר עם הכינויים שלנו אז, ולא עם השמות האמיתיים. אם חשבתם שאפשר להעביר מפגש פורום, מצומצם ככל שיהיה, בלי להיזכר בשאר הכינויים, טעיתם. תוך כמה רגעים עלו וצפו עוד ועוד שמות, תוך כדי קריאות התלהבות ושאלות, מי עדיין בקשר איתם והאם הם חברים בפייסבוק – מיקלול, קאלה, Yoelth, מילקשייק, כדיתוש, איושי, סנופה, אחות נחמה, חתול תעלול שהפך לתעלולי, המפוזרת מכפר אז"ר, שנקראה בקיצור מפו וגם האמא של המפוזרת, האמא של איתי, ממודיעין, ירושלמי חדש, ממה מיה, סימה36, יעלולה, רחלילי, כתם הפרי, רק צופה מהצד, סטיב, איציקזאורוס, איצ'ה, גארפילד...ועוד המון. 

ואם אפשר נימה אישית: את הפעם הראשונה שלי שכתבתי בפורום תחת הניק 'ראסטי' גם אני זוכרת, זה היה ב- 2004. לפני כן הייתי בתפוז די הרבה כחלק מפורום "מתכונים". אל פורום מודיעין הגעתי ממש במקרה, מדף הבית ואפשר לומר שמהר מאוד התמכרתי. בהתחלה גיששתי, בעיקר קראתי, ניסיתי לתהות על קנקנם של המשתתפים, שמחתי לקבל מידע על מה שמתרחש בעיר, היה נחמד להתעדכן, ורק כשהרגשתי ממש בטוחה, אזרתי אומץ ואת ההודעה הראשונה שלי הכנסתי עם שאלה על (כמה צפוי)...מטפלת. משם זה כבר זרם, אבל, לא היה לי אומץ להשתתף במפגשים. והיו כאלה, המון!

כיכר העיר

לצעירים שבינינו או לחדשים יחסית בעיר, נספר שאז, טרום ימי הפייסבוק, התנהלו בפורטל תפוז הפופולארי עשרות פורומים בנושאים שונים ומגוונים. בין השאר, עלו וקמו פורומים עירוניים שהיו כולם תחת פיקוח של "הנהלת הפורומים" בתפוז, ושם ניתן היה לפתוח חשבון בשם בדוי, לשמור על הפרטיות ויחד עם זאת להתעדכן בכל מה שקורה בעיר.

לפורום מודיעין - כיכר העיר האמיתית של מודיעין, היה ותק של 15 שנים לפחות והוא היה עוצמתי, פעיל, חי ולפעמים אפילו בועט. עלו שם נושאים ושאלות בכל התחומים שעניינו את תושבי העיר, החל מהמלצות וחוות דעת על גנים ומשפחתונים, דרך צחקוקים על הא ודא, משחקי רשת ועד לדיונים סוערים על מועמדים לבחירות, חברי מועצה, עבודה ועסקים. ללא ספק, חברי הפורום העירניים ידעו לזהות שם גם לא מעט "טרולים", שנכנסו לשם מטרת פרסום או התקפה, ובין לבין, נערכו שם עבודות בילוש וחקירה מתחת לפני השטח, מתי נפתח הניק ומי עומד מאחוריו. 

"היו ימים של כמעט 500 הודעות ביום" אומר עזי. "התקופות העמוסות ביותר בפורום היו כמובן הבחירות, כאשר בחירות 2008 בעיר היו הסוערות והייצריות מכולן".

אם חשבתם שאפשר להעביר מפגש פורום בלי להיזכר בשאר הכינויים, טעיתם. תוך כמה רגעים עלו וצפו עוד ועוד שמות: מיקלול, קאלה, Yoelth, מילקשייק, כדיתוש, איושי, חתול תעלול שהפך לתעלולי, המפוזרת מכפר אז"ר, האמא של איתי, ממודיעין, ירושלמי חדש, ממה מיה, סימה36, יעלולה, רחלילי, כתם הפרי, רק צופה מהצד, סטיב, איציקזאורוס, איצ'ה, גארפילד...ועוד המון

ההודעה האחרונה בפורום, למרבה הפלא, היתה באוקטובר 2016. תגובות לא היו לה, גם לא להודעות שלפני כן, כי כיום הפורום כבר לא פעיל, הוא לא מנוהל וכמעט שאין אנשים שנכנסים אליו. שקמה, עפרה ואבי נכנסו מיד עם הטלפונים לפשפש בהיסטוריה והעלו שם זיכרונות מהודעות ישנות וגל גדול של נוסטלגיה שוב שטף את הנוכחים.  

