תוכן מקודם

את בית הספר להתעמלות ואקרובטיקה הקימה ענבל מאיו במודיעין בשנת 1992. מאז, דורות של ילדים, ילדות, בני ובנות נוער, חונכו על האמירה שהעיסוק בספורט והתעמלות הוא לא רק חוג - אלא אורח חיים. בשנה וחצי האחרונות שגרת האימונים והפעילות הספורטיבית היום יומית נדרשו לעמוד במבחן עם פרוץ הקורונה ואיתה הסגרים הארוכים.  

"הייתה שנה קשה", מספרת ענבל, "רק בחודשיים האחרונים התחלנו לקיים חוגים במתכונת מלאה. אמנם המשכנו לעבוד באמצעות הזום, אבל זה לא פשוט, בטח לא עם הילדים הצעירים. גם ילדי הנבחרות שרגילים להתאמן כל כך הרבה פעמים בשבוע, מצאו את עצמם בבית, בלי הפן החברתי שמתווסף לאימונים, בלי ההנאה וההתרגשות מהצלחות והישגים".

לאורך השנים למדו והתאמנו בבית הספר של ענבל מאיו אלפי ילדים וילדות, הצעירים ביותר מתחילים כבר בגיל שלוש. "בהתחלה הם לומדים מיומנויות פשוטות כמו לטפס ולרדת מסולם", היא מסבירה," ובהמשך הם ילמדו לרוץ ולקפוץ, לעשות שפאגט וסלטות באוויר. אנחנו מקבלים את הילדים כשהם קצת מתביישים בהתחלה, חוששים, הם לא מכירים את כל חלקי הגוף ולא יודעים מה הוא מסוגל לעשות. גם המשמעת של החוג עוד קשה להם בהתחלה. לא לכל הילדים זה בא בקלות ולא לכל הילדים זה טבעי, אנחנו דואגים שמדריך ילווה אותם, יחזיק אותם, ויתמוך בהם, ולאט לאט אנחנו רואים את הילדים האלה אחרי כמה חודשים כבר מבינים מושגים, יודעים לעבוד והם קוראים לי בהתרגשות לראות כשהם מצליחים סוף סוף".

ענבל מספרת על הורים ששואלים "לא בטוח שהילד/ה שלי תגיע לאולימפיאדה, את חושבת שזה התחום שכדאי לי להשקיע בה?" וחשוב לה להדגיש שהמסלולים בבית הספר לא מיועדים רק לילדים שרוצים להיכנס לעולם התחרותי, מבחינתה ההשקעה היא בביטחון העצמי והכלים שהילד רוכש לעצמו.

"יש ילדים שמתאמנים מגיל צעיר עד סוף התיכון רק בשביל לחזק ולהתחזק וגם בשביל הכיף וההנאה. ההתקדמות היא איטית אבל הם נהנים מכל אימון, כי הכל נעשה בצורה נעימה, עם מאמנים שאוהבים את העבודה שלהם, זה נותן להם המון דברים מעבר, מעגל חברתי מעצים, ביטחון, ליווי. כמאמנת, זה מאתגר לעבוד עם ילד או ילדה שבאים עם איזשהו סרבול תנועתי ולראות אותם מתקדמים זה אושר גדול".

בימים אלו חוגג המרכז להתעמלות ואקרובטיקה  30 שנים להקמתו. "יש אצלי ילדים, בנים ובנות, שהם ילדים של בוגרים שהתאמנו אצלנו לפני 30 שנה. זה ממש מרגש לראות את זה, זה מקסים שיש לנו דור המשך."

במה שונים הילדים שמתאמנים היום מהילדים שהגיעו לחוגים כשהמרכז רק הוקם?

"לילדים של היום יש המון ידע, המון הבנה, המון למה להשוות, זה הופך אותם לשאפתנים יותר. מצד שני אם זה לא הולך צ'יק צ'ק אז הם גם בורחים יותר מהר".

עולם תחרותי

"אלמנט התחרותיות הפך להרבה יותר משמעותי היום", מספרת ענבל, "כשרק פתחנו את החוגים, המרכז פעל יותר כ-"מרכז להופעות", וההבדל הגדול הוא הקבוצתיות, כי כשקבוצה מופיעה יחד, אם אחת המשתתפות חלילה נופלת או פחות מצליחה, הקבוצה עשתה את שלה. כשזה יחידני- את לא הצלחת. אבל עם השנים אנחנו הפנמנו שילדים, וגם הורים רוצים תחרויות. אמנם לא כולם, אבל לאט לאט פתחנו גם מסלול תחרותי יחידני".  

ההישגים המדהימים באולימפידה של לינוי אשרם וארטיום דולגופיאט הראו שהחלום בר השגה. ענבל מספרת שההבנה הזו עוררה הרבה רגשות אצל התלמידים וגם אצל ההוריהם. "האולמיפידה אמנם הלהיבה וריגשה המון ילדים אבל היא גם חשפה אותם למחויבות הנדרשת כדי להגיע להישגים שכאלו. את חלק מהתלמידים זה דרבן אבל היו גם כאלה שדווקא הרגישו מתוסכלים. התובענות הזאת היא משהו שצריך לקחת בחשבון וזה צריך לבוא מהילד או הילדה. היום יש הורים שמוכנים להשקיע ולשנות את כל החיים שלהם בשביל שהילד שלהם יצליח ויגיע להישגים. אני רואה היום הרבה יותר לחץ ודחיפה של ההורים ממה שראינו פעם. זו גישה חינוכית, אני לא פוסלת אותה, אנחנו המאמנים צריכים להיות הכתובת להאזין להורים ולילדים. אני תמיד מאמינה בתהליך. קודם כל אנחנו מתעסקים בחינוך, כל היתר זה בונוס".

בפתחה של השנה החדשה, מבשרת ענבל כי בית הספר פותח סניף חדש בשכונת נופים - נוסף לסניפים הקיימים בקניון, בפארק המים ברעות, ברחוב יצחק רבין ובשכונת הכרמים.
"הסניף החדש שלנו ייפתח ביחד עם שאר הסניפים, באוקטובר, בתקווה שהילדים יבואו בהמוניהם ובשמחה. בהתחלה יהיו בו רק חוגים לבנות ובהמשך נתרחב. בשאר הסניפים אנחנו ממשיכים בכל הכח עם כל החוגים שלנו- הפס האקרובטי, התעמלות, פירמידות, טרמפולינות ואקרובטיקה אווירית. כולנו במרכז מתרגשים ומצפים להתחיל את השנה עם הילדים והילדות בכל החוגים ואנחנו הכי מחכים להכין מופע גדול בסוף השנה כמו שאנחנו רגילים ואוהבים".  

לפרטים נוספים ויצירת קשר - ענבל מאיו - המרכז להתעמלות ואקרובטיקה