כתבה: חלי וינשטיין / צילומים: פרטי 

100 מילה על המרואיין

נכון, החג נגמר, אבל עדיין מותר להעלות זכרונות ממצריים, בתקופה בה על כסא השליט ישב חוסני מובארק ואולי את תפקיד משה, מילא אלי שקד, לשעבר שגריר ישראל במצרים. כהונתו כשגריר, בשנים 2003-2005 לא היתה הראשונה בקריירה. בשנים 89'-92' שימש שם גם כסגן השגריר ולמד להכיר את המדינה ואת תושביה ולאהוב במיוחד, מעבר למאכלים האותנטיים, את חוש ההומור המשובח שלהם.

בין יתר תפקדיו שימש שקד כממלא מקום השגריר בקוריאה, קונסול כללי באיסטנבול וממונה באנקרה, שהינם ללא ספק יעדים מאתגרים ומלאי עניין. הוא הגיע למודיעין מירושלים בשנת 2000 "ואחרי שנה או שנתיים, כשהבן והבת שלנו ראו כי טוב, הם הגיעו בעקבותינו". היום משפחת שקד נהנית מחמולה קטנה עם 5 נכדים, כאשר הגדולה מביניהם סיימה לפני כחודש את השירות הצבאי וכיום כבר מתכוננת ללימודים. 

- מה הקשר המקצועי או האישי לעולם הערבי ולמצרים? 

בתיכון למדתי ערבית, לאחר מכן תואר ראשון בשפה וספרות ערבית, תואר שני במזרח תיכון ושימשתי כמזרחן במשרד החוץ גם בתחום המחקר.

- מה אהבת במצרים?

לעם המצרי יש חוש הומור אדיר ומיוחד ומאוד אהבתי את זה. בנוסף, לאדם כמוני ששירת שמונה שנים בטורקיה קצת קשה להשביע את רצונו ותיאבונו כי בטורקיה היה אוכל מצוין, אבל גם במצרים יש אוכל טוב ובעיקר אהבתי את המאכל המצרי המוכר פלאפלייה שנקרא גם טעמייה, שזה כמו פלאפל רק שהוא עשוי מפול. באופן כללי אהבתי את כל מאכלי הפול שהם עשו. 

- יכולת להתנהל בקאהיר בחופשיות? 

לא ממש, לדיפלומט ישראלי אין ספונטניות במקום כמו מצרים אבל היינו נוסעים בקהיר ובסביבותיה, נזהרים כמובן, נכנסים רק למקומות בהם ניתן, מתרשמים ומטיילים. 

- מה המשפט שהכי מאפיין אותך?

אשתי אומרת 'לשכנע בני אדם בענייינים רציניים בעזרת חוש הומור' והיא צודקת, היא מכירה אותי הכי טוב. 

"אני לא אוהב את ההתנהגות של הישראלי על הכביש למשל, לא אוהב את תרבות החפיף שאני קורא לה הפל-קל או יהיה בסדר....אני חושב שמערכת החינוך היתה צריכה להיות הרבה יותר דומיננטית לגבי הדורות הצעירים ולפעול למען שינוי הישראליות הפחות יפה...ראיתי את זה במזרח הרחוק, בדרום קוריאה וסינגפור, זה חינוך! חינוך! חינוך! ומרגיז אותי וכואב לי שכאן לא מטפלים בזה"

- מה הדבר הראשון שאתה עושה כשאתה קם בבוקר? 

מצחצח שיניים, יוצא לעשות ספורט יומי בהולמס פלייס ואחר-כך אני לפעמים מנגר להנאתי בנגריה שלי, עושה עבודות עץ שונות לבית. לא רהיטים גדולים אלא יותר חפצי נוי או גילוף.

- מהי הצלחה בשבילך?  

בעיני הצלחה היא להגשים חלומות ולהגיע לשיא. כך לדוגמא, להיות שגריר בקהיר, שזה מקום מאוד מורכב, זה חלום מקצועי שהוגשם. שהיתי שם כארבע וחצי שנים לא פשוטות, ביניהן גם בתקופת מלחמת המפרץ כששימשתי כסגן השגריר ואני גאה לומר שסיימתי את תפקידי שם לאחר תקופה די ארוכה בלי אף פאשלה. זה לא פשוט.

- מה החלום הבא שלך בקריירה או בחיים בכלל?

למעשה אני חי היום חיים הרבה יותר צנועים והחלום שלי הוא להמשיך ולנצח את מחלת הסכרת שלי ובינתיים אני עושה את זה לא רע.

- מה הכי מרגש אותך?

הישראלי היפה מאוד מרגש אותי -זה שתורם, מתנדב, שמתגייס לעזרה בעת צרה או למען החלש והפגוע. זה מדהים לראות את זה והייתי שמח לראות את זה יותר. אנחנו הישראלים מיוחדים וזה הרבה במובן הטוב אבל יש בנו גם ייחוד לרעה ואפשר לשנות את זה. אחת הדוגמאות שלקחתי היא מהתקופה בה ביליתי במזרח הרחוק וממש קינאתי בהם על הסדר והמשמעת, על הניקיון, על שלוות הנפש, יש לנו מה ללמוד מהם והייתי ממש שמח לראות יותר מהדברים האלו כאן אצלנו בארץ.