בעקבות המפגש - ו"מודיעינט" מרגיש גאווה מסוימת על תרומתו לעניין - החליטה עפרה לפתוח מחדש את הפורום בפלטפורמה שבעצם ניצחה את מערך הפורומים של תפוז, קרי בפייסבוק. כבר בשני הערבים הראשונים להשקה המחודשת, הצטרפו לקבוצה מאות חברים לשעבר, ואפשר היה לטבוע בלי גלגלי הצלה בגלי הנוסטלגיה שהציפו את כולם. ברור מאליו כי מפגש נוסטלגי של הווטרנים מהפורום יהיה עניין של זמן ויש אפילו מצב שיתקיים בפארק ענבה או בקיסריה.... 

'אנג'ל' (אדרי): "חיפשנו קהילה"

הדבר המרכזי שהיה שם ובלט לכל צופה מהצד, שהיה זה מקום מפגש ייחודי, כיכר העיר בהתגלמותה, שם אפשר היה להתייעץ, לשתף, לעדכן, ליצור דיונים ולייצר שיח אמיתי ועדיין לשמור על מידה רבה של פרטיות. מצד שני, יתכן שהקסם הגדול היה דווקא במסתוריות סביב האנשים שפעלו שם, הסקרנות לגלות מי נמצא מאחורי כל ניק והאם יש סיכוי שאנו מתכתבים עם השכנה, הגננת של הילד, הקופאית בסופר ובכלל לא יודעים זאת. 

"העיר היתה אז חדשה, קטנה, צעירה, הגענו לכאן ממקומות שונים בארץ וחיפשנו קהילה", אומר אבי אדרי - "אנג'ל". "בפורום היה קל מאוד להתחבר לקהילה שנמצאת סביבנו, להכיר, להתעדכן".

"תמיד יהיה לי חסד נעורים לחברים מהפורום, הם יחידי סגולה", מוסיפה עפרה. "זכיתי לעשרה חברים טובים לפחות שהכרתי בפורום והם מלווים אותי עד היום. מה שהכי בולט זה שאלו לא היו חברויות בכאילו, כמו שיש היום בפייסבוק, אלה היו חברויות אמת ועובדה שהקשר נשמר, זו היתה חממה".

"כיום אף אחת מהקבוצות הקיימות בעיר בפייסבוק לא מצליחה ליצור את האינטימיות שהיתה בפורום וזה ההבדל הגדול בעיני, בפורום הרגשנו בבית", מציינת שקמה.

את הפעם האחרונה בה הם כתבו הודעה בפורום, אף אחד לא זכר אבל הם בהחלט זכרו את הפעם הראשונה. "ניהלתי את פורום להיות הורים בתפוז משנת 1998", סיפרה עפרה. "נטע יקואל (Neta558), שהיתה אז מנהלת הפורום של מודיעין, הכניסה אותי לקבוצה ואחרי שנתיים הצטרפתי לניהול הפורום". עזי (המוכר לרבים מתושבי העיר כצלם מצוין וכדמות בולטת בסיירת ההורים), הצטרף קצת אחרי, ב- 2005 כחבר פורום וב-2007 עפרה ביקשה ממנו להצטרף אליה לניהול.

-ואיך הסתדרתם?

"זו היתה ההחלטה הטובה, החכמה והמוצלחת ביותר שלי לצרף את עזי לניהול", צוחקת עפרה. "הוא חכם, הוא שקול, בעל חוש הומור מדהים, לב בגודל של הגוף שלו והוא תמיד יודע להגיד את הדבר הנכון, בזמן הנכון ובמקום הנכון".

ואכן, כולם הסכימו שהשילוב בין עפרה לעזי היה מושלם – הנוכחות, הצחוק והשמחה שלה לצד העדינות והביישנות שלו, האסרטיביות שלה לצד הציניות המתוחכמת אך המכבדת שלו, הזיכרון החד שלו והערנות לצד התזזיתיות שלה , כל אלה יחד יצרו אווירה חיובית, טובה, נעימה ובעיקר, תחושה של בית אמיתי.

תוך כדי שיחה קולחת והעלאת זיכרונות עולה לחברים רעיון "בואו נחייה את הפורום". איך? נפתח קבוצה בפייסבוק. עוד לפני שהספקתי לכתוב מילה וחצי ותוך כדי שאנו תוהים איך תיראה קבוצת פייסבוק כזו, עפרה עפה על הרעיון ומבלי ששמנו לב, היא כבר פתחה קבוצה. מרגע לרגע צירפה אנשים והופ, תגובות און ליין והתלהבות

שקמה: "כמו הרבה אימהות צעירות אז, הגעתי דרך חברה שהציעה לי לבדוק לגבי משפחתון בעיר. לא ידעתי שקיים דבר כזה בכלל עד שעברתי למודיעין. נכנסתי ואז הייתי צריכה לבחור ניק ניים, הסתכלתי סביב וראיתי את צ'ילי החתולה שלי שוכבת על השולחן, כך נולד הניק ניים שלי chili3. הכינוי הזה אגב, עדיין מופיע בסלולר של הנוכחים, ומבדיקה עם עוד ועוד חברי פורום, מסתבר שהשם הפורומיסטי הזה ילווה אותם לנצח.   

