בשער: אילוסטרציה

בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ישבתי דבוק למסך הטלוויזיה ושמעתי סיפורים על אנשים שאישית לא הכרתי אך בכל זאת אני מרגיש מאוד מחובר אליהם. אני מרגיש חלק מהם. הוריי ומשפחתי עלו ארצה מברית המועצות לשעבר, מאזור סיביר, איזור שלמרבה המזל הגרמנים לא הגיעו אליו במלחמה. לכן, משפחתי לא סבלה ממורא הגרמנים או בעלי בריתם.

ישנם מספר אנשים בחיים שלי, שקרובים אליי יותר ממה שאני יכול לדמיין, אליהם אני קשור באופן אישי ורגשי. סיפורם ועברם מרתקים ומרגשים  על אף העובדה שאין יום בלוח השנה המציין אותם. אנשים אלה הם סבא וסבתא שלי, שסיפוריהם מעניינים אותי היום יותר מכל סיפור אחר, היסטורי או לאומי ככל שיהיה, מכיוון שמדובר על העבר האישי שלי. הטור הזה עומד לעסוק בקשריו של נער ממוצע עם הוריהם של הוריו, ובחשיבותם העצומה של קשרים אלה.

תמיד הייתי קרוב לסבא וסבתא שלי. בואו נאמר שמהבחינה הזאת הייתי תמיד "מעל לממוצע". לא פיספסתי אף פגישה איתם ותמיד נסעתי אליהם עם הוריי, איתגרתי את השפה הרוסית הבינונית שאני דובר, והגעתי לבית סבותיי וסביי. אולם, מעולם לא יזמתי שיחה על ההיסטוריה והעבר האישי שלהם. רק לאחר שסבי נפטר חשתי שלא הייתי מספיק קרוב אליו אך יותר מכך, חשתי שלא חקרתי מספיק את סיפורו המעניין.

אני לא מאחל לאף אחד מכם, בני גילי היקרים, לחוות פספוס שכזה. למעט עבודת השורשים אותה חויבתי לעשות (ועשיתי כמובן ברצון) לא ניהלתי עימו שיחה עמוקה ואישית על העבר שלו. על חוויות אישיות של נעורים והתבגרות, על הקשר שלו עם סבתא שלי, על החיים בברית המועצות הקרה והקשה, על החיים בזמן מלחמת העולם השנייה, ועל ההחלטה הקשה לעלות ארצה.

הדבר הקל ביותר לעשות במקרה שכזה הוא להצטער על העבר ולהמשיך הלאה. לא להודות בעובדה שהקשר שנקטע לא היה חזק מספיק, שלא הפקתי ממנו מספיק. להמשיך בחיי הנעורים השלווים והמרגשים שהיו לי. אך במקרה הזה, בחרתי בדרך אחרת.

"אני בטוח שסבא וסבתא הם נכס מדהים, אשר לצערי הזמן בו יישארו בעולמנו רחוק מלהיות נצח. נצלו את הידע הרב שלהם, לימדו מהם על עצמכם ועל ראיית העולם שלהם, שכנראה תהיה שונה משלכם; ראיית עולם צנועה ופשוטה, לא שאפתנית.  הודו להם על התמיכה המיידית והעיוורת בכם ותבינו שהם יישמחו שתתקרבו אליהם יותר. יש לי הרבה מאוד מה לשפר בקשר שלי עם סבא וסבתא שלי ועוד מספר עצום של  שאלות שעוד לא הספקתי לשאול ואני בטוח שהמצב דומה לגבי כל אחד ואחת מכם"

בחרתי להתחיל להעמיק בקשרים שלי עם שלושת בני הדור המבוגר שנותרו במשפחתי, לשאול אותם על הסיפורים שלהם ולהקשיב להם. להגיע אליהם לבד, בלי ההורים ולאפשר לעצמי פשוט להיות, ללא ההורים שמגוננים, דוברי הרוסית השוטפת וממלאים את הזמן בשיחות חולין. ליצור לעצמי דמות אחראית, חכמה ורגישה יותר. אף על פי שלקשר שלנו יש הרבה כיוונים להתפתחות, אני כבר יכול להעיד שחל שיפור עצום. לשמוע מסבא שלך על הפעם הראשונה בה הוא השתכר בילדותו, כמה לא חינוכי שהדבר יישמע, זה דבר מדהים שמשקף פתיחות גדולה ומציג תרבות אחרת, של לפני כ- 80 שנה.

בנוסף לקשר האישי והפתיחות שנוצרו, כמות השיעורים שניתן ללמוד מסבא וסבתא היא עצומה; ההיסטוריה של העם היהודי מתפוצותיו השונות, מתוך פן אישי ולא עובדתי, קליטת העולים במדינת ישראל, ערכים של הסתפקות במועט ושיעור מרגש על אהבה אמיתית בין בני זוג, גם כשהם בני 89.

אני משתוקק להגיע לסבא וסבתא שלי ומחכה בעיקר לפעמים בהם אגיע אליהם לבד, על אף העובדה שהם גרים רחוק ממני. ובכל פעם שאני שם, לאחר שאני מספר בגאווה על מה שעשיתי בשבוע האחרון אני מבקש מהם לספר לי סיפור מהעבר שלהם, לא משנה אם כבר שמעתי אותו בביקוריי הקודמים.

בני גילי היקרים, אני בטוח שסבא וסבתא הם נכס מדהים, אשר לצערי הזמן בו יישארו בעולמנו רחוק מלהיות נצח. נצלו את הידע הרב שלהם, לימדו מהם על עצמכם ועל ראיית העולם שלהם, שכנראה תהיה שונה משלכם; ראיית עולם צנועה ופשוטה, לא שאפתנית.  הודו להם על התמיכה המיידית והעיוורת בכם ותבינו שהם יישמחו שתתקרבו אליהם יותר. יש לי הרבה מאוד מה לשפר בקשר שלי עם סבא וסבתא שלי ועוד מספר עצום של  שאלות שעוד לא הספקתי לשאול ואני בטוח שהמצב דומה לגבי כל אחד ואחת מכם.

אין בי ספק שתמיד ניתן לשפר את הקשרים הקיימים. ברגע שהרצון להידוק היחסים יגיע היישר מהלב, עם השקעה וכוונה כנה, אני בטוח שתיהנו.