מאת: איציק גרפל ודורית סיטון * צילומים: ארמונד אזולאי, ופרטי
לפני שנה, בינואר 2016, עקבה חצי מדינה, כך לפחות לפי נתוני הרייטינג, אחרי תוכנית פתיחת העונה של "אבודים". של צופית גרנט בה כיכבו ברנדה אוליסקר תושבת מודיעין, שתי אחיותיה ואמה. צפינו פעורי פה במסע דרמטי ומרגש שהן ערכו לקצה השני של העולם - לארגנטינה - בניסיון לאתר את האבא שנעלם בפתאומיות לפני 32 שנים והשאיר מאחוריו חובות עתק, שברון לב והרבה סימני שאלה.
החוקרת הפרטית אנט קירש ממודיעין שכתבה עליה פירסמנו יותר מוקדם היום, הייתה שותפה לאיתור של האב.
היום, במוצאי יום האישה הבינלאומי שהוא יום של העצמה נשית, אנחנו מביאים את הכתבה ב"שידור שני". איפה מצאנו את ברנדה שנה אחרי? ראשית ביקשנו ממנה שתספר בכמה מילים על הדרך שעברה.
ברנדה: "עברה שנה מאז המסע עם 'אבודים', מסע כזה של סגירות מעגל מכל הבחינות ולקיחת אחריות על יציאה לדרך חדשה הנושאת עימה החלטות חדשות. מהמסע עם 'אבודים' חזרתי אחרת, עם המון תובנות על החיים, החלטתי לשחרר את מי שעושה לי לא טוב ואני כאובה ממנו ונפגעת, למדתי להיות איפה שרק טוב ולהיות עם מי שעושה לי טוב. בעצם למדתי להעיז, העמדתי את עצמי במבחן מול קושי גדול וגיליתי שאני חזקה מהרוח.
"במסע עם 'אבודים' מצאתי את אבא שלי (הפגישה לא היתה משהו) אבל בהסתכלות לאחור אני לא כועסת, נהפוך הוא עמדתי מול מי שנטש אותי ואמרתי לו את מה שאני מרגישה ובזה סגרתי את הפינה הזו בלב ובמקביל מצאתי חצי אח שעד היום נמצא בקשר איתי ולהיפך כמובן. למדתי על עצמי שאני יכולה להציב לי יעדים ולכבוש פסגות, המסע הזה תרם המון, עד היום מזהים שואלים ומפרגנים בעצם חזרתי אחרת...חזקה יותר ועומדת על מה שחשוב לי, ממוקדת מטרה להתקדם בעבודה שלי, ממשיכה לעזור ולתרום ומאושרת מכמות הפירגון מהסביבה.מברכת כל יום על כל הטוב שיש סביבי וגם מברכת על מה שאין".
-כמה מילים ליום האישה?
"כל אתגר בו פגשתי גרם לי להתרוממות ולצמיחה. מהמקומות האלו התעצמתי וגיליתי אילו כוחות קיימים בי. אני מאמינה שלנשים יש כוחות ותעצומות נפש גדולים מאוד ורק צריך לדעת איך להוציא אותן החוצה. אני מאמינה שחובה להקשיב ללב שלנו, בזכות החיבור שלי ל'אני הפרטי שלי' אני מצליחה היום לחיות את חיי בשקט ובשלווה, מוקפת באהוביי ויקיריי. כל אישה צריכה להקשיב ללב שלה".
אנחנו מביאים את הכתבה עם ברנדה כפי שהופיעה לפני כשנה בהשמטות ובקיצורים המתחייבים.
אישה עם לב
לבבות אדומים גדולים על צעיף גדול לבן ממסגרים את פניה של ברנדה, כשהיא מקבלת את פנינו בשעות הערב המוקדם אתמול בביתה הסמוך להולמס פלייס בו היא מבלה חמישה ימים בשבוע, מתאמנת ושומרת על כושר. חודשיים עברו מאז תום הצילומים, ויומיים מאז שידור פרק הסיום, והלבבות של רבים מהצופים, אלפי המגיבים והתומכים פועמים בהזדהות יחד עמה. אני רואה לפניי אישה חזקה ואסתטית שחשוב לה לצאת טוב בצילומים, ולו כדי שיהיה ברור לכולם שהחיים נמשכים הכי יפה שאפשר גם בצל המחלה אותה ניצחה.
קולה עדין ורך. במהלך הצילומים, כמו אחיותיה, היא הרשתה לעצמה לומר לאביה מה שכל אחד אחר היה רוצה לומר אל מול האדישות המעליבה כשפגש את מי שנטש ללא אוכל נתונות לחסדי הגורל והנושים לפני 32 שנים. במהלך תקופת התמודדותה עם סרטן השד, עדכנו אותה שתי אחיותיה ביאנקה וברברה שהן פנו כל אחת בנפרד לאבודים.
