מאת: חלי ויינשטיין * צילומים: פרטי

100 מילים על המרואיין

חייו של חיים צמח, סא"ל במילואים, התהפכו ב-12.8.2006, בשעה שבנו עוז, האמצעי מבין חמישה ילדים, מפקד טנק, נהרג בקרב במלחמת לבנון השניה. השינוי שחל בו מאז הוא עצום במובנים רבים אבל לצד הכאב הגדול הוא לא עוצר, כשהעשיה למען הדורות הבאים היא הכוח שמניע אותו. כיום, כיו"ר יד לבנים במודיעין, וכחבר הנהלה ומזכירות ביד לבנים הארצי, הוא נע בארץ ועובר מכיתה לכיתה, מבסיס לבסיס ומאוניברסיטה לאוניברסיטה ומספר את סיפורו ובכך הוא חש שעוז ממשיך לחיות בקרבו ואף לחולל שינויים.

וידאו: סיפור הקרב של סמ"ר עוז צמח ז"ל

- מה מרגש אותך

זו שאלה קשה. היום בוודאי שמרגשים אותי דברים אחרים מבעבר, אני יכול להתרגש יותר מאנשים ערכיים, שתורמים למדינה ולסביבה, מבני נוער שפעילים למען החברה, מאנשים ששומעים את הסיפור האישי שלנו ומספרים לי כמה הם הושפעו ממנו, דברים מהסוג הזה. בסיטואציה שלי, מאז האסון, אני רואה את עצמי בשני מסלולי חיים, לפני האסון ואחריו, ומה שריגש אותי בעבר זה לא מה שמרגש אותי היום, זה ממש לא דומה, הכל מתערבב.

- ובכל זאת?

אני יכול לציין שהפעילות של הילדים ובני הנוער בחורשת הנופלים מאוד מרגשת, תלמידי בית ספר האלה, הכרמים, עירוני ד' , נוער מופלא שיוצר תכנים מדהימים, שמחברים שירים ומקאמות, נכנסים לאווירת הזיכרון והנחלת המורשת ומביאים לידי ביטוי את כל מה שהכינו, זה מרגש עד דמעות...

"כשפנו אליי בפעם הראשונה לגבי עיטור הגבורה של עוז, סירבתי ואמרתי להם שהוא בסך הכל עשה מה שאימנו אותו לעשות ואין צורך בעיטור. הם לא ויתרו ופנו אליי שוב עם הבקשה ואמרו לי שהסיפור של עוז ראוי להיכתב. אמרתי להם שאני מוכן לכך בתנאי אחד, שכל מי שהיה עם עוז בטנק גם מקבל את העיטור"

- מה המשמעות של בית יד לבנים עבורך?

בשבילי זו כמו נבואה שהתגשמה. בעיר כמו מודיעין שמשקיעה בחינוך ובה קיימת אוכלוסייה החל מילדים קטנים ועד בוגרים שהם עתיד המדינה, המשמעות היא אחרת. זה לא אמור להיות בית להתאבל בו ולא כותל אלא בית לחינוך ואהבת הארץ, שמזמין, מחבק, תומך ושוקק חיים עבור כל התושבים, מקטן ועד גדול ומלא בפעילויות לכולם. זו תפיסה חדשה במדינה ואני לא יודע אם אני בין המטיפים לה, אבל אני, כחבר בהנהלה ובמזכירות של יד לבנים הארצי, מרגיש שאני עושה את הדברים מתוקף הנסיבות.

הצורך הזה עלה בי לאחר השבעה על עוז. הסתכלתי הצידה וראיתי איך כולם חוזרים לשגרה שלהם, לקייטנות, לחופשות, לקניות, לטיולים. לא רציתי לתת יד לשיכחה, לא רציתי שישכחו את עוז, חיפשתי משהו לעשות עם זה וחשבתי שדווקא בעיר כזו כמו מודיעין, אני אוכל להניע תהליכים כאלה וכשיש ראש עיר שהנושא כל כך קרוב לליבו, היה לי קל יותר לצקת את החזון. מיציתי את החזון שלי בזכות ראש העיר הנוכחי שתמך גם בהיבטים הרגשיים וגם בהיבטים החומריים. העיר עשתה משהו גדול שמכבד ומוקיר את זיכרון היותם.

- איזה משפט מאפיין אותך או שאותו אתה אומר בהזדמנויות רבות?

את הפסוק : "כי מידי דברי בו זכור אזכרנו עוד..."  מספר ירמיהו, ל"א פסוק י"ט. אני מאמין בזה שאם מדברים על הנופלים ועל המורשת, הם ממשיכים להשפיע על החיים שלנו. אנחנו מקדשים את החיים וזוכרים את הנופלים ובעיני זה "מתנ"ך, תש"ח ועד היום", בעשייה שלי אני עושה משהו גם עבור עוז וגם עבור שאר הנופלים.

- מה מעסיק אותך?

