"זה לא מתאים לו. לא הגיוני שדווקא הוא יגיע למצב הזה", אמרה לי בכעס דלית. "אני מכירה אותו יותר מדי זמן בשביל לדעת שהוא מחושב מדי ושהתמונה העגומה שהוא מציג רחוקה מהאמת. רוצה לדעת למה?". "כן", עניתי, ודלית השיבה: "מאז שאמיר היה ילד קטן, כולם פיארו בסיפורים את היכולת שלו לעשות כסף לבד ואת החשיבה העסקית שלו.
אימו נהגה לספר שהוא תמיד היה הכספומט של הבית. ואביו אמר בגאווה: 'זה הכל מהשורשים העירקיים שלו'. כבר בכיתה ג' הוא ביצע את העסקה הראשונה שלו. הוא קיבל גולות חרסינה במתנה ליום ההולדת, והצליח למכור אותן במחיר מופקע, לאחר ששכנע ילדים בבית הספר שמדובר בגולות מאוד נדירות שיש רק 100 כמותן בארץ'. בכל פעם שאביו סיפר את הסיפור, עיניו של אמיר נצצו. אז באמת נראה לך שאין לו כסף לשלם מזונות?".
דלית הגיעה אליי בעקבות המלצה של עורכת הדין שלה, שביצעה את הגישור בינה לבין אמיר, שניהם החליטו לפרק את החבילה לאחר 28 שנה, שלושה ילדים ובית במושב באזור הדרום. הם בנו ביחד את ביתם וחלמו חלומות להזדקן ביחד. אבל המציאות הייתה חזקה יותר, וכל אחד מהם התפתח לכיוונים שונים. לאחר שכל תהליכי הייעוץ והגישור לא הצליחו, הם הבינו שעדיף להם ולילדים שכל אחד מהם ימשיך לחלק ב' בחייו.
דלית נשארה בבית אחרי ההריון השלישי, ופתחה לעצמה קליניקה כקוסמטיקאית עם קהל לקוחות קבוע שהצליחה לאסוף בעבודה קשה מפה לאוזן. במשך השנים היא התקרבה לתחום הרוחני ולקבלה – תחום שאמיר, שהיה רחוק מאוד מהעולם הרוחני, לא הצליח להתחבר אליו. הוא למד תואר ראשון ולתואר שני במנהל עסקים, עבד בחברת נדל"ן עשרות שנים עד שפתח עסק ליוזמות הנדל"ן שנקרו אליו. הוא מאוד הצליח בכל העסקים, רק שבשנים האחרונות חלה רגיעה בעסקיו והוא בילה לא מעט במזרח אירופה כדי לנסות את מזלו בפיתוח הנדל"ן שם.
זימנתי את דלית לשיחה. "שבי. את צריכה להיות מוכנה למה שאני אומרת לך. אני מביאה לך מים". כשחזרתי עם הכוס היא לא חיכתה ושאלה: "מצאת נכסים?", "כן", השבתי. "מצאתי דירת שלושה וחצי חדרים בבת-ים, שנרכשה על ידי אמיר לפני כשלוש שנים, ולפני שנה הועברו הזכויות בנכס על שמו של יוסי". "ידעתי שהוא מסתיר משהו", היא אמרה (צילום אילוסטרציה)
בשנים האחרונות, כך סיפר אמיר, שוק הנדל"ן חטף מכה רצינית, עסקיו לא מתרוממים, הוא הפסיד הרבה כסף בעסקת נדל"ן של קניון באירופה ומאז לא מצליח להתרומם. זאת הסיבה לכך שאמיר ביקש בהליך הגירושים לשלם את התשלום המינימלי של דמי המזונות, ובתגובה ביקשה ממני דלית לחקור את האמת לגבי היכולת הכלכלית של אמיר.
בחקירת מקורות הכנסה ואיתור נכסים יש צורך בעבודה מדוקדקת וחיפוש בכל המקורות האפשריים: בנקים בארץ ובחו"ל, קרנות וכמובן נכסים. מכיוון שיש לי ניסיון רב בתחום, ידעתי שאנשים כמו אמיר מאוד מתוחכמים, ולכן אצטרך לפעול ביצירתיות רבה – אפילו יותר מהתיקים הרגילים בהם אני פועלת. במשך מספר שבועות נברתי וחיפשתי, מבלי למצוא דבר בבעלותו של אמיר. "יכול להיות שהוא צודק", הרהרתי לעצמי, "ובאמת אין לו כלום".
במהלך החקירה התברר לי שיוסי, אחיו של אמיר, גם בעסקי הנדל"ן. "אולי הוא יהיה המפתח לפתרון התעלומה?", חשבתי לעצמי. כשהעליתי את הסברה בפני דלית, היא שללה את העניין על הסף וסיפרה שהוא כבר לא בתחום הנדל"ן, שהוא אדם מאוד ישר ושהיא בקשר איתו למרות הפרידה מאמיר. מניסיוני אמרתי לה שאסור לשלול אף כיוון.
יעד החקירה שלי עבר ליוסי, אבל לא יכולתי לתאר אפילו בחלומותיי הפרועים ביותר מה אצליח להעלות בחכתי. זה היה מתוחכם מאוד, והוא הצליח להסתיר היטב את המקורות, אבל הצלחתי עם הרבה מאמצים למצוא משהו, שאפילו אותי, עם ניסיוני הרב, הצליח להפתיע.
זימנתי את דלית לשיחה. "שבי. את צריכה להיות מוכנה למה שאני אומרת לך. אני מביאה לך מים". כשחזרתי עם הכוס היא לא חיכתה ושאלה: "מצאת נכסים?", "כן", השבתי. "מצאתי דירת שלושה וחצי חדרים בבת-ים, שנרכשה על ידי אמיר לפני כשלוש שנים, ולפני שנה הועברו הזכויות בנכס על שמו של יוסי". "ידעתי שהוא מסתיר משהו", היא אמרה.
"אבל זה עוד לא הכל", הוספתי, "מצאתי גם נכס על שמו ברומניה. לצערי, העניין כאן קצת מסתבך. בדירה מתגוררת אישה רומניה ובנה בן השנתיים. משהו בשילוב של אישה מרומניה עם בן לבד עורר את חשדי, ולכן החלטתי לבדוק את הנושא מבלי לעדכן אותך, וזה לא מקרי. מסתבר שהאישה מנהלת רומן עם אמיר כבר שלוש שנים, מאז שהתחיל את עסקיו שם".
"ומה לגבי הילד", היא שאלה. "את זה נוכל לנסות לבדוק בהמשך", השבתי לה.