למשרד נכנס גבר גבוה עם שיער לבן ומלא המעטר את ראשו. משהו בהתנהגותו משך את תשומת ליבי. כמעט כל תיק מתחיל בסערת רגשות של הלקוח שמתיישב מולי, ולמען האמת די בצדק. כל לקוח מגיע אליי לאחר התלבטויות וחששות, ובדרך כלל אינו יודע האם להשאיר את המצב כפי שהוא או לפתוח את הקלפים, לנסות לתקן את המצב ולרפא את הפצע הפתוח, או להתפשר ולהתרגל למצב הבעייתי. אני שם כדי לעזור להבין שלא צריך להתפשר ואפשר לקבל תשובות.
אבל אצל מאיר זה היה לגמרי שונה: משהו בשפת הגוף שלו שידר ענייניות גרידא, הרגשות לא היו שם, והיה נראה שהוא הגיע כדי לסגור עסקה.
מאיר נולד בשנת 1944 בתל אביב. בשנת 1945 עזב אביו את הבית ואמו נשארה לגדל אותו לבדה. "אני זוכר אותה עובדת ימים ולילות כדי לפרנס אותנו: ביום כמורה בבית הספר ובלילות מנקה בתים. הילדות שלי לא הייתה רגילה, והתבגרתי בלית ברירה. הייתי משחק לבד בבית שעות על גבי שעות, מכין לעצמי אוכל ומנסה לעזור לאמא ולהקל על חייה הקשים".
לאביו של מאיר לא היה זכר, ומעולם הוא לא יצר קשר עם משפחתו, שגם לא ציפתה לעזרה ממנו. בכל יום הולדת מאיר היה חולם בלילה שאביו מגיע ומביא לו מתנה, "וכשהתעוררתי אמרתי לעצמי שגם שיחת טלפון תספק אותי, אבל זה לא קרה. מעולם לא קיבלתי ליום הולדת כרטיס ברכה או מתנה ממנו".
מאיר גילה שאחרי כל כך הרבה שנים הגיע הזמן לגלות את האמת על אביו ולדעת מה עלה בגורלו. "לקח לי הרבה מאוד שנים להתאושש מכך שהוא נטש את אמא ואותי והשאיר אותנו מאחור. במשך שנים חשבתי שזה בגללי".
"אז אתה מחפש אחים או אחיות ורוצה לסגור את המעגל?", שאלתי. מאיר השיב: "לא מעניין אותי למצוא משפחה". "אז למה הגעת אליי ולשם מה הפגישה?". מאיר ענה לי בצורה לקונית וקרירה: "אני רוצה לדעת אם הוא השאיר אחריו ירושה".
מאיר נולד בשנת 1944 בתל אביב. בשנת 1945 עזב אביו את הבית ואמו נשארה לגדל אותו לבדה. לאביו של מאיר לא היה זכר, ומעולם הוא לא יצר קשר עם משפחתו, שגם לא ציפתה לעזרה ממנו. בכל יום הולדת מאיר היה חולם בלילה שאביו מגיע ומביא לו מתנה, "וכשהתעוררתי אמרתי לעצמי שגם שיחת טלפון תספק אותי, אבל זה לא קרה. מעולם לא קיבלתי ליום הולדת כרטיס ברכה או מתנה ממנו"
"טוב, נתחיל בחיפוש", התיישבתי מולו והתחלתי לשאול. חקירה טובה תמיד מתחילה באיסוף מידע מדויק אצל הלקוח. מאיר אמר שיש בידיו רק את השם של אביו מהכתובה, ואין לו אפילו מספר תעודת זהות. בגלל שאימו כל כך כעסה על האב הנוטש, היא סירבה לדבר עם מאיר עליו, על משפחתו, על ארץ הולדתו ועל עיסוקו. מבחינתה הוא פשוט לא היה קיים.
כדי לשמור על רצונה של האם, נמנע מאיר מלשאול שאלות במשך עשרות שנים, עד שאמו נפטרה, אבל אז כבר היה מאוחר מדי. בבדיקת הכתובה עלה רק השם הגלותי של אביו, ובחיפוש נרחב לא נמצא אדם הנושא שם זה. הבנתי שאני צריכה לחפש במקום הרבה יותר עמוק ולנבור שנים אחורה.
מכיוון שאמו של מאיר נפטרה לפני שנים רבות, לא יכולתי להיעזר באף גורם או מסמך. לאחר חודשים של חיפוש עיקש ונבירה בארכיונים, הצלחתי להגיע למידע על אביו של מאיר, שמסתבר ששמו היה שאול. גיליתי שלפני פטירתו שאול חי במשך שנים עם אישה, ידועה בציבור, שלה היו שני בנים מנישואים קודמים. בנוסף, מצאתי לא מעט נדל"ן.
אחרי עשרות שנים במהלכן המזל של מאיר לא האיר לו פנים, הגלגל שינה כיוון וכעת מאיר יקבל תמורה לסבל שנמשך שנים רבות. "האם הוא השאיר אחריו צוואה?", שאל מאיר לאחר שבישרתי לו על הממצאים. משהו בפניו של מאיר השתנה כששאל את השאלה, ונראה היה שלרגע לא היה מדובר רק בכסף. מאיר קיווה שלפחות ברגעיו האחרונים – רגע לפני שהוא מסתלק מהעולם – יבין אביו שטעה וינסה לתקן את טעויותיו.
"לא, הוא לא השאיר אחריו צוואה. הוא כתב צוואה שנים לפני שנפטר, אך גנז אותה. ההערכה היא שהוא רצה לכתוב צוואה נוספת, אך לא הספיק ונפטר בפתאומיות. אתה מבין את המשמעות של העובדה שאין צוואה?". "כן", השיב מאיר ועיניו התמלאו דמעות, "גם אני היורש של הנכסים". עניתי למאיר: "כנראה שסופסוף החלום שלך התגשם. קיבלת מתנה ליום הולדת מאבא שלך".