יום הכיפורים בפתח. ההתרגשות לקראת החג חודרת לכל פינה בנימי נפשנו, מעוררת בנו זיכרונות מתוקים-צורבים מבית אבא. למשך יממה אחת נשהה בצום שייעודו לסייע לנו בחשבון הנפש שאנו מצווים לעשות על היחסים שבין האדם לחברו ועל היחסים שבין האדם למקום/לבוראו. ספרות אין קץ, גודלה כים רחב, נכתבה על נושאים חשובים אלו במהלך שנות קיומו הרבות של העם היהודי.

עם זאת, במאמרי זה ברצוני לנגוע בתחום אחר, מעט נחבא, מעט בישן, שנדחק אל השוליים בין מצוות החג, והוא מערכת היחסים שבין האדם לסביבתו. האם גם שם עלינו לעשות חשבון נפש, לבדוק את התנהגותנו, לבקש סליחה ולאמץ מערכת התנהגות והרגלים אחרת, טובה יותר, נכונה יותר שתעלה בקנה אחד עם עולם ערכים מאוזן וצודק?

רמז ראשון (ועבה מאוד!) בכיוון זה היא המצווה לא לעשות שימוש במוצרי עור במהלך החג כגון ההימנעות מנעלי עור או מוצרי עור בלבושנו. מקורה של מצווה זו הוא בהבנתנו שאנו גורמים סבל ניכר לבעלי החיים שאותם אנו מגדלים לשם מאכל או לשם שימוש בכוח עבודתם ובמוצרים שאנו מפיקים מגופם.

הייתי רוצה להרחיב את משמעותה של מצווה זו גם לשאר ימות השנה, ולשאול כיצד יכולים אנו להקטין את סבלם של בעלי החיים?  אולי ע"י צריכה מופחתת (ואולי אף מלאה) של מוצרי מזון מן החי? בעולם השפע שבו אנו חיים בוודאי לא נתקשה למצוא תחליפים ראויים. בכך לא רק שנפחית סבל מיותר ליצורים חיים, ברואי עולם שנשמה בקרבם, אלא אף נתרום לבריאותנו ולעולם עמיד יותר בפני שינויי האקלים המאיימים עלינו.

היבט נוסף שעלינו לבחון הוא מערכת יחסינו עם החומר. חומרניות השתלטה עלינו, כובשת כל היבט טוב של חיינו. כבר איננו בני אדם יותר, אלא "צרכנים", שיש להם ייעוד אחד מרכזי והוא לרכוש כמה שיותר, לצרוך, לבזבז, לנקר עיניים בגדג'טים חדשים, במכוניות נוצצות ובאין ספור פריטים אחרים שבפועל מוסיפים צער לחיינו וגורעים מאיתנו שלוות נפש.

צרכנות מוגזמת וטוטלית זו באה על חשבון מערכות היחסים הטבעיות והחשובות לנו באמת, עם בנות ובני זוגנו, עם ילדינו ומשפחותינו, עם החברים, הקולגות בעבודה, שכנים והקהילה. בה בעת שאנו שמים את הדגש על עולם החומר הצרכני, כך אנו מתרחקים מכל אותן מערכות יחסים אנושיות שבאמת נותנות לנו את טעם החיים. במקביל אנו תורמים בצורה מכרעת להידרדרות האקולוגית של כדור הארץ שעליו אנו חיים, באמצעות כילוי הולך ומואץ של משאביו, עד כי לא ירחק היום ואסון כבד יינחת עלינו!

מכאן שעלינו לבחון ביום הכיפורים הזה גם את התנהגותנו בתחום הצריכה ולשאול בטרם נשלח את היד לארנק באותה תנועת הרפלקס האוטומטית שכה התרגלנו אליה, האם המוצר שאנו עומדים לקנות כעת באמת נחוץ לנו, ובמה – אם בכלל – יישפר את איכות חיינו?

הרס הסביבה והטבע הוא תחום נוסף, מהותי, משמעותי וכואב שגם אותו עלינו לחקור ובו מצווים אנו להרהר בשעות הצום הארוכות. המידע זורם אלינו מכל עבר בימים אלו של רשתות חברתיות ואין ספור ערוצי טלוויזיה ורדיו: הנזק הסביבתי שאנו גורמים לכדור הארץ הוא בהיקפים שלא היו כדוגמתם מאז נברא המקום הנפלא הזה שבו אנו חיים!