כיום תופעת המפגשים המתהווים בקבוצות הפייסבוק מוכרת וידועה. החשש לא מהווה בעיה מפני שיש תחושה שגם אם אנחנו לא ממש מכירים את האנשים בקבוצה, עצם הפתיחות בפרופיל, מראה תמונות המשפחה שלהם, נושאי הפוסטים שלהם וההתנהלות הכללית שלהם משרה עלינו מעין ביטחון, בעיקר כשמדובר במפגש קבוצתי ולא אישי. אז איך זה עבד בתקופת הפורום, כאשר כל מה שידענו על הדמות שמולנו זה ...כלום?

איך נפגשים עם אנשים שלא ממש מכירים?

כולם משיבים: "נכון, לא ידענו הרבה על החברים אבל הרגשנו שהפורום הוא הבית שלנו למרות הכל. חתך הגילאים היה מאוד מוגדר, לא היו שם ילדים, רובנו היינו באותו סטטוס של צעירים עם ילדים קטנים או כאלה שרק עברו לעיר, היינו זקוקים לקהילה וככל שהתרבו ההודעות, שיחות הצ'אטים, המשחקים, הצחוקים, ככה הרגשנו קרובים יותר ויותר וכשבאה ההצעה למפגש הראשון, זרמנו".

את המפגש הראשון ארגנה איושי היא איה מוגילנר. לא ידענו עליה הרבה, רק שהיא נשואה, אמא לילד קטן וגרה בשמשוני ושיש לה לב רחב. אחר כך גילינו שהיא מורה וגננת, לאחר מכן גילינו שהיא מנהלת פרויקט תמיכה לנשים לאחר לידה וכל פרט קטן כזה, על כל אחד מחברי הפורום, שנשזר בתודעה הפך את הדמות שמולנו לגמרי אמיתית בעינינו.

הפנים שמאחורי ה'ניקים'

כל מפגש יצר חשק לעוד מפגש וכך קרה שגם דיון על פוליטיקה מקומית או גודל הדירה ברישום הארנונה סחף אחריו שרשור עם עשרות תגובות שבדרך כזו או אחרת הגיע לדיון מחויך על מראה כוסות הקפה וגודל הביסקוויט שלצידן. ואם כבר קפה, אי אפשר להגיד כמה מילים על מומחיות הקפה של עזי, ול"אולי באמת נעשה מפגש" והנה קבל עם ופורום, מתארגנת השאלה "מי רוצה מפגש"? ואז "מי יכול לארח מפגש" (זכרו, היו אלה ימיה הראשונים של העיר.... לא היו לנו בתי קפה בשפע, הבתים היו מקום המפלט). תהליך אישור המפגש היה שרשור ססגוני בפני עצמו שננעץ בחגיגיות בראש העמוד. החברים הצביעו באומניטיקון (שניה וחצי לפני הולדת אימוג'י) של אגודל למעלה (כן, מסכים) או אגודל למטה (לא מתאים...).

אפרופו אימוג'ים, גם הם היו בשפע כשהפופולארי ביותר היה חייכן עם ידיים שלוחות לחיבוק. "אני הכי מתגעגעת לסמיילי המקיא ולסמיילי המשתחווה", אומרת עפרה ושוב עולים קולות הצחוק שלנו כשאנו נזכרים בכל שימושי הסמיילים ההזויים במקומות ובהקשרים הלא נכונים של חלק מחברי הפורום.  

איזה סוגי מפגשים היו ומה עושים עם עשרות אנשים שאתם לא באמת מכירים בבית אחד?

עזי: "היו לנו מפגשים חברתיים מגוונים, בין אם מפגשי חגים ומסיבות פורים ובין אם מפגשים עונתיים בפארקים עם הילדים או ספונטניים באחד הבתים. לכל מפגש הגיעו בין 30-40 חברים, לרוב הגרעין הקבוע ומדי פעם היו מצטרפים כמה חדשים שרצו להכיר את הפנים שמאחורי הכינויים. את המפגשים תמיד ליווה אוכל מצוין", ומיד כולם נזכרו בשבלולי הבטטה האגדתיים של נורית והסלט של עפרה.

