מאת: ענבל בן ברית כהן

שטחי טבע עירוניים ובתי גידול ייחודים, באזור שלנו שאט אט הופך משטחים ירוקים לשלמת בטון ואבן, חיוניים לרווחתם של התושבים, תורמים לשימור המגוון הביולוגי ומעניקים לתושבי העיר אפשרות לקשר ישיר ובלתי אמצעי עם הטבע שנמצא ממש מתחת לאף.

לפני כשבועיים ממש לקראת כניסת השבת, פגשנו באקראי קבוצת אנשים מצוידים במשקפות ומצלמות ארוכות עדשה, עומדים ומתבוננים על גבעה חשופה וקיר אבן גיר מלא חורים בכיכר שבמערב שכונת אבני חן, סמוך לסניף תנועת "הנוער הלאומי". מסתבר שזו קבוצה וותיקה של חובבי צפרות שהגיעה לפאתי עירנו לצפות בכמה פרטים שעוד נמצאים שם.

מדריך הקבוצה שפגשנו הוא ערן בנקר (43), צפר מקצועי שמכיר את האזור מצוין, עוד מהימים שמודיעין הייתה קטנה, וסביבה היה טבע רחב עם מגוון בעלי חיים וצמחים שהולכים ונדחקים ממנה. בנקר והצפרים החובבים המתינו בשקט להגעתו של כוס החורבות לגבעה שממול וכשזה הגיע (מבלי שאדם לא מיומן היה שם לב) מיד קרא בנקר בהתרגשות ובשקט לכולם: "הנה הוא, תתבוננו שמאלה על גדת האבן" וכולם נתנו עיניהם בעדשת המצלמה או המשקפות. אכן ינשוף קטן  ויפה כמו בספרים ובאיורים.

בנקר מחובר לטבע ולשטח מאז שהוא זוכר את עצמו, וזה בהחלט מורגש כשהוא מדריך, וגם כשהוא מדבר על הטבע. ערן הסתובב בגבעות האלו עוד הרבה לפני שהעיר התפתחה, הגבעות שלאט לאט נעלמות הן כמו מגרש משחקים בשבילו: "בשבילי לצאת לחיק הטבע זה כמו לשים אותי בחנות משחקים. יש כל הזמן דברים חדשים ונחמדים לראות". הוא עוסק בטיולי צפרות וטבע, מטבע ומצלם ציפורים וגם עוסק בחינוך סביבתי בתחומי הטבע והסביבה.

בנקר: "כוס החורבות למד לחיות עם הכביש הפעיל במקום. לקראת ערב התאורה נדלקת והכוס יכול לעלות על המנורות ולנצל את האור שמושך אליו פרוקי רגליים , מכרסמים קטנים וכו' והסעודה מוכנה לו, ואפילו למשפחה כולה כשיש כמה צאצאים בעונה כמו עכשיו. כוס החורבות לא זקוק לאור, יש לו שמיעה מאד מאד טובה, אבל בעלי החיים האחרים נמשכים לשם, בעיקר חרקים ופרוקי רגליים, וזה יתרון עבורו"

המצוק הזה שלידו פגשנו את ערן והקבוצה הוא מצוק של גיר רך שעם השנים קיננו בו שרקרקים שלצערו הגדול עזבו כשהכביש נבנה והתאורה והרעש דחקו אותם משם. באותו המקום מצא בנקר גם כוס חורבות באיזה שהוא שלב במהלך השנים הצטרף לאזור עוד כוס חורבות, שבנקר לא יכול להגיד בוודאות אם זה מצאצאיו של הפרט הראשון, אבל בשיא הפעילות היו עשרות צאצאים במקום.

"גם אנשים שבאו למקום חלקם תצפתו בעדינות וחלקם הפריעו לכוס החורבות והפעילות העירונית בכלל במקום גרמה לשינויים גדולים. השרקרקים עזבו, בחורים שנותרו החלו לקנן דרורים, מיינות שיתכן שהן חלק מדחיקת השרקרקים והיום יש באחד החורים אפילו שלדג לבן חזה שמקנן במקום".

בכל מקרה  בנקר משתמש בנקודה הספציפית הזו כבר שנים בכדי להראות לאנשים את הקרבה לטבע, ואיך שבעלי חיים בכל זאת מסתגלים לסביבה קרובה לאורבנית. "כוס החורבות למד לחיות עם הכביש הפעיל במקום. לקראת ערב התאורה נדלקת והכוס יכול לעלות על המנורות ולנצל את האור שמושך אליו פרוקי רגליים , מכרסמים קטנים וכו' והסעודה מוכנה לו, ואפילו למשפחה כולה כשיש כמה צאצאים בעונה כמו עכשיו. כוס החורבות לא זקוק לאור, יש לו שמיעה מאד מאד טובה, אבל בעלי החיים האחרים נמשכים לשם, בעיקר חרקים ופרוקי רגליים, וזה יתרון עבורו".