מאידך, אם נשווה את עצמנו למזרח הרחוק, הרי שלנו יש את החוכמה, את זריזות המחשבה, הגמישות ואת היכולת לתמרן מה ששם לא ראיתי, כך שתערובת של שני הקצוות האלו, של התכונות המייחדות אותנו כישראלים, יכולה להיות אידיאלית.

"לעם המצרי יש חוש הומור אדיר ומיוחד ומאוד אהבתי את זה. בנוסף, לאדם כמוני ששירת שמונה שנים בטורקיה קצת קשה להשביע את רצונו ותיאבונו כי בטורקיה היה אוכל מצוין, אבל גם במצרים יש אוכל טוב ובעיקר אהבתי את המאכל המצרי המוכר פלאפלייה שנקרא גם טעמייה, שזה כמו פלאפל רק שהוא עשוי מפול" (בצילום: שקד מגיש את כתב אמנתו לנשיא מובראק)

- מה מעצבן אותך?

אני לא אוהב את ההתנהגות של הישראלי על הכביש למשל, לא אוהב את תרבות החפיף שאני קורא לה הפל-קל או יהיה בסדר....אני חושב שמערכת החינוך היתה צריכה להיות הרבה יותר דומיננטית לגבי הדורות הצעירים ולפעול למען שינוי הישראליות הפחות יפה. להבדיל מהישראלי היפה עליו דיברתי קודם, זה צד של הישראלי הפחות יפה ואת זה צריך לשנות ובעיני זה עניין של חינוך בראש ובראשונה. ראיתי את זה במזרח הרחוק, בדרום קוריאה וסינגפור, זה חינוך! חינוך! חינוך! ומרגיז אותי וכאוב לי שכאן לא מטפלים בזה. 

- מה מעסיק אותך בימים אלה?

כיום אני עסוק בין היתר בהרצאות בהתנדבות לארגונים בעיר מודיעין ומחוצה לה, לקהל של ניצולי שואה, אזרחים וותיקים, תלמידים בבתי ספר תיכון וצעירים בכלל שמתעניינים בדיפלומטיה ובנעשה בעולם הערבי. אנשים שואלים וצמאים לדעת מה קורה במזרח התיכון, מה קורה בעולם המוסלמי ולמה, מה זה דעאש והאם הם מהווים איום ממשי. השאלות הן כביכול טריוויאליות מפני שכולנו שומעים ורואים בחדשות אבל עדיין, לא כולם מבינים לעומק מה המשמעות.

אני משתדל להרגיש במיוחד את קהל האזרחים הותיקים ביותר, הם שנושאים איתם חוויות טראומטיות מהמלחמה, שחוששים שמישהו יקום מחר להורגנו ולכלותנו, ואני שמח לראות איך בסוף ההרצאה הם מחוייכים יותר ורגועים יותר אחרי שהם שומעים את הדברים. למה? מפני שכיום, אין מי שיהרוג אותנו. ברמה הלאומית האסטרטגית, האויבים שלנו לא יכולים לפגוע בנו בצורה קיומית כמו שהיה בעבר. וזו האמת.

- אם תגיע לאי בודד, על מה לא תוותר לעולם?

על שלושה דברים: לא אוותר לעולם על המשפחה שלי, על מוסיקה קלאסית טובה ועל הספרים שלי כך שבשום מקרה אני לא אמור להיות בודד.

- מה אתה אוהב במודיעין? 

אני מאוד אוהב את הפארקים ואת הירוק בעיניים. בנוסף, אני שמח לראות את מודיעין מתפתחת בקצב יפה, את המגוון האנושי שיש בעיר, את "המהגרים" מירושלים, מהמרכז הצפוף ובכלל מכל הארץ והעולם, את השילוב מאירופה, רוסיה או ארה"ב שיוצר כאן באמת תערובת נהדרת של אנשים. יוצא לי לא מעט להסתובב בעיר, לשוחח עם אנשים ולשמוע איך הם מתרשמים מהעיר ואני שומע דברים יפים ואני מאוד אוהב את זה. 

- סרט או הצגה אחרונה שראית ואהבת?

אני לא ממש זוכר את השמות אבל לאחרונה ראיתי שניים או שלושה סרטים ישראלים טובים. להצגות לאחרונה לא הייתי ממש פנוי אבל אני מאוד אוהב לבקר בהיכל התרבות בעיר לראות הצגה או מופע מוסיקה. 

- היכן אתה מעדיף לטייל בחופשות? בארץ או בחו"ל?

בארץ אני מאוד אוהב את חיפה, שהיא גם עיר הולדתי למעשה וכמובן את תל אביב, על כל צבעיה ורעשיה. בחו"ל אין לי מקום מסויים או מועדף אבל באופן כללי אני מאוד אוהב לטייל בטורקיה ובאירופה בכלל.