"כל הדבר הזה לא היה יוצא לפועל אלמלא נחישותן וכולנו נרתמנו למשימה, היינו ממוקדות שאמא שלנו תהיה חופשייה ולא כלואה", אומרת ברנדה.לגבי צוות "אבודים" היא אומרת, "אני רואה אותם בתור מלאכים שאלוהים שלח לי, הם עשו עבודת קודש. עובדים מעל שנתיים וחצי על סיפור שהוא באמת בלתי נתפס, אבל הם לא הרפו לרגע. צופית פשוט לא ויתרה ובזכותם זה קרה".
-התחושה היא שהתעלומה לא נפתרה, קיבלתן את התשובות שביקשתן?
"נכון. לא קיבלנו תשובות אבל אני סגרתי את המעגל שלי. והמעגל שלי היה להגיע ולעמוד מול אבא שלי. למצוא את אבא שלי. ושאמא שלי קיבלה גט. אז מבחינתי אני סגרתי את המעגל. זהו פרק שתמיד היה פתוח בלב, כמו פצע. מן הסתם עכשיו הכול עלה ומתעורר. לי לא נראה שאפשר לתקן את מה שהוא עשה. אני שלמה עם הנקודה שעשינו את זה, פגשנו אותו ונגמר. יש לי פה משפחה, את בעלי והילדים, חיים. אני לא מתעסקת עם מה שלא נשאר פתור. יש לי שלושה ילדים והם כל עולמי".
-מה הרגשת שפגשת אותו?
"הייתי בשוק, בהלם מעצם האדישות המטורפת הזו, שהוא עומד מולי, לא ראיתי אותו 32 שנה. אתמול שהסתכלתי בפרק מאוד מאוד ריחמתי עליו, זאת כבר לא הייתה הנקודה של הכעס, של מה עשית לי. לא כעסתי. אלא באמת אני חושבת שקרה שמה משהו, אנחנו לא יודעים מה. הוא נראה בן אדם שפשוט הלך לאיבוד, קרה לו משהו"
-את וברברה אמרתן לו מילים קשות, שאתן שונאות אותו, שאתן מאחלת לו שימות. לא פשוט לאחל לאבא את הכי רע שבעולם....
"זה בא לי מהלב. כשהייתי שם הייתי מאוד נסערת ואני לא מתחרטת לרגע על מה שאמרתי לו. אמרתי את מה שאמרתי כי באמת סבלתי. להיעזב ולהינטש בגיל 8 זה דבר בלתי נתפס. החיים המטורפים שאנחנו עברנו היו ממש בסגנון של הישרדות. איחלתי לו את זה באותה שנייה כי היה נראה לי שהוא לא מבין את גודל הכאב, את גודל ההרס שהוא הותיר בנו, הוא פשוט ריסק אותנו, אבל מזל שיש את אמא שלי".
"מודיעין היא עיר קטנה. התגובות הן מטורפות, מדהימות מחממות, מחבקות ואוהבות. לא הספקתי לענות לכולם מרוב הכמות. אתמול (יום לאחר שידור הפרק) פשוט קרסתי, הפייסבוק שלי התפוצץ, בווטסאפ היו לי 70 הודעות, לא הצלחתי להשתלט, החזרתי לכולם "לב" על אוטומט. אני באמת מקווה שהסיפור של אמא שלי יעשה איזה שהוא הד ושינוי. נושא העגינות הוא בלתי נתפס"
-דווקא אמא שלך שאמרה בפרק הקודם שתוריד לו סטירה כשתפגוש אותו, נראתה כמי שמגלה כלפיו הכי הרבה אמפתיה
"היא תמיד מגלה אמפתיה. היא מגיעה מתוך הקטע של למחול ולסלוח, היא לא מאמינה בלכעוס ולשנוא. היא מאוד מאמינה שאפשר לפתור דברים בדרך של נועם. זאת אמא שלי, זאת הגדולה שלה".
-האם חודשיים מאז שהייתן אצלו, יש איזה קשר עם בטו?
"מצידי לא. גם לא הייתי רוצה שהוא יבקר אותי. אבל אני בקשר עם חצי אח שלי, לוסיאנו בווטסאפ, הוא חבר שלי בפייסבוק. בסך הכל מה לוסיאנו אשם? זאת סיטואציה שהוא נקלע אליה. הוא לא הכיר את הסיפור לפני. אבא שלי לא שיתף אף אחד, בטח לא את התא המשפחתי החדש שהוא בנה".
-אז אפשר כעת להאמין לטיטו אחיו, שאמר בפרק הקודם שהם לא היו בקשר?
"אני לא קונה את זה. מבחינתי טיטו שקרן".
