כתבה: חלי וינשטיין * צילומים: פרטי 

100 מילה על המרואיינת:

שולה זק, 69, נשואה למשה, אם ל-3 ילדים וסבתא לשישה, הגיעה למודיעין לפני 20 שנה ומאז לא נחה לרגע. כמי שהיתה מורה לחינוך מיוחד ובאה עם ערכי הקיבוץ בו גדלה (גבעת ברנר), היא חיפשה משרה שתאפשר לה לתרום מכישוריה. בעיר הצעירה דאז, לא היה מענה מקצועי מתאים ולכן החליטה שולה לעשות למען האחר, כמו שרק היא יודעת והתנדבה בעשרות פעילויות ועמותות בעיר. כיום, לקראת סיום תפקידה כיו"ר סניף האגודה למלחמה בסרטן בעיר, היא כבר בוחנת את הצעד הבא ומבטיחה, ניסיון החיים שלי וכישוריי ישתלבו בתפקיד שכולו לרשות הציבור ולטובתו.  

- למה בחרתם במעבר למודיעין?

אחרי שעזבנו את הקיבוץ עברנו לגור בבאר שבע ובהמשך, ההחלטה להגיע למודיעין היתה בגלל בעלי והעיסוק שלו בתחום עבודות העפר, חשבנו שכאן באזור המרכז תהיה לו נגישות גבוהה יותר לעבודות. מה שמצחיק הוא שכיום הוא עובד בחו"ל, כנראה הקרבה לנתב"ג עשתה לו משהו...

- ואיך מסתדרים, כשאת בישראל והוא בעיקר בחו"ל?

לומדים לנהל המשפחה בכל מצב ולוקחים את הדברים הטובים שיש בדבר הזה.

- הגעת לעיר חדשה לגמרי, בתחילת דרכה, איך הסתדרת מבחינה מקצועית?

כמורה לחינוך מיוחד, כמחנכת כיתה ללקויי למידה בבית ספר ובהמשך כמנהלת מערך הדיור המוגן למבוגרים עם צרכים מיוחדים הגעתי למודיעין וחיפשתי באופן טבעי עבודה בתחום שלי. מאחר ולא היו כאלה בנמצא בעיר החדשה, התנדבתי למשטרה. במשך 10 שנים שירתתי במשמר האזרחי ובהמשך קיבלתי את התפקיד הראשון שלי, כמפקדת יחידה בסל"ע (סיוע לקרבנות עבירה).

כשהיחידה נסגרה כתוצאה ממחסור במשאבים התנדבתי פעמיים בשבוע באור ירוק, שם ביצענו סיורים לשיפור תרבות הנהיגה ואכיפה לעבירות התנועה. באור ירוק הכרתי מתנדבת שפעלה במסגרת האגודה למלחמה בסרטן והיא הציעה לי להצטרף אליה ולעזור לה. מאז ועד היום, 16 שנים שאני כאן, מתוכן 12 שנים כיו"ר הסניף.

"יש משהו מיוחד במודיעין, זו עיר עם נתינה רבה מאוד" 

- ספרי על פעילות הסניף  

הסניף נמצא בקשר מתמיד עם חולים ובני משפחתם, אנו נותנים מענה בנושאים שונים וגם כאוזן קשבת. כשאדם מתבשר בבשורה קשה, הוא צריך לדבר עם מישהו ואנחנו כאן כדי לשמוע. פעם נכנסה אלי אישה שאמרה לי 'יכול להיות שגם אבכה כאן' כי בבית אמרו לה להיות חזקה ולשמוח שהיא אחרי טיפולים, וזה ברור, אדם צריך לשחרר את הכאב ולפעמים גם לבכות ולדבר על זה. בנוסף, החיבור עם ארגונים ועמותות הפועלים כאן בעיר הוא מאוד חשוב וקריטי.

- יש שיתופי פעולה עם גורמים אחרים?

ישנו שיתוף פעולה מדהים וסיוע מכל הלב. ממש עכשיו אני דואגת לכך שעשרות משפחות יקבלו הטבה בהולמס פלייס לחודשיים של חופשת הקיץ, כך שכל משפחה שנחשפה למחלת הסרטן תקבל את ההטבה. בנוסף, הבריכה העירונית נתנה הנחה של 50 אחוז למשפחות, בתי עסק שמסייעים לנו במשך שנים, מחלקות העירייה, הרווחה ולשכת ראש העיר, הרבנות, כעמט ואין מחלקה שלא סייעה לנו וזה לא מובן מאליו. מדובר בשיתופי פעולה חשובים, בעבודה מול אוכלוסיה פגיעה וכולם נרתמים ועוזרים.

