כתבה: חלי וינשטיין * צילומים: פרטי ודניאל מלכיאל

בשער: שולה זק, בני משפחה ואילנית בן ימין ההתרמה לאגודה למלחמה בסרטן 

100 מילה על המרואיינת:

שולה זק, 69, נשואה למשה, אם ל-3 ילדים וסבתא לשישה, הגיעה למודיעין לפני 20 שנה ומאז לא נחה לרגע. כמי שהיתה מורה לחינוך מיוחד ובאה עם ערכי הקיבוץ בו גדלה (גבעת ברנר), היא חיפשה משרה שתאפשר לה לתרום מכישוריה. בעיר הצעירה דאז, לא היה מענה מקצועי מתאים ולכן החליטה שולה לעשות למען האחר, כמו שרק היא יודעת והתנדבה בעשרות פעילויות ועמותות בעיר. כיום, לקראת סיום תפקידה כיו"ר סניף האגודה למלחמה בסרטן בעיר, היא כבר בוחנת את הצעד הבא ומבטיחה, ניסיון החיים שלי וכישוריי ישתלבו בתפקיד שכולו לרשות הציבור ולטובתו.  

כשתסיים את תפקידה ניפגש עימה שוב, ולבטח נשאל אותה איך היא מסכמת אותו. נדבר איתה גם על הסניף ופעילותו. עד אז בחרנו לשאול אותה על אהבותיה וניצול שעות הפנאי שלה ומה שמסביב. 

- למה בחרתם במעבר למודיעין?

אחרי שעזבנו את הקיבוץ עברנו לגור בבאר שבע ובהמשך, ההחלטה להגיע למודיעין היתה בגלל בעלי והעיסוק שלו בתחום עבודות העפר, חשבנו שכאן באזור המרכז תהיה לו נגישות גבוהה יותר לעבודות. מה שמצחיק הוא שכיום הוא עובד בחו"ל, כנראה הקרבה לנתב"ג עשתה לו משהו...

- ואיך מסתדרים, כשאת בישראל והוא בעיקר בחו"ל?

לומדים לנהל המשפחה בכל מצב ולוקחים את הדברים הטובים שיש בדבר הזה.

- הגעת לעיר חדשה לגמרי, בתחילת דרכה, איך הסתדרת מבחינה מקצועית?

כמורה לחינוך מיוחד, כמחנכת כיתה ללקויי למידה בבית ספר ובהמשך כמנהלת מערך הדיור המוגן למבוגרים עם צרכים מיוחדים הגעתי למודיעין וחיפשתי באופן טבעי עבודה בתחום שלי. מאחר ולא היו כאלה בנמצא בעיר החדשה, התנדבתי למשטרה. במשך 10 שנים שירתתי במשמר האזרחי ובהמשך קיבלתי את התפקיד הראשון שלי, כמפקדת יחידה בסל"ע (סיוע לקרבנות עבירה).

כשהיחידה נסגרה כתוצאה ממחסור במשאבים התנדבתי פעמיים בשבוע באור ירוק, שם ביצענו סיורים לשיפור תרבות הנהיגה ואכיפה לעבירות התנועה. באור ירוק הכרתי מתנדבת שפעלה במסגרת האגודה למלחמה בסרטן והיא הציעה לי להצטרף אליה ולעזור לה. מאז ועד היום, 16 שנים שאני כאן, מתוכן 12 שנים כיו"ר הסניף.

דרייב עצום לעבוד

- מה מרגש אותך?

הרבה דברים, ציפורים שמצייצות לי בגינה, פרח שנפתח ומריח נפלא, תינוקות, הנכדים שלי, השמש הזורחת והשוקעת.

- מה מרגיז אותך?

צביעות של אנשים וגרידיות

- מה הראשון שאת עושה בבוקר?

אני קמה מוקדם, בסביבות 05:30-06:00 בבוקר, יוצאת לגינה לשבת מתחת לעץ הזית, שותה קפה ומריחה פרח. אחר כך אני יוצאת לפארק ענבה עם הכלבה שלי.

- מה מצחיק אותך?

חיוך של ילד, תמימות.

- על מה מתחרטת?

אני לא מתחרטת על כלום אלא מרגישה שהיום, יותר מכל זמן אחר, אני עם הכי הרבה כישורים וניסיון ויש לי דרייב עצום לעבוד.

- מה יהיה התפקיד הבא שלך?

