מאת: ענבל בן ברית כהן
בנוסף להגדת הפסח המקורית המסורתית, ומתוך צורך אישי, משפחתי ורצון להתאים את ההגדה לרוח הזמן והמקום, נוצרו עם השנים מגוון רחב של הגדות לפסח. כולן מתבססות על ההגדה המסורתית המקורית, אך כל אחת מהן לוקחת את המיקוד למקום אחר, כזה הרלוונטי יותר למחדש או המחדשת ו/או למשפחותיהם. כל הגדה נוצרה מתוך צורך למענה אחר לליל הסדר.
יש את הגדת הקיבוצים המוכרת למרביתנו, יש את ההגדה של התנועה ליהדות התקדמת, יש הגדות שהחלו ממסורת משפחתית והפכו ציבוריות, יש הגדות משולבות מצגות ואפילו הגדות עם הצעות להמחזה. יש הגדה מסורתית אחת, אבל יש לא מעט הגדות מותאמות תקופה ואורח חיים. אחת ההגדות החדשות שנולדה לפני שנה הלא היא "הגדת מודיעין" פרי יצירה משותף של שניים מתושבי העיר והסביבה.
מדובר באורי קציר, לשעבר הדובר של הרשות לניירות ערך ואיש אשכולות המשמש כיום מורה דרך ומדריך טיולים, וחברו מזה כ-13 שנה, דוד קסירר, מעצב גרפי בעל סטודיו לעיצוב גרפי ממודיעין שגר בניל"י, המעצב הגראפי של ההגדה. חלקכם מכיר אותו כבן הזוג של אייקונית העוגות והמאפים ענתוש ממודיעין סנטר.
קציר, יוזם ההגדה וכותבה, כבר מרגיש שנים רבות שההגדה המסורתית לא עונה על הצרכים, ולא מתחברת עם תפיסת העולם שלו בנוגע לסיפור יציאת מצרים ולילות הסדר, אבל לא מצא את הזמן לקום ולעשות מעשה. אחרי פסח האחרון, בו ישב יחד עם עוד כ-30 מסובים לשולחן סדר ארוך, כשחלק מתחברים לטקסט, חלק לא מבינים ומצחקקים וחלק מנותקים לגמרי, הגיע להחלטה לעשות מעשה ולהוציא מחשבות לכדי הגדה חדשה מותאמת. "היה לי ברור שמה שאני מרגיש הוא נכון, ושאין יותר מידי משמעות לחלק מהטקסטים שנכללים בהגדה המסורתית" הוא אומר.
ההגדה המסורתי לטענתו, הינה אסופה של פלפולים של אנשי דת מלפני מאות שנים, שחלקם ממש אינם רלוונטיים למציאות זמננו, "וכנראה שגם לא הייתה רלוונטית למציאות זמנם הם". למה? הנה הוא מסביר: "למשל, ההתפלפלות בשאלה כמה מכות לקו המצרים על היבשה וכמה על הים, זו בעיני מתמטיקה חסרת היגיון ועניין, שאינה קשורה כלל למסר השחרור של הסיפור המרכזי. כל כולה אינה אלא תחרות בין רבנים בשאלה מי ידבר יותר ויותר בשבח כוחו של האלוהים. קטעים מסוג זה אינם נכללים בהגדה שיצרנו".