- התמיכה היא לא רק לחולה עצמו, נכון? 

נכון, אדם שחולה בסרטן, לא רק הוא נכנס למצב הלא פשוט אלא כל המשפחה ואנו נותנים תמיכה לכל המשפחה, דרך סיוע אישי, עזרה סוציאלית בתחום האונקולוגי, מבצעי הקש בדלת בשיתוף עם מחלקת החינוך, יום המעשים הטובים, התרמות ועוד.

- מהי תרומתם של בתי הספר והתלמידים בנושא?

יש תרומה אדירה מצידם, מעבר למבצעי הקש בדלת, יש גם יוזמה אישית של בתי ספר בעיר להתרמות ולסיוע. התלמידים מאוד מחוברים ורוצים לעזור, היה מקרה שפנו אלי תלמידים שרצו לעשות טוב לילדים החולים וכשהגעתי לביה"ס להעניק להם את תעודת ההוקרה, גיליתי שהם אפילו לא אמרו למורה ולחברים שלהם אלא עשו הכל בצנעה. היה גם נער שבשנת בר המצווה שלו תרם את המתנה הראשונה שלו בסך 1,800 שקלים כמשימת בר מצווה הראשונה לו. זה מקסים. 

- מה את חושבת על מודיעין מנקודת המבט שלך כמנהלת הסניף שזקוק לעזרה רבה?

הקהילה והעיריה עוזרים מאוד, יש נם שיתופי פעולה עם גורמים רבים, עם ארגוני המתנדבים, אקדם, מחלקת החינוך, הרווחה, יום המעשים הטובים ועוד רבים, כמו המירוץ לחיים ולתקווה שהיה אירוע ראשון מסוגו בארץ והפעילות של נשות חברה כמו אילנית בן ימין, בתי עסק שתורמים, מסעדות שמספקות ארוחות, ספרים שבאים לבתים של החולים ומספרים אותם ללא תמורה, זה ממש מרומם נפש ובלתי יאומן.

"תלמד לאהוב את מה שאתה עושה, זו הצלחה בעיני"

- מה כל כך מיוחד בתושבי ומובילי העיר מודיעין?  

למרות שאנו כבר תושבים רבים, יש משהו מיוחד בעיר שעדיין נשאר פה. זו עיר עם נתינה רבה מאוד והתושבים כאן מדהימים ועוזרים המון. לצערנו בשלושת החודשים האחרונים נפטרו שלושה הורים צעירים בעיר, שתי אימהות ואב אחד, ואני לא יודעת אם בערים אחרות רואים עזרה והתגייסות כזו מצד הקהילה והארגונים. בשנים האחרונות, בחגים ראש השנה ופסח, מגיעים ראש העיר חיים ביבס, הרב לאו ומנהל המחלקה לשירותים חברתיים אל בתי התושבים החולים כדי לאחל להם חג שמח, בצינעה ובשקט, בלי פרסום, מפנים שעתיים מלוח הזמנים שלהם ובאים לכבד ולברך וזה לא מובן מאליו. לא בכל מקום דבר כזה קורה וזה מקסים. יש כל כך הרבה שמות של אנשים עוזרים בעיר, מעולם לא נתקלתי במצב שפניתי לעזרה ונעניתי בשלילה, תמיד עוזרים במאור פנים ולב רחב. אני מאוד אוהבת את העיר הזו, אני חייבת להגיד.

- מה מרגש אותך?

הרבה דברים, ציפורים שמצייצות לי בגינה, פרח שנפתח ומריח נפלא, תינוקות, הנכדים שלי, השמש הזורחת והשוקעת.

- מה מרגיז אותך?

צביעות של אנשים וגרידיות

- מה הראשון שאת עושה בבוקר?

אני קמה מוקדם, בסביבות 05:30-06:00 בבוקר, יוצאת לגינה לשבת מתחת לעץ הזית, שותה קפה ומריחה פרח. אחר כך אני יוצאת לפארק ענבה עם הכלבה שלי.

