כתבה וצילמה: ענבל בן ברית כהן

כשמזג האוויר היה מושלם, מעט קריר עם הצצות רבות של השמש בין העננים, בדיוק בשעה 12:40 קרא מנחה העדלאידע לקהל להצטרף לספירה לאחור, ובתום ספירה מעשר עד אחד הוזנקו ראשוני הצועדים. לאורך מסלול העדלאידע הקבוע ברחוב עמק החולה, החל מבית הספר "דורות" שהינו נקודת היציאה ועד למרכז שרבט שהוא כתמיד נקודת הסיום, התפרסו אלפי תושבים וביניהם ילדים ואף לא מעט מבוגרים מחופשים.

מספר משפחות נערכו ובאו מוקדם הרבה יותר, על מנת לתפוס מקום טוב בשורה הראשונה. אחת מהן היא משפחת בן תורה. מאיה בן תורה: "אנחנו כבר מגיעים מוקדם כבר 15 שנה. מגיעים עם כסאות, אוכל, חטיפים וממתינים בסבלנות שהעדלאידע תתחיל. כשמתחיל הלחץ ואנשים מצטופפים, אנחנו מארחים גם ילדים זרים שמבקשים להשתלב בין הכיסאות שהצבנו ולזכות בזווית ראייה נוחה".

במסלול שהיה מאובטח באופן מיוחד והדוק יותר השנה, צעדו בזה אחר זה  כ-3,000 צועדים. למרגלות הבמה המרכזית ועד הגעתם של ראשוני הצועדים, הנעימו ושיעשעו את קהל הצופים, קבוצת הליצנים הקהילתית של בני נוער מהמתנ"ס העירוני.  צועדים ראשונים כרגיל היו ראש העיר, חברי המועצה ונציגי הנהגת ההורים העירונית, אחריהם תלמידי שכבות ד' של בתי הספר בעיר, נציגי תנועות הנוער העירוניות, משתתפי חוגי המחול והאקרובטיקה ועוד. בין לבין שולבו מייצגים מתנפחים שנראו כמו דמויות מהחלומות.

קבלו אותם בזה אחר זה לפי סדר הצעידה ואל תשכחו להיכנס לגלריית הצילומים שבסוף, כי יש מצב שתפסו אתכם או את ילדיכם נהנים או חולמים.

אחרי רכבי החירום והמשטרה של העיר ואחרי ראש העיר, חברי מועצת העיר והנהגת ההורים  העירונית הגיעו יחד צועדי בית הספר המיוחד לחינוך "פסיפס", ואיתם גם משפחות אקי"ם, איל"ן וחניכי וחונכי "כנפיים של קרמבו"

אחריהם הגיעו ילדי בית ספר "היובל" כשהחלום שלהם הוא מוסד אקדמי בעיר. כל הילדים התחפשו לסטודנטים צעירים עם קבלת התואר הראשון ובידי נציגים הונפו שלטי פקולטות שונות. ילדי בית ספר "רמון" עפו על החלומות והיו כוכבים אחד אחת. בבית ספר "עמית" מצאו זמן לחלום.

ב"אבני חן" רצו להצליח להירדם והחליטו לספור כבשים...ניסינו לספור, אבל נרדמנו לפני שהם סיימו לצעוד. בבית ספר "ניצנים" החלומות מאד מתוקים, ובבית ספר יזמ"ה תל"י הפכו את החלום לחלום הפוך.

חלק מבתי הספר הדתיים של העיר בחרו לעסוק בחלומות מקראיים. בבי"ס "אריאל" התחפשו ליוסף בעל החלומות, ב"אבני החושן" ו"שבטי ישראל" לחלומות פרעה וב"דרכי יהודה" לחלום יעקב.

ב"משואת נריה" עם או בלי קשר לסערה סביב רב המכינה הצבאית של עלי שהתבטא נגד שילוב חיילות לוחמות בצה"ל, עודדו את הבנות דווקא להתנדב לצנחנים, וב"נתיב זבולון" חלמו על ביאת המשיח. בביה"ס הדמוקרטי ע"ש נדב היו "ארץ לעולם לא".

בית חינוך "כרמים" הביא את יער החלומות, "רעים" זרמו עם הקוסם מארץ עוץ, דורותי ואנשי הפח, ב"אסיף" חלום של צעצוע וב"חוט השני" הכריזו שהחלומות מתוקים.

בית ספר "מעוז המכבים" היה כולו לילה של חלום, ב"דורות" לכדו את כל החלומות הטובים והמתוקים וב"אלונים" חלמו על הדייג ודג הזהב.

בית ספר "אופק" הציגו את חלומו של הרצל חוזה המדינה, בבית ספר "האלה" חלמו חלומות פסיכדיליים ואת העדלאידע חתמו עם חלום בלהות וסיוטים, ילדי שכבת ד' של בית ספר "קשת". אחריהם צעדו לוחמי האש הגיבורים ורכבי ומתנדבי מד"א.

הייתה זו עדלאידע צבעונית וחלומית, מזג אוויר מאד נוח, מצב רוח טוב, קהל רב וטעם של עוד. אין ספק שהעדלאידע של העיר הולכת ומשתבחת משנה לשנה ואולי זה הנושא שהיה מאפשר לחלום ולהגשים ותזכרו: חלומות צריך לצעוק בקול כי רק ככה יש להם יותר סיכויים גדול יותר להתגשם.