קציר מתאר את תהליך כתיבת ההגדה כתהליך לא פשוט כלל ועיקר. "היא דרשה עיון בהרבה מאוד מקורות אפשריים, החל מהגדות שמקורן בימי הביניים וכלה בהגדות מודרניות, כולל הגדות הקיבוצים. הבאתי ציטוטים רחבים מהמקרא, אך גם התייחסויות הקובעות שחלק מאירועים אלה מקורן אינו בהכרח ניסי או מיסטי ויתכן שיש להם הסברים אחרים, לא-אלוהיים מטבעם, בין אם נתגלו עד עתה ובין אם יתגלו בעתיד"
קציר רואה ביציאת מצריים סיפור של שחרור לאומי, שחרור של עם שנמאס לו: "עם שקם והחליט שנמאס לו. זוקף את גבו ומתמרד. עם שמזלו שהיה לו מנהיג כריזמתי כמשה, שאגב אפילו לא מקבל מקום מרכזי וראוי בהגדה המסורתית עצמה". זווית הראיה של קציר את יציאת מצריים ואת הסיפור שקדם ליציאה, אותו כולנו מכירים, מביאה היבט נוסף ואחר שלא מצוי בהגדה המסורתית: "מלבד מזלו של העם שהיה לו מנהיג כמשה, יצא שבאותה נקודת זמן הייתה גם שרשרת אסונות טבע שפקדה את מצריים מכל מיני סיבות ואלו הקלו את היציאה והקלו על התהליך".
הוא סבור שבלעדי העימות המפורסם של משה ואחיו אהרון עם פרעה, לא הייתה מתרחשת יציאת מצרים, ושאילו לא היה עומד מאחוריו ציבור של אלפי אנשים שמאסו, זה גם לא היה קורה, "לכן החלטתי" הוא אומר, "להפוך את הסיפור לסיפור של עם שמשתחרר מחבלי השעבוד, ולא סיפור של אלוהים שהולך מכות עם אלוהי המצרים".
הקונספט של ההגדה הינו קונספט של שחרור לאומי. הגדת מודיעין מחולקת לארבעה שערים, שלא במקרה מתכתבים עם מוטיב ה-4 הקיים בהגדה המסורתית של פסח: שער האביב, ואחריו שלושה שערים המנציחים שלוש יציאות לחירות – יציאת מצרים, שיבת ציון והציונות והשער הרביעי הוא שער מדינת ישראל. גם לבחירה לפתוח את ההגדה בשער האביב יש לה מהות והסבר: "היום אתם יוצאים בחודש האביב, זמן האביב הוא זמן חרותנו" מצטט קציר.
"לאביב" הוא גורס, "משמעויות התחדשות רבות, אבל גם סיבה ליציאת מצרים דווקא בחודש האביב. באביב השדות פורחים, באביב הפירות מבשילים וניתן לקטוף ולקחת לדרך הארוכה, אפשר לצאת ממצרים כשיש אוכל בארגזים". קציר משלב את הידע הרב שלו שמורה דרך ומדריך טיולים ומסביר, שגם המדבר והמסע בו דווקא באביב הוא בחירה מושכלת, שכן במדבר של אחרי החורף יש גבים של מים. לגרסתו נוכחותו של האביב שכל כך משמעותי בהקשר של בחירת מועד יציאת מצרים הוא כל כך מינורי בהגדה המסורתית, שהוא הרגיש צורך לתת לו את מקומו ולשלב מבחר שירי אביב מעבר ל"אביב הגיע פסח בא".
קסירר הצליח ליצור שפה גרפית, שעשירה מצד אחד ומינימליסטית מצד שני. בזכות העיסוק שלו במיתוג ומאחר והוא מאד מחשיב את הצד האיקונוגרפי – הסמלי, קסירר יצר שפה המבוססת על סמלים גרפיים, מאין רצף של אייקונים. "עיצבתי את עשרת המכות למשל כרצף אייקונים, ישנן מכות קלות לייצוג כמו דם או צפרדע, אבל עניין אות איך לייצג באופן סמלי דבר או חושך. בניתי שפה גרפית שנותנת מענה לכך"
גם שלושת השערים הבאים בהגדה החילונית של קציר וקסירר עוסקים ביציאה מעבדות לחרות. "יציאה מעבדות לחירות משמעה יציאה לעצמאות", מבאר קציר, "בהגדה המסורתית אין ביטוי לעצמאות אלא יותר ביטוי לכפיפות לאלוהים. ברצותו, יהפוך אלוהים את העם לעצמאי וברצותו יגרום לשעבודו תחת ידיו הקשות של שליט זר".
