צילומים: פרטי

ילדים לא חושבים לפני שהם מדברים ולכן אנו אומרים שילדים יכולים להיות רעים ולמה? כי הם אומרים את האמת בפנים בלי פילטרים. הבעיה שאנו המבוגרים גזרנו על עצמנו שתיקה מביכה בשם הפוליטיקלי-קורקט. תופעה שמשליכה לא אחת על חוסר העשייה הפרטית והכללית.

"מי שלא עושה לא טועה" היא קלישאה ידועה. יש בה רבדים המושתתים על תרבות  של פחד מלעשות משהו. תרבות שהייתי חייב להשתחרר ממנה. להקשיב לקול הפנימי ולא לפחד לעשות. אני עוסק בייעוץ שיווקי ואסטרטגי כבר שנים רבות ומנסה להעביר את ההבנה שבכל החלטה עלולה להיות טעות אבל באי החלטה, יש במקרים רבים, טעות גדולה יותר ובשפה המקצועית, איבוד הזדמנות.

למדתי שאנשים מפחדים לקבל החלטות. מצאתי אנשים חכמים ונבונים שלא מסוגלים להחליט. הם חיים בפחד פנימי וחסרי יכולת להאמין לקול הפנימי שלהם שאומר להם לעשות. הצורך לקבל החלטה משתק אותם. ככה לא מגיעים לשום מקום! גם כאן בעיר ראיתי רבים המדברים בשם הצורך בשילוב ובאחדות בין דתיים לחילוניים. כולם יודעים מה צריך לעשות אבל הפער בין צריך לבין לעשות עצום.

מתוך עשייה ארוכת שנים גיליתי כי האחדות והשילוב לא יגיעו מתוך דיבורים, כי מדיבורים לא תצמח לנו הישועה. בתחילה, האמנתי כי השיח המשותף יוביל לגשר והתבדיתי, עוד ישיבה ועוד רב שיח ומפגש בשולחן עגול מובילים לעוד ק"ג בורקס שמתרחב לאט אך בבטחה ברוחב קו המותניים שלי.

ניסיונות מרובים לייצר מפגשים משותפים כאלו שיש בהם עשייה נותרו יתומים. כולם יודעים הכל וכמובן טוב מכולם. מצאתי את עצמי בדרך כלל עם עוד הוזה (אולי חוזה) נוסף ולא יותר מכך.

פעילויות משותפות תמיד חייבו התחשבות אין סופית שנבעה מפחד סמוי ולעיתים אף גלוי בבחירת מקום המפגש (חס וחלילה  לא במקום שמזכיר משהו דתי כמו בית כנסת או גרוע מכך לא עלינו מקלט בבית ספר יסודי ממלכתי דתי). הדובר, חלילה שלא ייראה דתי מדי או חילוני מדי. הכיבוד, שלא עלינו מישהו יביא עוגת הבית עם שומן חזיר טפו טפו טפו, ועוד מכשולים מחשבתיים מעין אלו.

ואז עבר השיח לפייסבוק. למדתי כי הובלת דיונים ברשתות החברתיות אין בהם לשנות תהליכים אנושיים, פוסטים זועמים יעלו מודעות. אך אין בהם כדי לשנות התנהגות. ושוב אותו הפחד המשתק אותנו מלעשות. מתגלה כפחד מקבלת האחר.

החירות שלי היא הבחירה שלא לפחד לחשוב אחרת, לא לפחד מהאחר, להקשיב  ולקבל אותו כמו הוא. אבל באמת.

תושבי מודיעין מכבים רעות מהווים את השפיץ האיכותי באוכלוסיית מדינת ישראל (זה הזמן לטפוח לעצמנו על השכם) עלינו לקבל החלטה ולקבל על עצמנו עשייה למען האחדות והשילוב ולא רק להמשיך לדבר עד כמה הם חשובים.

"מי שלא עושה לא טועה" היא קלישאה ידועה. יש בה רבדים המושתתים על תרבות  של פחד מלעשות משהו. תרבות שהייתי חייב להשתחרר ממנה. להקשיב לקול הפנימי ולא לפחד לעשות. אני עוסק בייעוץ שיווקי ואסטרטגי כבר שנים רבות ומנסה להעביר את ההבנה שבכל החלטה עלולה להיות טעות אבל באי החלטה, יש במקרים רבים, טעות גדולה יותר ובשפה המקצועית, איבוד הזדמנות (הכותב וחברי מועצה בחלוקת מזון מטעם העמותה הצרפתית)