"יש לי המון המון הערכה לאדם הזקן"

- מה מצחיק אותך

חיוך של ילד, תמימות.

- על מה מתחרטת?

אני לא מתחרטת על כלום אלא מרגישה שהיום, יותר מכל זמן אחר, אני עם הכי הרבה כישורים וניסיון ויש לי דרייב עצום לעבוד.

- מה יהיה התפקיד הבא שלך?

עבדתי המון עם חינוך מיוחד, עבדתי עם אנשים בוגרים, עם אנשים שנפגעו מאלימות בקרב משפחות, עבדתי עם נהגים, עם חולי סרטן ועוד ואבל הגיל השלישי מאוד קורץ לי. זה גיל שצריך להקשיב לו ויש תמיד המון המון הערכה לאדם הזקן, בשבילי זה כמו עץ זית עם גזע מאוד ישן, שצריך להעריך ולכבד. זה אחד הכיוונים שלי בעתיד, לפעול למענם. כיוון נוסף הוא החינוך, לא כמלמדת אלא יותר כמי שתיזום, תתאם ותבצע את הקשר בין המערכות והמוסדות בעיר לבין הקהילה.

- לאיזו תקופה בזמן היית חוזרת אם היית יכולה?

כל תקופה בחיי היתה מאוד מיוחדת. לפני 20 שנה ניהלתי את הדיור המוגן בבאר שבע ועד היום, ביום ההולדת שלי ובחגים הם מתקשרים אלי, זה מחמם את הלב. בשבת האחרונה הייתי בפסטיבל של "רוח גבית" ופגשתי חניך שחנכתי בבאר שבע, והחיבוק שהוא נתן לי היה כל כך עוצמתי ומרגש. כל תקופה בחיי היתה מיוחדת והקפיצה אותי לדבר הבא. אני פשוט אוהבת את מה שאני עושה ואני מתמסרת לזה לחלוטין.

"אמשיך לפעול לטובת העיר"

- יעד חופשה מועדף?

מה שמצחיק הוא שעזבנו את הקיבוץ כי אני ובעלי מאוד רצינו לטייל בעולם, ובזמנו הקיבוץ לא אישר לנו מענק שחרור, ואז עזבנו ותמיד היינו עסוקים בעבודה אז לא ממש יצא לנו לטייל בעולם. היעד שאנחנו מגיעים אליו הכי הרבה הוא הולנד כי בתי ושלושת נכדיי מתגוררים שם  ובשבוע הבא הולנד מגיעה אלינו לחופש הגדול וזה כייף.

- ובארץ?

אני ובעלי שנינו ילידי קיבוץ גבעת ברנר כך שהקיבוץ הוא נוף ילדותי ואני מאוד אוהבת להגיע לשם, לצערי היום אני מבקרת שם בעיקר את מי שכבר אינו בחיים, אבל זה מקום שתמיד אני שמחה לחזור ליו. מעבר לכך אני מאוד אוהבת את הנופים הצפוניים והרבה הרבה ים.

- אם תגיעי לאי בודד, על מה לא תוותרי לעולם?

על ספר, על מוסיקה ועל מחברת ועט, כדי שתמיד אוכל לרשום דברים.  

- איזו מוסיקה את אוהבת?

שירי ארץ ישראל של פעם ומוסיקה קלאסית. אצלנו בבית כולם מכירים את שירי ארץ ישראל ואני מקפידה שגם הנכדים יכירו.  

- מה מעסיק אותך בימים אלו ?

הדברים שאני רוצה לעשות בעתיד, כיוונים חדשים. כרגע אין שום דבר מגובש אלא בעיקר הרבה תכניות אבל ימים יגידו. מה שבטוח אני אמשיך לפגוש את תושבי העיר.

- ספרי על משהו מיוחד או יוצא דופן שנתקלת בו במסגרת תפקידך הנוכחי

כל דבר היה מיוחד ויוצא דופן, כל סיפור הוא מיוחד וכל משפחה בה טיפלנו היא מיוחדת. אחד הסיפורים המרגשים היה מסיבת הפתעה ליום הולדת של נערה שחלתה. ארגנו לה חגיגת אופנה. פניתי לחברה שהגיעה עם לקים ופן, שהביאה איתה חברה שמכינה עוגות מעוצבות, שהביאה חברה שמתמחה בפעילות בלונים, שהביאה חברה שמכינה פיצות שהביאה חברה שהינה מאפרת מקצועית וכך הרמנו לה אירוע יומולדת מרגש בצורה בלתי רגילה.