את רואה את בטו כאביך בדרך כלשהיא?
"אני רואה אותו כאבא שלי עד גיל 8, ואני מעדיפה לזכור את הדברים הטובים, ממה שאני זוכרת. הייתי הבכורה והוא מאוד אהב אותי".
את תיבת הנגינה שמופיעה בפתיח הפרק הראשון, אותה חיכתה לקבל מאביה שהבטיח לה אותה לפני שנסע, קיבלה ברנדה לבסוף מהוריו של בעלה. "חמותי הגשימה לי משאלה שמאוד רציתי. כשהיא נסעה לחו"ל אמרתי לה תביאו לי קופסת תכשיטים שכשפותחים אותה בלרינה מסתובבת בה ומנגנת".
-איך הגבת לגל התמיכה והפניות עם פרסום הסיפור?
"מודיעין היא עיר קטנה. התגובות הן מטורפות, מדהימות מחממות, מחבקות ואוהבות. לא הספקתי לענות לכולם מרוב הכמות. אתמול (יום לאחר שידור הפרק) פשוט קרסתי, הפייסבוק שלי התפוצץ, בווטסאפ היו לי 70 הודעות, לא הצלחתי להשתלט, החזרתי לכולם "לב" על אוטומט. אני באמת מקווה שהסיפור של אמא שלי יעשה איזה שהוא הד ושינוי. נושא העגינות הוא בלתי נתפס. וגם אני שרציתי להתחתן הרבנות עשתה לי קטע. הם רצו שאני אביא את הכתובה של אמא שלי כדי להוכיח שאני יהודייה, עד כמה ימים לפני לא ידעתי אם אני יכולה בכלל להתחתן. אני באמת מקווה שהמוסד הזה יעשה משהו כי זה לא נורמאלי להשאיר אישה קשורה ללא בחירה שלה – מישהו קם ועזב מישהו קבע בשבילה את הגורל, זה פשוט מטורף".
ההתמודדות עם מחלת הסרטן
כשאומרים לברנדה את צמד המילים "המחלה שלך" היא מתקנת את הדובר ואומרת "הסרטן", כמו שעושים האנשים מהזן המתמודד והאמיץ.
"אני חושבת שהסרטן הגיע בגלל כל מיני דברים שעברתי בחיים, אני מאמינה שגם זה קשור לנושא של אבא שלי אבל לא רק. גיליתי את הסרטן בחודש יולי 2013 ממש במקרה, אחרי אימון כושר, במישוש גיליתי גוש.הלכתי לרופא שהחליף את רופאת המשפחה שלי לבקש ממוגרפיה. הוא צחק עליי ואמר לי, את לא בת 50. עניתי לו את מה שהיה לי בבטן, שאם הוא רוצה שיישאר לו רישיון, אני ממליצה לו לתת לי הפנייה והוא בכל זאת לא נתן".
"יש משפט שאני אומרת, 'הסרטן עשה רק טוב' ואנשים לא מבינים, אבל באמת היום אני אחרת. אני באה ממקום של לעזור לתמוך ולאהוב יותר. אתה עושה פאוזה באמצע החיים ועסוק בלשרוד את החיים, אתה מקבל פשוט סתירת לחי אתה מבין שאתה מתעצבן על שטויות אבל בפועל אתה מתמודד בלחיות"
-ומה עשית?
"אז הלכתי למנהלת האדמיניסטרטיבית בקופת חולים וצרחתי כמו אני לא יודעת מה ובסוף קיבלתי הפניה. משם על דעת עצמי הלכתי לכירורג שד שהוא הפנה אותי בדחיפות לביופסיה. אחרי המתנה של עשרה ימים גיליתי שהגוש שיש לי הוא בעצם סרטני. אז חזרתי לאותו רופא ואמרתי לו: תודה רבה לעצמי שהצלתי את עצמי. אבל כרגע אני צריכה להתמודד עם סרטן השד. לא היה לו מה להגיד לי, אז הוא לא ענה".
ברנדה אומרת כי היה זה "מירוץ מטורף לנצח את סרטן השד". היא עברה חודש של בדיקות בהן גילתה ש"תודה לאל אני לא גרורתית".
לכל אורך ההתמודדות אף פעם לא קראה לעצמי חולה, גם בבית לא שידרה שהיא חולה. חלק מהריפוי שלה זה היה השיתוף. "ניהלתי יומן מסע בפייסבוק והייתי מחוברת לקבוצה 'גם אני חליתי בסרטן השד', שהוקמה על ידי תושבת מודיעין. מי שרשם אותי לקבוצה היה הבעל שלי אייל. זאת קבוצה שאתה פשוט יכול לשאול בה הכול ומקבל המון המון תמיכה ואתה גם תומך, גם נעזר וגם עוזר. זאת קבוצה שמאוד נתנה לי ותרמה. בסופו של דבר אני גם עזרתי, כי חלק מהשיתוף שלי היה בהעברת האנרגיות החיוביות שלי והטוב לבנות שמתמודדות באותו זמן בדיוק כמוני. מינפתי את זה למקום של מה שאני עושה היום".
