אתם בטח שואלים את עצמכם מדוע אני כותב את המאמר דווקא עכשיו. הרי כעת זהו סוף חודש מרץ- תחילת אפריל, ושנת הלימודים אמורה להסתיים רק בחודש יוני. פה טמונה אחת הבעיות הגדולות ביותר במערכת. שנת הלימודים עבורי כבר מזמן נגמרה. מורים במוסדות חינוך - ולא משנה היכן - מבטלים את שיעוריהם על ימין ועל שמאל ולפני כל מתכונת ובגרות, (כאלה יש 2 בשבוע) אנחנו מקבלים ימי חופש נוספים.

בנוסף, המורים כבר "סיימו את החומר" לבגרות. הרי, למידה לשם למידה וסקרנות איננה קיימת בתיכון, ולאחר שהכיתה מסיימת את החומר לבגרות, אין טעם ללמוד יותר. המורים פועלים כך והתלמידים מעודדים מן הצד בזמן שהכיתות פשוט נשארות ריקות. בקיצור, חגיגה שלמה. לומר לכם שאני לא אוהב את המצב? זה יהיה שקר, אני מאוד נהנה מהעובדה שהחופש הגדול הקדים בחודשיים. לומר לכם שזה חכם והגיוני? ממש לא.

את התיכון התחלתי בכיתה חדשה, לאחר שלוש שנים בכיתת מופת בחטיבה. כבר בהתחלה ניתן לראות שהדגש בתיכון הוא שונה לחלוטין מזה של חטיבת הביניים. הציונים מעניינים הרבה יותר ובית הספר משקיע פחות ופחות בעניין החברתי. יחד עם זאת, המורים התחילו לדבר איתנו הרבה יותר בגובה העיניים. מורים רבים סיפרו לנו על חייהם הפרטיים ואנחנו הקשבנו באדיקות ורק השתוקקנו לשמוע אותם מדברים עוד על נושאים שכאלה. הסיפורים המרתקים על מאבקיה הפמיניסטיים של מורה למחשבת ישראל, ישארו חקוקים בי לעד.

בתיכון, נער בלי מסגרות נוספות חוץ מבית ספר, הולך לאיבוד. למרבה הפלא (או שלא), בית הספר לא תמיד מהווה מסגרת חברתית חיובית. מלחמות החבורות, האגו והכבוד בין בני השכבה והכיתה, הצורך להרשים ולרצות את כולם לא עושה טוב לנער המתבגר הממוצע. בכל מסגרת בלתי פורמאלית, כמו תנועת נוער או חוג ספורט, ניתן לזכות בהתנסות נוספת בדבר, כך שקל יותר להסתדר בבית הספר.

בנוסף, בית הספר בקושי מדבר עם תלמידיו על הנושאים שמעניינים אותנו באמת. הרי בסופו של דבר אנחנו קבוצה של נערים ונערות מתבגרים שהלימודים עצמם חשובים לנו, אבל הם לא הדבר העיקרי. השיחות על מיניות, התבגרות, דימוי גוף ולחץ חברתי בפורום פתוח עם אנשי מקצוע מועטות למדי, ובית הספר שאמור להכיל את תלמידיו, ממש כושל לדעתי האישית בלעשות זאת.

אתם בטח שואלים את עצמכם מדוע אני כותב את המאמר דווקא עכשיו. הרי כעת זהו סוף חודש מרץ- תחילת אפריל, ושנת הלימודים אמורה להסתיים רק בחודש יוני. פה טמונה אחת הבעיות הגדולות ביותר במערכת. שנת הלימודים עבורי כבר מזמן נגמרה. מורים במוסדות חינוך - ולא משנה היכן - מבטלים את שיעוריהם על ימין ועל שמאל ולפני כל מתכונת ובגרות, (כאלה יש 2 בשבוע) אנחנו מקבלים ימי חופש נוספים

עם זאת, ישנו עניין מרכזי בתיכון אשר לגביו אין לי ביקורת. בסוף חטיבת הביניים, תלמידי בית הספר מתנסים באחד העניינים המעסיקים באופן גורף את עולם כלל בני האדם; נושא קבלת ההחלטות. אנחנו מקבלים את האפשרות לבחור את המגמות שלנו, הנושאים אותם נלמד בהרחבה במהלך התיכון. ההיצע עצום ומשתנה מבית ספר אחד למשנהו כאשר לכל בית ספר המגמה המיוחדת שלו.

המגמות יכולות להנעים ולאתגר את התלמיד בשהותו בתיכון ויכולות באותה מידה להוריד את רוחו, ולכן בחירתן הינה קריטית. אחים יקרים, אנא מכם בחרו במגמות שמעניינות אתכם, מגמות שיש לכם משיכה טבעית אליהן. על מנת להבין באיזו לבחור, אין דבר טוב יותר מאשר לשוחח עם בוגרי המגמה או עם תלמידים שלוקחים בה כעת חלק. אלה יהפכו את המגמה מסימן שאלה עבורכם לדבר ברור ומוכר יותר, כך ההחלטה שלכם תהיה שקולה יותר.

הורים, יש לכם פקטור עצום בבחירה, אך אני מכיר תלמידים רבים שהתחרטו על כך שהקשיבו יותר מדי להוריהם בבחירת המגמה ולא עקבו אחר נטיית ליבם. חוו את דעתכם, אך במידה הוגנת.  

בית הספר הכין אותי לחיים האמיתיים, באמת. אולם, לא קרה הדבר מיוזמתו; הוא הכין אותי להתמודדות עם בירוקרטיה, להתמודדות עם סיטואציות חברתיות מורכבות ונתן לי להתמודד לבד עם משברי גיל ההתבגרות. אחיי, בין אם אתם עולים לתיכון או נמצאים בתחילתו, נסו למצוא לכם מסגרות חברתיות נוספות שיכילו אתכם בצורה טובה יותר מהתיכון הקר.

 בכל מקרה, נסו לנצל את החוויה על הצד הטוב ביותר, למדו ונצלו כל רגע, קשה או מייגע ככל שיהיה. מקווה שלא תתחרטו.

בית הספר הכין אותי לחיים האמיתיים, באמת. אולם, לא קרה הדבר מיוזמתו; הוא הכין אותי להתמודדות עם בירוקרטיה, להתמודדות עם סיטואציות חברתיות מורכבות ונתן לי להתמודד לבד עם משברי גיל ההתבגרות. אחיי, בין אם אתם עולים לתיכון או נמצאים בתחילתו, נסו למצוא לכם מסגרות חברתיות נוספות שיכילו אתכם בצורה טובה יותר מהתיכון הקר