"המפגש הראשון היה אצל עפרה ועשינו ערב קריוקי", מספרת שקמה. "וכמובן שהיו גם מפגשי פאזלים אצל עפרה". "מפגשי פאזלים"? אני שואלת? "כן", אומרת עפרה ושוב צוחקת, "עד שהעוזרת שאבה לי את החלקים".

והיו גם מפגשים רק של בנות, כמו זה הזכור לטובה שנערך בגלגול הקודם של הפאב בו אנחנו יושבים, "מרפי'ס" והוגדר כאחד הערבים ההזויים והמצחיקים ביותר. כשעלו החוויות מהמפגש המדובר לפורום ביום למחרת, זה כמובן גרר בחיוך קונטרה של מפגש בנים, אבל רוב המפגשים היו משותפים.

-מה עם בני הזוג שלכם? הגיעו למפגשים או התעניינו?

"בעלי לא היה מעורב בכלל" אומרת עפרה, כך גם בני הזוג של שאר הנוכחים, שלא ממש הביעו עניין ולכל היותר זרקו מבט תוהה כשראו אותם יושבים שעות מול המחשב וצוחקים ללא הרף.

"היה פעם גם מפגש עם בני זוג, אבל הם לא מצאו את עצמם, הבדיחות הפרטיות שלנו, ההווי של הפורום, זה היה להם זר ולא מעניין, מהר מאוד חזרנו למפגשי פורום ללא בני זוג", מספר אבי.   

-היו גם מפגשים משעממים או לא מוצלחים?

"לא", אומרת עפרה. "כל המפגשים היו מדהימים וטובים, תמיד היה מצחיק ומעניין ועובדה שעד היום אנחנו זוכרים אותם, כמו המפגש אצל יואל ונורית תמנליס, המפגש אצל ז'אנה קרני, לבנה שיפמן, שקמה וכמובן מפגש המתנות שעשינו אצל ורדה זיג (ורדה1) שהיה מוצלח מאוד".

המפגשים הוירטואליים בפורום היו לא פחות מעניינים. אחד מהם היה משחק הגמד והענק, שקדם לו "משחק מקדים" מטורף בפורום והיה מושקע מאין כמוהו. "שבוע שלם התעסקנו רק בזה, האישיו לא היה המתנות אלא הדרך שבה נפתיע אחד את השני, נסענו לבתים של חברי הפורום והשארנו להם מכתבים והפתעות והניחושים והסקרנות שליוו את המשחק הפכו אותו למיוחד ואהוב מאוד", הם מציינים.

היו עוד משחקי פורום ייחודיים? 

"בוודאי, שרשור השירים היה הכי טוב בעולם והיו גם משחקי השלמת משפטים, סיפור בהמשכים, חידות ועוד המון אחרים" נזכר אבי.

עזי: "היו לנו מפגשים חברתיים מגוונים, בין אם מפגשי חגים ומסיבות פורים ובין אם מפגשים עונתיים בפארקים עם הילדים או ספונטניים באחד הבתים. לכל מפגש הגיעו בין 30-40 חברים, לרוב הגרעין הקבוע ומדי פעם היו מצטרפים כמה חדשים שרצו להכיר את הפנים שמאחורי הכינויים. את המפגשים תמיד ליווה אוכל מצוין", ומיד כולם נזכרו בשבלולי הבטטה האגדתיים של נורית תמנליס והסלט של עפרה

תחיית הפורום - לשחזר את הקסם

תוך כדי שיחה קולחת והעלאת זיכרונות עולה לחברים רעיון "בואו נחייה את הפורום". איך? נפתח קבוצה בפייסבוק. עוד לפני שהספקתי לכתוב מילה וחצי ותוך כדי שאנו תוהים איך תיראה קבוצת פייסבוק כזו, עפרה עפה על הרעיון ומבלי ששמנו לב, היא כבר פתחה קבוצה. מרגע לרגע צירפה אנשים והופ, תגובות און ליין והתלהבות. זה רק מוכיח כמה הפורום היה משמעותי לחבריו. "תצרפו את מי שאתם מכירים מהפייסבוק" , קוראת עפרה והנה עוד אחד ועוד אחד, ותוך כמה דקות יש כבר כמה עשרות חברים ותגובות הפתעה.

-מה אתם מצפים שיקרה?

"ננסה להחזיר את הקסם שהיה שם, את המפגשים ואת הכייף שהיה לנו" .

________________

מחר (חמישי) במודיעינט: מה היו השרשורים המצחיקים ביותר ומה היו המרגיזים ביותר? מה עשו חברי הפורום בחדרי הצ'אט הפרטיים ואיך הפכו לחברים הכי טובים. כל הסיפורים שמאחורי הכינויים מחכים לכם מחר בחלק ב' של הכתבה.