מאת: חלי ויינשטיין * צילומים: פרטי

100 מילה על המרואיינת

גלית בן מיור, בת 50, נשואה לשאול ואמא ל-3 ילדים, יעל, חיילת בת 19.5, ארז 16 ודפנה 11. היא מצהירה על עצמה שהיא פולניה מבית טוב אבל די שוברת את התדמית וכל מי שמכיר אותה יודע, שאי אפשר להתעלם ממילותיה המחודדות והאנרגיה שהיא משרה. היא היתה מורה שהחליטה שדי, הפכה למדריכת מחשבים ומשם למעצבת אלבומים דיגיטליים והיום היא סוף סוף יודעת מה היא רוצה להיות כשתהיה גדולה – להצחיק! "דרך התיבול של אלבומים שעיצבתי באמרות מצחיקות ושזירה של הומור הבנתי שזה הייעוד שלי".

-מה כל כך מצחיק בחיים?  

כמעט הכל! טעויות, תקלות, תכניות שמשתבשות. אצלי זה קורה הרבה, אבל שניה אחרי שאני מתעצבנת אני מצליחה גם לצחוק על זה, סוג של שמחה לאיד, כלומר לאידי. הכי מצחיק אותי זו הרצינות שבה אנו תופסים את עצמינו לכן אני חיה את הפתגם: "אל תיקח את החיים ברצינות, ממילא לא תצא מהם חי.

-מה הדבר הראשון שאת עושה כשאת קמה בבוקר? 

לא מגלה... אבל מיד אחריו אני עושה ספורט, נכון שלא רואים עליי, אבל אם תתעקשו אביא עדים.  

-מה הכי מרגש אותך?

שאלה מצוינת, כי אני לא בטוחה שרואים עליי שום התרגשות, כמו פולניה טובה, אבל מרגשות אותי מחוות מבני משפחה חברים ובכלל. לדוגמא, בפארק המים ברעות אני מעדיפה מכשיר מסוים ובוקר אחד המכשיר היה תפוס. שאלתי את המתעמל מתי הוא מסיים והוא פשוט החליף איתי, זה מרגש. 

"אחרי שנות היריון ודגירה מרובות, העזתי ויצאתי עם מופע הומוריסטי צוחקת את החיים, שם אני מעלה סיטואציות מחיי ומתחומים נוספים בחיים שנוגעים לכולנו, חוויות מרגיזות או מצחיקות (כמו המפתחות שאני עצמי הפלתי לתוך פיר המעלית, אחרי ששנים אני מזהירה את הילדים שלא יפילו או משקפיים שדרסתי לעצמי). יש לי עוד רעיונות להמשך כמובן, אני עדיין מבשלת אותם"

-מה הכי מפחיד אותך?

לא מפחדת מכלום, אפילו לא מאמא שלי. בעצם אולי קצת מאוכל, הוא אפילו לא חייב להיות טעים".

-לאיזו תקופה בעבר היית חוזרת אם היית יכולה?

"לא צריכה לחזור לשום מקום, נשארתי בגיל 16"

-מהי הצלחה בשבילך?  

אני עדיין בבירורים לגבי זה... כשבתי היתה קטנה היא שאלה אותי: "איך סבתא שלך מצליחה לא למות". האמת שלחיות בהנאה ובשמחה גם זה סוג של הצלחה".

-מה החלום הבא שלך בקריירה או בחיים בכלל?

אותי את שואלת? אני שלא ידעתי בכלל מה אעשה כשאהיה גדולה עד שנהייתי ממש גדולה? ועל זה נאמר כשנגיע לגשר...

"במושב בו גדלתי היו חממות פרחים עם רשת שחורה כזו. כבני נוער היינו מטפסים בלילות על החממות, שוכבים ומסתכלים על השמיים ועל הכוכבים. באחת הפעמים, הרשת נקרעה ומישהי מאיתנו נפלה פנימה. אחד החבר'ה צעק לה "אני בא להציל אותך..." ובאמצע הצעקה נפל פנימה בעצמו ככה שלא רק הרשת נקרעה... כולנו נקרענו...מצחוק"

-מה המשפט שהכי מאפיין אותך?

"תגידו תודה ש..." זה המשפט שלי. אם ציפור חרבנה על השמשה ברכב...אני אומר לכם 'תגידו תודה שפרות לא עפות'.  

-אם תגיעי לאי בודד, על מה לא תוותרי לעולם?

אני מפנטזת לפעמים על אי בודד אבל בתור פולניה שתמיד רוצה את מה שאין לה, סביר להניח שגם ממנו יימאס לי מהר".

-היית מסוגלת בכלל להיות על אי בודד?  

