מאת: שירה ויגוצקי, פעילה בעמותת "תושבים משפיעים במודיעין".

ראש השנה תמיד היה עבורי מעין מסע של התחדשות וזיכוך הנפש מתלאות השנה. המסע מתחיל בראש חודש אלול, מייד עם החזרה לשגרה אחרי קיץ עמוס בחוויות, שפע ומפגשים אלו או אחרים עם בני אדם. נראה כי ראש השנה, למרות שבתורה נחשב החג החמישי, ולא הראשון, הוא נקודת ציון להתחלה חדשה עבור רובינו. אנחנו מקבלים החלטות לשנה החדשה, רוכשים בגדים חדשים, מקשטים את הבית ואת הילדים...

חסידי הבעל שם טוב, לעומת זאת, מתייחסים אל ראש השנה כאל עוד צעד לכיוון יום הדין. הם מקבלים את ראש השנה בחיל וברעדה, שהרי בעוד עשרה ימים, ייחתם גורלם ולא יוכלו עוד לשנות את הפור.

ואתם, איך אתם רואים את ראש השנה?

היה היה בסין הרחוקה אדם צעיר שהחל לאבד תקווה בחייו. הוא הירהר על כל ההחלטות שקיבל ועל מעשיו בתקופה האחרונה, וניסה כל מיני שיטות להשתנות ולצאת ממצבו הרע. אך לצערו הרב, למרות מאמציו הרבים נראה ששום דבר לא השתנה - הוא נשאר אותו האדם, עם אותן הבעיות ואותן החסרונות. הייאוש החל מכרסם בליבו, עד שהחליט לפנות אל מורה חכם שגר בראש ההר הצופה אל הכפר בו התגורר. לאחר מסע ארוך הגיע האדם אל בקתתו של המורה. הלז ישב על כיסא צנוע שהיה מונח במרכז הבקתה ולימד את תלמידיו, ולאחר שהסתיים השיעור פנה אליו ידידנו המיואש וסיפר לו על מר גורלו. המורה הקשיב בחיוך ושאל בקול רך: "האם ידוע לך כמה זמן לוקח לצמח הבמבוק הענק לצמוח עד לגובה של בניין?" "לא", ענה האיש, "אבל מה הקשר בין הצרות שלי לחקלאות?" "אספר לך ומיד תתבהר התמונה. בשנה הראשונה עליך לשתול את שתיל הבמבוק הזעיר ולהעניק לו אור שמש, דשן ומים בשפע. אל לך לצפות לשום גדילה נראית לעין. בשנה השנייה עליך להמשיך לטפח את השתיל הקטנטן. למרות שאתה מתמיד להשקותו בסבלנות, דבר לא מתרחש למרבה פליאתך - והוא לא גדל אף לא בסנטימטר. אף-על-פי-כן, אתה זוכר שסיפרו לך שלבמבוק לוקח זמן רב להראות סימן של התפתחות, ואתה מתאזר בסבלנות. עוד שנה חולפת. גם בשנה השלישית אתה ממשיך להעניק לצמח הקטן דשן ומים ומאפשר לאור השמש לחמם אותו מדי יום. בשלב זה רוב האנשים מרימים ידיים בייאוש, מוותרים על הבמבוק הקטן וחדלים להשקותו. אך עליך להתמיד! בשנה הרביעית, אתה מרים ראשך אל שאר הצמחים שבגנך, ורואה כיצד כולם עלו וצמחו היטב בארבע השנים שחלפו, ולא יכול שלא להתחיל להסס בלבך. בעוד כולם פורחים וצומחים - הבמבוק הזעיר נשאר כשהיה, חרף כל תשומת הלב, האהבה והזמן שהשקעת בו..." "בשנה החמישית", כאן עצר המורה את דבריו ועיניו נצצו, "מתרחש הפלא שיגרום לך להיווכח בכוחו העצום של הטבע. בבת אחת כמו במעשה קסמים, השתיל מזנק לשמים! גדל וגדל וגדל, הוא אפילו עשוי לעתים לצמוח בקצב של מטר שלם ביום! במשך שישה שבועות הוא מטפס לגובה מדהים של 35 מטרים, כאילו נורה מתוך הקרקע. אם כן, אמור לי, כמה זמן לוקח לבמבוק לצמוח לגובה מדהים שכזה?" "שישה שבועות", ענה האיש. "טעות בידך ידידי" ענה המורה, "מדובר למעשה על צמיחה איטית שאורכת חמש שנים תמימות. אם בשלב מסויים במשך אותן חמש שנים היינו חדלים להשקות את השתיל הרך, הוא היה נובל ומת במהרה".

מַאי נַפְקָא מִנַּהּ?

צמיחה מצריכה סבלנות והתמדה, השקייה ואמונה פנימית. כל טיפת מים חשובה, כל צעד קטן משפיע לטובה, גם אם בטווח הקצר אין לכאורה תוצאות. ייתכן ולא תבחין מיד בהבדל, אבל הצמיחה מתרחשת מתחת לפני השטח וממתינה לרגע בו תהיה מוכן לפרוץ קדימה. בנחישות והתמדה המשך לטפח את שורשי השינוי, בסופו של דבר, תפרוץ גם אתה ותגיע לגבהים עצומים.

כך גם השינוי שלנו כלפי העולם, גם אם אנחנו מנסים זמן ארוך לשנות משהו ונראה כי זה לא באמת השתנה, נראה שלא עבר מספיק זמן.

"אני לבדי לא יכולה לשנות את העולם, אך אני יכולה להשליך אבן על פני המים כדי ליצור אדוות רבות". האם תרזה.

צילום אילוסטרציה: Depositphotos