גם קציר וגם קסירר המעצב הגרפי של "הגדת מודיעין", מאמינים שעצמאות היא שאיפה אנושית ולאומית בסיסית ביותר, ולכן בחרו לקשור בהגדה שלהם, בין מעשה השחרור לבין הקמת הבית הלאומי לעם היהודי בארץ ישראל. "ועצמאות, מבחינתנו, היא גם שחרור מניצול. ולכן אנו מברכים לא רק על השחרור הלאומי אלא גם על הצדק החברתי והאישי" הם אומרים.
מלבד הצד התוכני של ההגדה, החלק הוויזואלי שבה לא פחות חשוב. החיבור בין הטקסט והעיצוב הגרפי הוא משמעותי קציר וקסירר חולקים השקפת עולם דומה על רקע מציאות רבת שנים ועיסוק בשאלות כמו: מהי דת? איזה מקום היא תופסת בחייהם? איך הם רואים את התפקיד של הדת וכו'. קסירר התחבר לעצם הרעיון שניתן להציג אלטרנטיבה להגדה המסורתית הקיימת ולא מתוך ביטול או זלזול חלילה במסורתית ובתפיסת העולם של אנשים אחרים, אלא מתוך ראיית האפשרות שיש לבחון רעיונות והצעות אלטרנטיביות להגדה המסורתית.
קסירר מסביר כי בסופו של דבר, הרעיון העומד מבחינתו בבסיס ההגדה המסורתית הוא השחרור משעבוד: "בעוד ההגדה המסורתית מתייחסת לזה כנס אלוהי ומגמדת את חלקו של האדם בתוצאה הסופית" הוא אומר "ועל זה מעמיסה עוד מגוון תכנים שלא תמיד רלוונטיים, לא לנושא עצמו ולא לשחרור משעבוד, אלא יותר מהצורך להאדיר את אלוהים ואת שמו, מצאתי שנכון לי לבחון זאת מחדש".
קסירר כמעצב גרפי, קיבל מקציר את הטקסט ובחן איך להתייחס לנושאים הנ"ל מההיבט הגרפי והויזואלי. מה שהנחה אותו בקו העיצובי הוא הרצון ליצור הגדה שונה לא רק טקסטואלית אלא גם וויזואלית וכך הוא מסביר את הבחירות העיצוביות: "ההגדה שונה גם מהיבט של איך הדברים נראים. עשיתי מספר ניסיונות עיצוביים עד שהצלחתי להגיע למצב שבו אני מזקק את התכנים הוויזואליים למינימום ההכרחי וליצור קו עיצובי שהוא מאד מינימליסטי מחד, מאד מודרני, אבל בר קיימא לשנים רבות". קסירר ביקש להכניס לתוכן הוויזואלי עניין: "רציתי שאנשים לא ישתעממו כשהם עוברים על ההגדה, וגם בקריאה שנייה ושלישית, הם יגלו דברים חדשים ותמיד יהיה משהו מעניין".
הוא הצליח ליצור שפה גרפית, שעשירה מצד אחד ומינימליסטית מצד שני. בזכות העיסוק שלו במיתוג ומאחר והוא מאד מחשיב את הצד האיקונוגרפי – הסמלי, קסירר יצר שפה המבוססת על סמלים גרפיים, מאין רצף של אייקונים. "עיצבתי את עשרת המכות למשל כרצף אייקונים, ישנן מכות קלות לייצוג כמו דם או צפרדע, אבל עניין אות איך לייצג באופן סמלי דבר או חושך. בניתי שפה גרפית שנותנת מענה לכך". רובד גרפי נוסף שקסירר הכניס להגדה הוא הומור, דק ועדין אבל קיים.