אני מעביר הרצאות בבתי ספר, יסודי ותיכון, בצבא ובעוד מקומות כי חשוב לי להעביר את המסר הלאה, לשמור על המדינה, להתפתח בה ולהישאר בה, שהחבר'ה הצעירים לא יעזבו את הארץ. כמובן שבכל גיל מבינים את זה אחרת אבל בסיס הדברים הוא אחד, שמירה על עצמם, חינוך לאהבת הארץ ושמירה על המדינה וזה לא רק במובן של שירות המדינה, אלא עמוק יותר.

אני אומר לילדים הצעירים, סוף מעשה במחשבה תחילה, לא צריך ללכת למלחמה כדי לא לחזור הביתה בשלום, מספיק שלא שותים מספיק מים ביום חם או עולים שיכורים על מזרון ים... אני אומר אל תהיו גיבורים גדולים, תהיו גיבורים קטנים, כל יום קצת – להיות גיבור זה לעזור לחלש, לזולת, לתמוך בחבר, לתת אהבת חינם, דברים כאלה שעושים את המקום שלנו להרבה יותר טוב לחיות בו, בואו נאפשר את החוסן החברתי והלאומי ומפה נקרין לכל המדינה ואולי לעולם כולו, והעיר שלנו מסוגלת לעשות את זה.

"בשבילי בית יד לבנים כמו נבואה שהתגשמה. בעיר כמו מודיעין שמשקיעה בחינוך ובה קיימת אוכלוסייה החל מילדים קטנים ועד בוגרים שהם עתיד המדינה, המשמעות היא אחרת. זה לא אמור להיות בית להתאבל בו ולא כותל אלא בית לחינוך ואהבת הארץ, שמזמין, מחבק, תומך ושוקק חיים עבור כל התושבים, מקטן ועד גדול ומלא בפעילויות לכולם"

- השבוע הקרוב הוא לא קל עבורך, איך הוא יעבור עליך?

בעשייה, כמו תמיד. יש לי פגישות השבוע עם הנשיא ועם ראש הממשלה, זאת במסגרת הפעילות שלי ברמה הלאומית, אני נפגש עם שר החינוך ושר הביטחון וכמובן עסוק בטקס שצפוי בערב יום הזיכרון. 

- ספר על דבר אחד שהשתנה בך היום לעומת העבר

בעבר לא הייתי עומד ומדבר ובטח שלא מרצה. הסיפור של עוז הביא אותי לזה, למשהו שלא ידעתי שיש בי, לא הייתי כזה פעם. נחשפו בי תכונות שהיו כנראה מוטבעות בי אבל חבויות, והם פתאום פרצו והתגברו ועל זה אני אומר "הדרך היא דרך ארץ והשמיים הם לא הגבול.."

- מאיפה הכוחות לספר את הסיפור בכל פעם מחדש?

תמיד שואלים אותי את זה. זה כמו לגרד פצע שוב ושוב, והפצע לא מגליד אלא ממשיך לדמם ולא מגליד לעולם. אני מגיע להרצאה מחופש, מוגן, אני עוטה על עצמי את כל ההגנות האפשריות. כשאני שומע את התגובות אני מבין כמה הפעילות הזו חשובה. גם אם מישהו שמע אותי 7,8 ואפילו 10 פעמים, הוא אומר לי שבכל פעם זה מרגש מחדש וההרצאות הן רק לטובת הכלל, אין לי שום אינטרס אישי בזה.

- איך אתה עונה על השאלה 'כמה ילדים יש לך' ?

פעם, כששאלו אותי כמה ילדים יש לי הייתי עונה "חמישה. ארבעה איתי ואחד למעלה", היום אני עונה אחרת, "חמישה. ארבעה איתי ואחד עוד יותר איתי". זה רק אחד מהשינויים שחלו בי בעקבות עוז. דוגמא שניה היא שכאשר שאלו אותי בעבר על עוז הייתי אומר "עוז יפה כמו אשתי, חכם כמו אשתי אבל את הגודל הוא לקח ממני", כי אני 1.90 והוא היה 1.92. אנשים ששמעו אותי אומר את זה ביקשו ממני לשנות את הדברים ואמרו לי להגיד "יפה כמו אשתי, חכם כמו אשתי ומאיתנו הוא לקח את המידות" – זה היפוך מילים עם המון משמעות.  

- ספר על עוז כמפקד

כמפקד היתה לעוז אישיות מיוחדת ורק אחרי כמה שנים הבנתי מחבריו עד כמה. כשהוא היה מגיע הביתה הוא תמיד לקח איתו לבסיס חטיפים ופינוקים ורק אחרי תקופה שמענו מחבריו שהוא היה יודע בדיוק איך כל אחד מהחברים והחיילים שלו אוהב את הפנקייק שלו, איזה תוספות, מייפל או שוקולד ואיזו שתיה ליד. הוא היה מכין להם במיוחד ועובר בין כולם ולא שוכח אף אחד.