בשנתיים האחרונות ברנדה היא מנהלת המרפאות הפרטיות של פרופסור ליאור הלר, שהוא מנהל כירורגיה פלסטית באסף הרופא, מי שניתח אותה. "באחת הביקורות שלי אצלו, אמרתי לו שאני חייבת לעבוד אתו, לעזור למטופלות חדשות שמתמודדות עם סרטן השד. להדסה הר הצופים שם עבדה קודם כמנהלת אדמיניסטרטיבית כבר לא חזרה.
"עצם היכולת שיש לי להכיל וללוות מטופלות שמגיעות וחושבות שכל העולם חרב, אני בעצם ההוכחה שיש חיים אחרי הסרטן. עברתי חצי שנה של טיפולים כימותרפיים, עוד שנה של טיפולים ביולוגיים ועכשיו אני תחת טיפול הורמונלי לשמונה השנים הקרובות. עברתי ניתוח של כריתה ושחזור דו צדיים אני קוראת לו הניתוח הגדול של חיי. כשאני גיליתי זה כבר היה גוש גדול, אי אפשר להגיד שתפסתי מוקדם, אבל אני מודה. יש משפט שאני אומרת, "הסרטן עשה רק טוב" ואנשים לא מבינים, אבל באמת היום אני אחרת. אני באה ממקום של לעזור לתמוך ולאהוב יותר. אתה עושה פאוזה באמצע החיים ועסוק בלשרוד את החיים, אתה מקבל פשוט סתירת לחי אתה מבין שאתה מתעצבן על שטויות אבל בפועל אתה מתמודד בלחיות".
"החלטתי שאני מנהלת את הסרטן"
איך הגבת ביום בו נודע לך על המחלה?
"הייתי בשוק. כשהתקשרתי לבשר לאייל בעלי שאלתי אותו אם הוא מכיר את הפרסומת אחת מתשע. מה הקשר הוא אמר לי, אז אמרתי לו שאני אחת מהן ואז הוא סגר את הטלפון ושנייה אחר כך התקשר. מכיוון שהוא יודע שאני בן אדם כל כך חזק ושאין דבר שישבור אותי, גם לא הסרטן, אז אני החלטתי שאני מנהלת את הסרטן ולא הסרטן אותי. אני בטוחה שזה חלק מתהליך הריפוי".
לברנדה שלושה ילדים, נעם-שי בת 16, ים-שלמה בן 12, מעיין-קשת בן שש וחצי. "הכי דאגתי למעיין שהיה קטן אבל כולם התמודדו עם זה כמו גדולים. נעם אמרה לי אמא את מנהלת את כולם, ברור שאת תנהלי את זה".ביום בו נפרדה משערה, אייל בעלה הצטרף אליה ועשה קרחת. השניים העלו תמונה לפייסבוק.
-היה קטע של רחמים עצמיים?
"ממש לא. לא נתנו לזה להשתלט עלינו. התייחסנו לזה בבית בתור שפעת קשה. היה לי רק דבר אחד שהיה קשה להתמודדות ועד היום שאני מדברת עליו יש לי צמרמורת בכל הגוף. אני זוכרת שהבן שלי ים שאל אותי, אמא יש מצב שאת הולכת למות? אמרתי לו לא זה יהיה בזבוז! תמיד המילה סרטן נשמעת מאוד אכזרית ומאיימת ואתה לא יודע בעצם מה לעשות, אבל כן הילדים פגשו אותי גם בזמנים לא טובים כמו בזמן הטיפולים הכימותרפיים".
ברנדה מגיעה על חצי שנה לביקורת. "זה רומן עם הרופאים, אבל זה חלק מהחיים. אני מתעסקת בלהיות ממוקדת בעשייה שלי בעזרה שלי לאנשים, אני מרגישה מעין שליחה.נפלה בחיקי זכות לעבוד עם הרופא שניתח אותי אני מעריכה, מעריצה ומוקירה אותו הוא איש מדהים, מקצועי ברמות ובעל ידע עשיר".
ברנדה שומרת על כושר ומתעמלת בספינינג. על העיר היא אומרת, "אני זכיתי להגיע לפה. הגענו לכאן במקרה. אמי ואחיותיי גרות בירושלים. אני ובעלי עברנו כאן במקרה בדרך מהים לירושלים, במקרה נכנסנו ומאז הכול היסטוריה 16 אנחנו פה. מודיעין מדהימה בעיקר בזכות כל האנשים שנמצאים כאן".