ראוי שנחשוב ברצינות על הקמתם של שני גנים לאומיים במודיעין: האחד "גן לאומי מכבים" שישתרע על הגבעות הדרומיות וגבעה שר, והשני "גן לאומי חשמונאים" שימוקם על הגבעות המערביות למרכז ליגד, כגון הגבעות חרובה ורגב. בכך נשמר את מורשת אבותינו המכבים, ונדע כי חשבון הנפש הסביבתי שעשינו הוביל לתוצאות טובות ורצויות, כפי שמצווה אותנו יום הכיפורים הבא עלינו לטובה.

המדענים, כנביאי התנ"ך בשעתו, מזהירים אותנו מפני התנהגותנו. הם מספקים לנו תחזיות, מודלים והערכות שכולם מצביעים על הנזק האדיר שאנו גורמים. הם מתריעים בפנינו שאם לא נשנה את התנהגותנו נגלה מעל הארץ הטובה שבה אנו חיים, הגשם ייפסק והאדמה תחדל מלתת את יבולה. אך כאז, כן היום, רק מעטים מאזינים, רק מעטים מקשיבים. ורובנו מעדיפים להתעלם ולהדחיק, אולי בשל טרדות החיים הקטנות המאפיינות את דורנו.

אך אלו אינן תירוץ להימנעות מחשבון נפש המעלה את השאלה החשובה כיצד יכול, אני, כן אני הקטן, ואפילו רק בסביבתי המיידית למנוע את הנזק? האם אני ממחזר? האם אני משתדל לתקן מוצרים במקום מייד לזרוק אותם? מתי בפעם האחרונה ערכתי קניות בסופר עם סלי קניות שהבאתי מהבית ולא לקחתי את שקיות הפלסטיק המזהמות שבקופה? האם יש צורך להחזיק בשתיים או שלוש מכוניות במשפחתנו? אולי עדיף לי להשתמש בתחבורה ציבורית, באופנים או ללכת מעט ברגל? האם המנורות שבביתי חסכוניות? האם אני קונה מוצרי חשמל לפי רמת הצריכה האנרגטית שלהם? מתי בעם האחרונה נטעתי עץ בבית, בבית הספר או בטבע?

את חשבון הנפש הזה עלינו להרחיב גם לקהילה בה אנו חיים. ובמקרה שלנו גם לעיר מודיעין. האם התכנון העירוני הוא מקיים? האם הוא מספק לנו תחבורה ציבורית יעילה שתשחרר אותנו מהעול שבהחזקת מכונית נוספת? ובאיזו מידה אנו יכולים לשמר חגורות של אזורים ירוקים מסביב לעיר שיספקו לנו את האוויר הנקי הנחוץ לנשימתנו ולנשמתנו?

צרכנות מוגזמת וטוטלית באה על חשבון מערכות היחסים הטבעיות והחשובות לנו באמת, עם בנות ובני זוגנו, עם ילדינו ומשפחותינו, עם החברים, הקולגות בעבודה, שכנים והקהילה. בה בעת שאנו שמים את הדגש על עולם החומר הצרכני, כך אנו מתרחקים מכל אותן מערכות יחסים אנושיות שבאמת נותנות לנו את טעם החיים. במקביל אנו תורמים בצורה מכרעת להידרדרות האקולוגית של כדור הארץ שעליו אנו חיים, באמצעות כילוי הולך ומואץ של משאביו

ראוי שנחשוב ברצינות על הקמתם של שני גנים לאומיים במודיעין: האחד "גן לאומי מכבים" שישתרע על הגבעות הדרומיות וגבעה שר, והשני "גן לאומי חשמונאים" שימוקם על הגבעות המערביות למרכז ליגד, כגון הגבעות חרובה ורגב. בכך נשמר את מורשת אבותינו המכבים, ונדע כי חשבון הנפש הסביבתי שעשינו הוביל לתוצאות טובות ורצויות, כפי שמצווה אותנו יום הכיפורים הבא עלינו לטובה.

ביום הכיפורים נהוג לקרוא את ספר יונה הנביא שבא לעיר נינווה להזהיר את תושביה. אלו, ומלכם בראשם, הבינו את טעויותיהם ובאופן מיידי ביקשו מחילה וכפרה עליהן ופנו לתקן את התנהגותם. דוגמא זו ראוי שתשמש גם אותנו ביחסינו עם הסביבה.