רק בפנטזיה כמקום בריחה מאנשים מעצבנים. זו אגב אחת הסיבות שבגללן התחתנתי...אבל אם אהיה על אי בודד, לא יהיה לי את מי להאשים... (וזו עוד סיבה שבגללה התחתנתי...)"

-מה מעסיק אותך בימים אלה?

אחרי שנות היריון ודגירה מרובות, העזתי ויצאתי עם מופע הומוריסטי צוחקת את החיים, שם אני מעלה סיטואציות מחיי ומתחומים נוספים בחיים שנוגעים לכולנו, חוויות מרגיזות או מצחיקות (כמו המפתחות שאני עצמי הפלתי לתוך פיר המעלית, אחרי ששנים אני מזהירה את הילדים שלא יפילו או משקפיים שדרסתי לעצמי). יש לי עוד רעיונות להמשך כמובן, אני עדיין מבשלת אותם.

-כמה זמן את גרה בעיר ומה את הכי אוהבת בה?

בפורים זה היה בדיוק 20 שנה. אני אוהבת במודיעין הכל! באמת הכל, לא חסר לי פה כלום. (רק שראש העיר לא ישמע מה שאמרתי, שימשיך לשפר...) הכי אני אוהבת את ה"קיבוץ מודיעין", איכשהו כולם מכירים פה את כולם ובסך הכל זו עיר די מצחיקה. קראו לה עיר העתיד למשל, ולא צפו שתהיה פה מכונית לנפש?!

-מי אחראי על הארוחות אצלכם בבית

תלוי באיזה יום, סנדביצ'ים לביה"ס שאול מכין, צהריים לרוב אני ופעם בשבוע קונים בחוץ. הילדים יודעים להכין מגוון מכובד, כך שלפעמים הם מסונג'רים לארוחות ערב. טוב שיש ילדים :) החיים שלי תותים

-סרט או הצגה אחרונה שראית ואהבת?

יש לנו מנוי זוגי להיכל התרבות בעיר (שיהיה תירוץ ליציאה בזוג וגם כי זה קרוב לבית). הכי אני מעדיפה סרטי בנות וזה גם המזל שלי, שחצי סרט כזה מעביר לי את הזמן מהר על הקרוס בחדר כושר. הסרט האחרון שראיתי ואהבתי בקולנוע היה "יופי נסתר" עם וויל סמית', סרט מעורר מחשבה ומרגש.

-ספר אחרון שקראת ואהבת..

כתולעת ספרים מגיל צעיר אני קוראת במקביל כמה ספרים, כרגע זה עומד על למעלה מ-10 ספרים (האמת שהרבה יותר...לא נעים לי לצלם את האזור ליד המיטה) בשלבי קריאה שמשתנים לפי רמת העניין, החשק ומצב הרוח. ממליצה במיוחד על שניים מהם: "קסם גדול" של אליזבט גילברט, ספר חשוב ליוצרים ואומנים באשר הם במיוחד בתחום הכתיבה, וספרו האחרון של המנטור שלי, לני רביץ "בשמחה תמיד" בו הוא מתאר את דרכו בשמחה ואל השמחה.

"הסוד שלי גלוי לכולם: הכל מצחיק אותי, בעיקר פאדיחות. אבל לא הרבה יודעים שהסוד הוא שאני יודעת להתעצבן לא פחות מלצחוק. היום המעבר מהמעצבן למצחיק קורה יותר מהר וזה טוב" 

-חופשות – בארץ או בחו"ל?

לא משנה, העיקר שיהיה חופש. הגעתי למסקנה שאני אוהבת נופים של ירוק וכחול ושיחות עם אנשים, כך שבשבילי החיים בכלל והחברות בנטוורקינג בפרט הם סוג של חופשה מתמשכת".

זיכרון ילדות...

יש המון וחלקם אפילו מככבים במופע שלי. במושב בו גדלתי היו חממות פרחים עם רשת שחורה כזו. כבני נוער היינו מטפסים בלילות על החממות, שוכבים ומסתכלים על השמיים ועל הכוכבים. באחת הפעמים, הרשת נקרעה ומישהי מאיתנו נפלה פנימה. אחד החבר'ה צעק לה "אני בא להציל אותך..." ובאמצע הצעקה נפל פנימה בעצמו ככה שלא רק הרשת נקרעה... כולנו נקרענו...מצחוק.

מה הסוד שלך?

הסוד שלי גלוי לכולם: הכל מצחיק אותי, בעיקר פאדיחות. אבל לא הרבה יודעים שהסוד הוא שאני יודעת להתעצבן לא פחות מלצחוק. היום המעבר מהמעצבן למצחיק קורה יותר מהר וזה טוב.