לערן חשוב להציג את המקום כי קל מאד לראות את כוס החורבות שם ואם מקפידים לשמור על מרחק נכון ולעמוד בצד המרוחק של הכביש, אפשר ליהנות מיופיו של הטבע. "חשוב שאנשים יבינו את ערך שמירת הטבע בקרבת העיר. כשאנחנו מסתכלים על בעל חיים, אנחנו צריכים להבין שמעבר לזה שהוא רגיש לפעילות של בני אדם, הוא עדיין יכול למצוא איזו נישה לחיות בקרבתם. הקיר שבעבר היה עשיר בשרקרקים נותר ריק מהם בגלל כמה הפרעות ביניהן קרבת האדם שבא לצפות בקיר ועשה זאת לא בעדינות ומרחק ראוי".

"אחותי גרה בעיר וסיפרה לי שבואדי ענבה נצפה צבוע וגם באזור ליגד ושאנשים מאד חוששים ומבוהלים. במיוחד מי שהולך בלילה עם הילד או הכלב. חשוב שאנשים יבינו שהם ברי מזל, הם פוגשים טורף שהוא טורף על הכי גדול שיש ומסתובב בקרבת העיר זו בשורה טובה כי סימן שעוד יש טבע בקרבת העיר"

כאוהב טבע בנקר מרחיב את הדיבור גם על שאר בעלי החיים בקרבת העיר, כאלו שהיו בעיר ונדחקו לפאתי העיר. "מודיעין עדיין מאד עשירה בבעלי חיים בקרבתה ואפילו לעיתים ממש במרכזה. יש תנים ושועלים ובקצוות העיר עדרים של צבאי הרים, וגם לא מעט חזירי בר בעיקר בעונה הזו כששדות התירס מניבים. הגבעות החשופות בפאתי העיר, עם עצים נמוכים ושיחים,  זהו בית גידול שנעלם בארץ וחשוב לחשוף את התושבים לחשיבות השמירה על חלק רציף של טבע שכזה, בין מודיעין להרי יהודה והשלוחה ממודיעין לכיוון עמק איילון, זה יכול להיות מקום שאנשים יכולים לטייל בו בצורה מסודרת ולהיחשף לטבע מדהים ממש קרוב"

לחיות בדו קיום

גם באשר לצבוע שנראה מדי פעם בענבה או בליגד מתייחס ערן: "אחותי גרה בעיר וסיפרה לי שבואדי ענבה נצפה צבוע וגם באזור ליגד ושאנשים מאד חוששים ומבוהלים. במיוחד מי שהולך בלילה עם הילד או הכלב. חשוב שאנשים יבינו שהם ברי מזל, הם פוגשים טורף שהוא טורף על הכי גדול שיש ומסתובב בקרבת העיר זו בשורה טובה כי סימן שעוד יש טבע בקרבת העיר. חשוב גם לדעת שהצבוע הוא יחסית בעל חיים פחדן, והוא לא יתקרב לאנשים או ילדים סתם ככה, הוא לא רוצה קרבה פיזית עם האדם. הצבוע לפעמים מחפש את פחי הזבל או בעלי חיים חולים שהוא יכול לצוד ולאכול בצורה קלה".

בנקר חוזר ומדגיש את המסר המרכזי שלו שטבע בקרבת הבית זה דבר חיובי. "אותו הדבר באשר לנחשים בעיר. לאחרונה אני שומע גם על נחשים שבאים לבקר אצל אנשים ולרוב הם  באמת צפע. זה לא מפליא כי צפעים אוהבים עכברים ועכברים אוהבים את הזבל שלנו בני האדם וככה הצפע מוצא עצמו בקרבתנו. בסופו של דבר הצפע עושה תפקיד סופר יעיל ובלעדיו, בכל מקום שהיינו דורכים היה עכבר או עכברוש. הידעת שכל זוחל בארץ הוא בעל חיים מוגן? חשוב שאנשים יכירו בזה ויתרגלו".

אם העיר תיבנה בצורה נכונה, היא יכולה לשמר שטחים פתוחים ולהיות בית גידול מיוחד שהולך ונכחד. בענבה שנדמה כי הוא שטח ירוק משמר, כבר עכשיו בגלל הבניה בשתי גדותיו, בעלי החיים הולכים ונדחקים ממנו. בנקר מקווה שבעזרת חינוך סביבתי נכון ניתן יהיה ללמד ולחנך את הדור הצעיר ודרכו את ההורים ושאר האוכלוסייה ולחזק את ההכרה בחשיבות השמירה על המגוון הביולוגי והטבע ובתי הגידול.