- איך היא הגיבה?

היא היתה בהיי. אבל גולת הכותרת היתה שבמהלך המסיבה, המאפרת גילתה שהנערה חולמת ללמוד קוסמטיקה ושיתפה אותי. כשבדקתי  מה עלי לעשות כדי להגשים לה את החלום הבנתי שנדרשת ערכת קוסמטיקה מקצועית בעלות גבוהה. פניתי לבחור יקר ברעות שיש לו רשת ענפה של חברים בפייסבוק שהפעיל אותם והרים תרומה של 2400 שקלים. למרות זאת, הכסף לא הספיק ואז פניתי לסניף הראשי של איל מיקיאג והם חזרו אלי עם הפתעה – הם העניקו לנערה ערכה בשווי 10,000 שקלים. כל הסיפור הזה לקח בדיוק ארבעה ימים שבסופם הגעתי אל הנערה הביהת והבאתי לה בהתרגשות ואחר כבוד את הערכה. היא כל כך התרגשה ושמחה ואכן אותה מאפרת מקצועית הגיעה אליה הביתה כדי ללמד אותה. זו דוגמא לסיפור מקסים שיצא לפועל בזכות אנשים טובים באמצע הדרך.

- בילוי, סרט או הצגה אחרונים שראית ? 

פרח קטן, רומנסות. לא מזמן הייתי ב"ההוסטל של אברהם", אכסניה בת"א שבה יש מועדון והופיעו בו שלוש נשים שחיו שנים באפריקה והתאהבו בתרבות אפריקאית והחליטו לצאת במופע אנרגטי, אותנטי ומקסים. מקום נוסף שאני פוקדת בכל שנה הוא פסטיבל רוח גבית לאנשים עם צרכים מיוחדים שמתקיים בכפר הירוק. לראות את המטפלים, אנשי המקצוע, זמרים ונגנים מכל רחבי הארץ שבאים לשלושה ימים כדי לעשות טוב לאנשים האלו, זו ארץ ישראל היפה בהתגלמותה.

- עם מי היית יושבת לארוחת בוקר?

עם פרנק סינטרה, אני אוהבת את השיר שלו, MY WAY , אני ממש מזדהה איתו.

- מהו הזיכרון הכי מוקדם שלך כילדה?  

בעיקר החוויות מהקיבוץ. אני זוכרת שהיה לנו כייף, גם כשגדלנו בבית הילדים זה היה טבעי לגמרי וכייף. היינו תמימי דעים שהיה כייף בילדות ואין לנו תלונה על צורת החינוך כי התוצאה לא רעה בכלל. בימים אלה אנחנו ממש לפני פגישת מחזור שתתקיים בראש השנה בגבעת ברנר, והחלטנו, אני ועוד שני חבר'ה שגרים באזור (שוהם ורעות) לעשות מפגש קדם מחזור וזה היה מדהים לפגוש אותם, לא התראינו הרבה מאוד זמן. 

- מהי הצלחה בשבילך?  

הצלחה היא שאתה אוהב את מה שאתה עושה. לא תמיד אתה עושה את מה שאתה רוצה או מתכנן והחיים מזמנים גם הפתעות אבל אם אתה לומד לאהוב את מה שאתה עושה, התוצאה ניכרת.

- במה את הכי גאה

במשפחה שלי, בזה שכל מה שעשיתי היה בזכות, שלא התקבלתי לשום תפקיד בגלל קשרים אלא בגלל כישורים. כשאמרו לי בעבר שאני לא יכולה להתקבל ללימודים בגלל גילי, נלחמתי ועשיתי את כל המבחנים שנדרשתי להם והצלחתי ולא ויתרתי. אני מתעקשת ולא מקבלת תשובות שאינן הגיוניות או עוצרות אותי מלהתפתח בגלל גיל או תואר כזה או אחר. אני מתעקשת שיבחנו את הכישורים שלי ויראו למה אני מתאימה ולמה לא. אני מאמינה שגם בעתיד, ניסיון החיים שלי וכישוריי יובילו אותי לעסוק בהרבה מאוד דברים ופעילות לטובת העיר.