עבדתי המון עם חינוך מיוחד, עבדתי עם אנשים בוגרים, עם אנשים שנפגעו מאלימות בקרב משפחות, עבדתי עם נהגים, עם חולי סרטן ועוד ואבל הגיל השלישי מאוד קורץ לי. זה גיל שצריך להקשיב לו ויש תמיד המון המון הערכה לאדם הזקן, בשבילי זה כמו עץ זית עם גזע מאוד ישן, שצריך להעריך ולכבד. זה אחד הכיוונים שלי בעתיד, לפעול למענם. כיוון נוסף הוא החינוך, לא כמלמדת אלא יותר כמי שתיזום, תתאם ותבצע את הקשר בין המערכות והמוסדות בעיר לבין הקהילה.

- לאיזו תקופה בזמן היית חוזרת אם היית יכולה?

כל תקופה בחיי היתה מאוד מיוחדת. לפני 20 שנה ניהלתי את הדיור המוגן בבאר שבע ועד היום, ביום ההולדת שלי ובחגים הם מתקשרים אלי, זה מחמם את הלב. בשבת האחרונה הייתי בפסטיבל של "רוח גבית" ופגשתי חניך שחנכתי בבאר שבע, והחיבוק שהוא נתן לי היה כל כך עוצמתי ומרגש. כל תקופה בחיי היתה מיוחדת והקפיצה אותי לדבר הבא. אני פשוט אוהבת את מה שאני עושה ואני מתמסרת לזה לחלוטין.

- יעד חופשה מועדף?

מה שמצחיק הוא שעזבנו את הקיבוץ כי אני ובעלי מאוד רצינו לטייל בעולם, ובזמנו הקיבוץ לא אישר לנו מענק שחרור, ואז עזבנו ותמיד היינו עסוקים בעבודה אז לא ממש יצא לנו לטייל בעולם. היעד שאנחנו מגיעים אליו הכי הרבה הוא הולנד כי בתי ושלושת נכדיי מתגוררים שם  ובשבוע הבא הולנד מגיעה אלינו לחופש הגדול וזה כייף.

 

וידאו: פרנק סינטרה MY WAY

- עם מי היית יושבת לארוחת בוקר? "עם פרנק סינטרה, אני אוהבת את הביצוע שלו לשיר MY WAY, זה שיר מכונן שאני ממש מזדהה איתו"

- ובארץ?

אני ובעלי שנינו ילידי קיבוץ גבעת ברנר כך שהקיבוץ הוא נוף ילדותי ואני מאוד אוהבת להגיע לשם, לצערי היום אני מבקרת שם בעיקר את מי שכבר אינו בחיים, אבל זה מקום שתמיד אני שמחה לחזור ליו. מעבר לכך אני מאוד אוהבת את הנופים הצפוניים והרבה הרבה ים.

- אם תגיעי לאי בודד, על מה לא תוותרי לעולם?

על ספר, על מוסיקה ועל מחברת ועט, כדי שתמיד אוכל לרשום דברים.  

- איזו מוסיקה את אוהבת?

שירי ארץ ישראל של פעם ומוסיקה קלאסית. אצלנו בבית כולם מכירים את שירי ארץ ישראל ואני מקפידה שגם הנכדים יכירו.  

- ספרי על משהו מיוחד או יוצא דופן שנתקלת בו במסגרת תפקידך הנוכחי

כל דבר היה מיוחד ויוצא דופן, כל סיפור הוא מיוחד וכל משפחה בה טיפלנו היא מיוחדת. אחד הסיפורים המרגשים היה מסיבת הפתעה ליום הולדת של נערה שחלתה. ארגנו לה חגיגת אופנה. פניתי לחברה שהגיעה עם לקים ופן, שהביאה איתה חברה שמכינה עוגות מעוצבות, שהביאה חברה שמתמחה בפעילות בלונים, שהביאה חברה שמכינה פיצות שהביאה חברה שהינה מאפרת מקצועית וכך הרמנו לה אירוע יומולדת מרגש בצורה בלתי רגילה.

- איך היא הגיבה?

היא היתה בהיי. אבל גולת הכותרת היתה שבמהלך המסיבה, המאפרת גילתה שהנערה חולמת ללמוד קוסמטיקה ושיתפה אותי. כשבדקתי  מה עלי לעשות כדי להגשים לה את החלום הבנתי שנדרשת ערכת קוסמטיקה מקצועית בעלות גבוהה. פניתי לבחור יקר ברעות שיש לו רשת ענפה של חברים בפייסבוק שהפעיל אותם והרים תרומה של 2400 שקלים.