בהגדה יש רבדים על רבדים של תוכן גרפי מתוך רצון שההגדה תמיד תישאר רלוונטית. דוגמה לקריצה רלוונטית עכשווית בעיצוב הגרפי שבהגדה זהו איור של כבש וזאב העושים סלפי כתחליף לסיום המסורתי של "לשנה הבאה בירושלים" ובמקומו הבקשה והתפילה לשלום.
ההגדה המסורתי לטענתו של קציר, הינה אסופה של פלפולים של אנשי דת מלפני מאות שנים, שחלקם ממש אינם רלוונטיים למציאות זמננו, "וכנראה שגם לא הייתה רלוונטית למציאות זמנם הם....למשל, ההתפלפלות בשאלה כמה מכות לקו המצרים על היבשה וכמה על הים, זו בעיני מתמטיקה חסרת היגיון ועניין, שאינה קשורה כלל למסר השחרור של הסיפור המרכזי. כל כולה אינה אלא תחרות בין רבנים בשאלה מי ידבר יותר ויותר בשבח כוחו של האלוהים"
בשאלה להשתלבות בין מגוון ההגדות האלטרנטיביות הקיימות מסביר קסירר: "אנחנו מודעים שישנן לא מעט הגדות, אבל אם מתייחסת להגדה שלנו ביחס להגדות האלטרנטיביות האחרות כמו הגדת הקיבוצים, או ההגדה הרפורמית, אז כל אחת מהן עונה על צורך של קבוצה מסוימת ואנחנו מכבדים ומבינים, אני חושב שההגדה שלנו פונה לכל אותם אלו שלא שייכים לכל אחת מהקבוצות האלו ומהווים קבוצה נוספת של אנשים שתפיסת מרכזיותו ואחריותו של האדם במסע חייו חשובה להם והם ציוניים ואוהבי המדינה".
קציר מתאר את תהליך כתיבת ההגדה כתהליך לא פשוט כלל ועיקר. "היא דרשה עיון בהרבה מאוד מקורות אפשריים, החל מהגדות שמקורן בימי הביניים וכלה בהגדות מודרניות, כולל הגדות הקיבוצים. הבאתי ציטוטים רחבים מהמקרא, אך גם התייחסויות הקובעות שחלק מאירועים אלה מקורן אינו בהכרח ניסי או מיסטי ויתכן שיש להם הסברים אחרים, לא-אלוהיים מטבעם, בין אם נתגלו עד עתה ובין אם יתגלו בעתיד".
אולי החיבור למקורות והשמירה על חלק מהטקסט המקורי תוך שילוב התנ"ך בציטוטים חדשים יאפשר גם לדתיים אורתודוסיים לאהוב את ההגדה החדשה, גם אם לא ממש ישתמשו בה בליל הסדר. שני היוצרים מציינים כי גם אנשים דתיים שראו את "הגדת מודיעין" קיבלו אותה ואהבו אותה ואת הבקשה להתמודד בדרך אחרת עם סיפור יציאת מצרים.
השניים מסכמים ואומרים כי ההגדה המסורתית איננה טקסט מקודש, היא בסך הכול אוסף של טקסטים שגובשו במהלך ההיסטוריה ובשנים עברו, אשר נאספו לכדי טקסט אחד מסודר. קציר: "הבסיס לכל הגדה הוא שינון האירוע ההיסטורי של היציאה משעבוד לחירות וסימולו בפסח, במצה ובמרור. את תהליך הזכירה מעצב כל אדם לעצמו. אני מקווה שכל מי שיקרא בהגדה זו יוכל למצוא בה את עצמו, את ערכיו ואת הבנתו את האירוע ההיסטורי המופלא הזה".
קסירר אומר כי כולו תקווה שהקוראים בהגדה יהנו לא רק מתוכנה אלא גם מעיצובה: "ומי שרוצה לחלוק איתי את דעותיו, מוזמן לכתוב לי" הוא מבקש ומברך את כולנו ב"חג שמח ומשחרר מכבלי השעבוד המחשבתי".
