התורה שהיא בעיני בראש ובראשונה ספר מוסר, בחרה להקדיש לעניין הצרעת שתי פרשיות שבשנים מעוברות כמו השנה, נקראות לחוד ובשאר השנים נקראות הן יחד. את עיקרה של פרשת מצורע אפשר לתמצת בציטוט "סור מרע ועשה טוב". כשבוע לפני ליל הסדר ובעיצומן של ההכנות הכוללות ביעור החמץ הן הפיזי והן הרוחני, הזדמנות להתמקד בפרשה ובמשמעות שלה גם בימינו אנו
פרשת "ויקרא" היא פרשת השבוע הראשונה בספר ויקרא. הפרשה עוסקת כולה בסוגי ודיני הקורבנות שמקריבים במשכן ובבית המקדש, ואני עוסקת בשאלת הקורבנות שלי, שלנו. להיות קורבן זו מציאות או בחירה? השבוע הי לי מאד קשה לכתוב והטור הפעם מביא את ההתמודדות שלי כדוגמה ושיעור מהפרשה
פרשת השבוע מזכירה לנו שהעולם שייך לחכמי הלב, לאלו שהאינטליגנציה הרגשית שלהם מפותחת. העולם שייך יותר ויותר לאלו שפועלים מתוך הצד הימני של המוח. הם ורק הם יכולים לחבר בין הגשמי לרוחני, בין הארצי לשמימי. בדיוק כמו אדריכלי המשכן בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר ואָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ אותם מילא ה' בחכמת לב.
פרשת משפטים עוסקת רובה ככולה בחוקים ודינים המבקשים להפוך את בני ישראל מפרטים לחברה ולעם ומן ההתחלה לקבוע נורמות התנהגות. דינים רבים בה מעניינים ומעוררי מחשבה, אחד מהם הוא "לא תבשל גדי בחלב אימו", ציווי שמעסיק אותי רבות ואני מבקשת להבין "מה התכוון המשורר" ואיך התפתח הציווי ופרשנויותיו במהלך הדורות