למרות זאת, הכסף לא הספיק ואז פניתי לסניף הראשי של איל מיקיאג והם חזרו אלי עם הפתעה הם העניקו לנערה ערכה בשווי 10,000 שקלים. כל הסיפור הזה לקח בדיוק ארבעה ימים שבסופם הגעתי אל הנערה הביהת והבאתי לה בהתרגשות ואחר כבוד את הערכה. היא כל כך התרגשה ושמחה ואכן אותה מאפרת מקצועית הגיעה אליה הביתה כדי ללמד אותה. זו דוגמא לסיפור מקסים שיצא לפועל בזכות אנשים טובים באמצע הדרך.

- לאיזו תקופה בזמן היית חוזרת אם היית יכולה? כל תקופה בחיי היתה מאוד מיוחדת. לפני 20 שנה ניהלתי את הדיור המוגן בבאר שבע ועד היום, ביום ההולדת שלי ובחגים הם מתקשרים אלי, זה מחמם את הלב. בשבת האחרונה הייתי בפסטיבל של "רוח גבית" ופגשתי חניך שחנכתי בבאר שבע, והחיבוק שהוא נתן לי היה כל כך עוצמתי ומרגש. כל תקופה בחיי היתה מיוחדת והקפיצה אותי

זכרונות? בעיקר מהקיבוץ

- בילוי, סרט או הצגה אחרונים שראית ? 

"פרח קטן", רומנסות. לא מזמן הייתי ב"ההוסטל של אברהם", אכסניה בת"א שבה יש מועדון והופיעו בו שלוש נשים שחיו שנים באפריקה והתאהבו בתרבות אפריקאית והחליטו לצאת במופע אנרגטי, אותנטי ומקסים. מקום נוסף שאני פוקדת בכל שנה הוא פסטיבל רוח גבית לאנשים עם צרכים מיוחדים שמתקיים בכפר הירוק. לראות את המטפלים, אנשי המקצוע, זמרים ונגנים מכל רחבי הארץ שבאים לשלושה ימים כדי לעשות טוב לאנשים האלו, זו ארץ ישראל היפה בהתגלמותה.

- עם מי היית יושבת לארוחת בוקר?

עם פרנק סינטרה, אני אוהבת את הביצוע שלו לשיר MY WAY, זה שיר מכונן שאני ממש מזדהה איתו.

- מהו הזיכרון הכי מוקדם שלך כילדה?  

בעיקר החוויות מהקיבוץ. אני זוכרת שהיה לנו כייף, גם כשגדלנו בבית הילדים זה היה טבעי לגמרי וכייף. היינו תמימי דעים שהיה כייף בילדות ואין לנו תלונה על צורת החינוך כי התוצאה לא רעה בכלל. בימים אלה אנחנו ממש לפני פגישת מחזור שתתקיים בראש השנה בגבעת ברנר, והחלטנו, אני ועוד שני חבר'ה שגרים באזור (שוהם ורעות) לעשות מפגש קדם מחזור וזה היה מדהים לפגוש אותם, לא התראינו הרבה מאוד זמן. 

"עבדתי המון עם חינוך מיוחד, עבדתי עם אנשים בוגרים, עם אנשים שנפגעו מאלימות בקרב משפחות, עבדתי עם נהגים, עם חולי סרטן ועוד ואבל הגיל השלישי מאוד קורץ לי. זה גיל שצריך להקשיב לו ויש תמיד המון המון הערכה לאדם הזקן, בשבילי זה כמו עץ זית עם גזע מאוד ישן, שצריך להעריך ולכבד. זה אחד הכיוונים שלי בעתיד, לפעול למענם"

- מהי הצלחה בשבילך?  

הצלחה היא שאתה אוהב את מה שאתה עושה. לא תמיד אתה עושה את מה שאתה רוצה או מתכנן והחיים מזמנים גם הפתעות אבל אם אתה לומד לאהוב את מה שאתה עושה, התוצאה ניכרת.

- במה את הכי גאה

במשפחה שלי, בזה שכל מה שעשיתי היה בזכות, שלא התקבלתי לשום תפקיד בגלל קשרים אלא בגלל כישורים. כשאמרו לי בעבר שאני לא יכולה להתקבל ללימודים בגלל גילי, נלחמתי ועשיתי את כל המבחנים שנדרשתי להם והצלחתי ולא ויתרתי. אני מתעקשת ולא מקבלת תשובות שאינן הגיוניות או עוצרות אותי מלהתפתח בגלל גיל או תואר כזה או אחר.

אני מתעקשת שיבחנו את הכישורים שלי ויראו למה אני מתאימה ולמה לא. אני מאמינה שגם בעתיד, ניסיון החיים שלי וכישוריי יובילו אותי לעסוק בהרבה מאוד דברים ופעילות לטובת העיר.