"תמיד שואלים אותי את זה. זה כמו לגרד פצע שוב ושוב, והפצע לא מגליד אלא ממשיך לדמם ולא מגליד לעולם. אני מגיע להרצאה מחופש, מוגן, אני עוטה על עצמי את כל ההגנות האפשריות. כשאני שומע את התגובות אני מבין כמה הפעילות הזו חשובה. גם אם מישהו שמע אותי 7,8 ואפילו 10 פעמים, הוא אומר לי שבכל פעם זה מרגש מחדש וההרצאות הן רק לטובת הכלל"

- עוז כבן ואח?

השלמות והתמדה של עוז היו מדהימים, הוא היה נחוש, רציני ומאוד אחראי, אח ובן למופת. כך לדוגמא, אשתי ואני מעולם לא השארנו את הילדים לבד כדי לנסוע לחו"ל, וכשעוז כבר היה בוגר, החלטנו לנסוע פעם והוא נשאר לשמור על האחיות שלו. כחלק מההתארגנות, השארנו לו כרטיס אשראי עם הוראות לגבי קניות ומטלות שונות בבית. לא הייתי זוכר את הסיפור הזה אילולא בשנה שעברה, באזכרה של עוז, ניגש אלי מנהל הסופר דאז, ואמר לי שהוא אמנם מעולם לא סיפר לנו, אבל הוא רצה שנדע שהוא ראה את עוז במהלך הקניות והשתומם על הבגרות המופלאה שלו. זה בא לידי ביטוי בכך שעוז נצמד לרשימה של המצרכים שהיו דרושים בבית ופשוט לא חרג ממנה, בדרך שבה הוא הסביר לאחיות שלו למה הן לא יכולות לקנות את מה שביקשו, ובאיזו אחריות הוא עשה את הדברים ואכן היתה בו אחריות ובגרות מדהימה.

- ממה לדעתך היה עוז נהנה היום אם היה איתנו?

עוז התמיד במימוש היכולות שלו והיום אני רואה מה הוא מפסיד, העולם העכשווי היה מאוד מתאים לו, הטכנולוגיה וההתקדמות, הוא למד ביוטכנולוגיה ואני חושב שאם היה חי היום הוא היה נהנה מכל מה שהעולם מציע ומצליח לממש את יכולותיו. 

- מדוע סירבת בפעם הראשונה לקבל את עיטור הגבורה של עוז?

כשפנו אליי בפעם הראשונה לגבי עיטור הגבורה של עוז, סירבתי ואמרתי להם שהוא בסך הכל עשה מה שאימנו אותו לעשות ואין צורך בעיטור. הם לא ויתרו ופנו אליי שוב עם הבקשה ואמרו לי שהסיפור של עוז ראוי להיכתב. אמרתי להם שאני מוכן לכך בתנאי אחד, שכל מי שהיה עם עוז בטנק גם מקבל את העיטור. זו הפעם הראשונה שחיל השיריון נותן למפקד ולצוות שלו אותו עיטור, ואני גאה על כך.

- מה המסר שלך לדור הצעיר?

תלמדו טוב! לא בשבילנו, אלא בשבילכם. אני אומר לצעירים שאני לא מבקש לשמור על המדינה, אני דורש לשמור עליה! אני אומר לתלמידים תלמדו טוב, שהבגרות שלכם תהיה 100 פלוס, שיהיה לכם מקצוע עם משמעות, שתרוויחו הרבה כסף למחייתכם ולרווחתכם, אתם לא עושים טובה לאף אחד שאתם לומדים, זה בשבילכם, ונכון שהמדינה לא תשכח לקחת את חלקה במיסים מהמשכורות הגבוהות שתרוויחו אבל, ככל שאתם תרוויחו יותר, כך יהיה יותר כסף למדינה להשקיע בחינוך, ברווחה ובביטחון, ככה נשמור על המדינה!

- למי אתה רוצה להודות?

אני רוצה להודות לכל מי שלקח חלק בהקמת בית יד לבנים, המנציח את כל נופלי העיר. הבית נבנה ברגישות גבוהה של העיריה, עובדיה ומתנדביה. אני רוצה לציין את אלוף חקי הראל, אלוף משנה במילואים אברשה בורשטין ואלוף משנה צחי גנור שהיו צוות ההיגוי שעזר לי מאוד ונתנו לזה תוקף ערכי, תמכו בעשיה ומינפו אותה בהמון שעות עבודה. כמו כן את נרקיס בראזני, שעזרה רבות עם עיצוב המקום, שיהיה מזמין וחם, ליעל אילון, שעזרה בכל הקשר עם משפחות הנופלים, למירי חוגרי, סגנית ראש אגף החינוך שסייעה רבות בכל הקשור לחיבור מערכת החינוך לעשייה בבית וכמובן וכמובן לראש העיר שלנו.

אתר לזכרו של עוז www.oztzemach.co.il

וידאו: השיר "עוז" אותו כתב, הלחין ושר עידן חביב