קוצר את הפירות: תושב העיר שיצר שדרת עצי פרי במו ידיו

צילומים: מולי קימל

מולי קימל, תושב מודיעין, הלך בדרכי אביו. מול ביתו ברחוב נחל פארן, במקום בו צמחו רק עשבים וצמחי בר, החליט קימל כי לזכר אביו ינטע ארבעה עצים.

אביו של מולי קימל, שנפטר לפני 10 שנים, עלה לארץ בשנת 1950 עם משפחתו אחרי ששרדו את השואה. אומנם היה האבא פקיד בנק, אבל אהבתו הגדולה הייתה לאדמה. בחצר הבניין שבו התגורר הוא גידל עצי פרי וירקות וחילק את היבול לכל הדיירים. "גם בסוף ימיו, כשהאלצהיימר התקדם, שני דברים הוא לא שכח: להתפלל ולדאוג לעצים שלו", העיד בנו מולי.

חלפו אי אלו שנים, והבן המשיך את דרכו של אביו. אחרי שנטע ארבעה עצי פרי: קלמנטינה, שזיף, אשכולית ואגס, הוא היה משקה שלוש פעמים בשבוע את העצים הקטנים בעזרת צינור השקייה של השכנים.

עברה שנה ומולי ראה כי טוב, העצים גדלו והוא הוסיף עוד חמישה עצים לאורך המדרכה - משמש, רימון, פומלה, גפן ומנגו. בנו של מולי התקין מערכת השקייה ממוחשבת ואת חשבון החשמל שתפח שילם לשכנים.

לא מעט מים זרמו בצינור ההשקייה והרחוב הפך לשדרת עצים עם 39 עצי פרי, בחלקם עצים נדירים כמו "שעועית הגלידה" ו"חמאת הבוטנים".

"אנשים שעוברים ברחוב נהנים מהעצים, מהפריחה ומהפירות. באביב האחרון נקטפו הרבה פירות, הצבתי שלט שמבקש מהעוברים והשבים לא לקטוף יותר מפרי או שניים ורובם באמת הקפידו" ,סיפר מולי.

הסיפור מקבל תפנית מפתיעה בעלילה, כאשר מולי פוגש את שחר הגנן, המודיע לו כי קיבל תקציב מעיריית מודיעין להמשיך את הפרויקט. מולי קימל פנה לעירייה לפני כשנתיים בבקשה כזו, אולם לא קיבל תגובה רשמית עד שפגש את שחר. "העירייה לקחה חסות על השקיית 39 העצים שנטעתי והוסיפה עוד 29 משלה",מספר מולי ומבקש למסור את תודתו לעירייה,  לראש העיר חיים ביבס, מנכ"ל העירייה יורם כרמון, המשנה למנכ"ל גיא עידו, חיים בלאיש ראש אגף שפ"ע, שלום זעפרני שפיקח וכמובן לשחר הגנן.

"אני מזמין את כל תושבי מודיעין לנחל פארן לראות את אשכול הבננה צומח, לעקוב אחרי האפרסמונים הגדלים, לקטוף אגס מעץ האגסים, להריח את  פירותיו הצהובים של עץ חמאת הבוטנים ועוד"

"בחיים שלי לא ראיתי בננה פורחת, זה מדהים. שתלתי אותה לפני שנה, פתאום לפני חודש במהירות אדירה הפרחים נפתחו", התוודה קימל. "אני רואה המון הורים הולכים עם הילדים שלהם וזה כיף שהם רואים, מתעניינים, קוטפים ואוכלים. כיף לי שאנשים נהנים, מסתכלים, אוכלים. יכול להיות בזה גם פן חינוכי", הוא מוסיף.

מולי נחוש להעביר מסר של נתינה: "יש לי ידידה שסיפרה לי שנסעה עם שתי תלמידות שלה ברכב, היא מורה, והן קיטרו על העולם - אף אחד לא עושה כלום ולא כדאי לעשות למען אף אחד. המורה לקחה אותן לשדרה ואמרה - תראו, הוא שתל, הוא לא מרוויח מזה כלום, תראו איזה יופי. אני מודה שאני לא אוהב את הדימוי שזה עושה לי.

הסיבה שרציתי שיכתבו על זה היא כדי לעודד אנשים לעשות דברים, כלומר אם אתה תורם ועושה לטובת הכלל בסוף זה מצליח. יש הכרה, ויש שכר לעמל. זה הרעיון וזה שווה הכל"