עדי ועקנין-בנדק בת ה- 37 ממודיעין, נשואה לאסף ואם ל 3 בניםמנהלת מיזם מתוק ומחמם לב עבור קשישים. 'מתוק לנשמה במודיעין', הוא  מיזם שהחל ברמת גן וצבר תאוצה במהירות. הרעיון הוא מתנדבים שמגיעים לבתיהם של קשישים בודדים בעיר, כדי להפיג מעט את בדידותם, לשוחח עמם  ועל הדרך לפנק אותם בדבר מאפה מתוק לכבוד שבת.

עדי ומשפחתה. צילום פרטי

הכל התחיל מכתבה תמימה שראתה עדי: "לפני כשנה נחשפתי לכתבה בפייסבוק על איתמר גלזר, בחור צעיר בן 26, אופה חובב, שבשעות הפנאי אופה עוגות ונותן אותן לקשישים בימי שישי", היא מספרת, "כך נחשפתי למיזם שלו. הוא סיפר שהוא יושב אצלם קצת, מפטפט וממתיק להם את סוף השבוע מיד כשסיימתי לראות את הכתבה הבנתי שאני רוצה להיות חלק מהמיזם הזה".

עדי מגלה כי היא מתחברת לאפייה וגם לקסם של אנשים קשישים: "תמיד התחברתי לבישול ואפייה, וגם לקשישים. הם מרגשים אותי, ממלאים את ליבי ואני יודעת כמה קשה להם הבדידות".

 צילום: עדי בנדק

המיזם במודיעין התחיל בדצמבר 2019 בצורה מינורית עם מספר קטן של קשישים וכמעט ללא מתנדבים. פוסט אחד בקבוצות הפייסבוק של העיר כבר הביא את החשיפה הנכונה. "קבוצת הוואטסאפ החלה להתמלא, הצלחנו ליצור קשרים עם קשישים בעיר דרך העירייה וחלקם שמעו מפה לאוזן והגיעו אלינו וביקשו להיות חלק מהמיזם".

עדי והמתנדבים של 'מתוק לנשמה' מקפידים על מסורת חלוקת העוגות בכל סוף שבוע: "אנחנו מגיעים בכל יום שישי עם עוגות, חלות, פרחים וציורים שילדי המתנדבים האופים מציירים לקשישים".

המתנדבים של 'מתוק לנשמה'


 ניכר שההתנדבות הפכה לעניין משפחתי - אמא אופה, ילד מצייר, אח בוגר מסיע את העוגה לפעמים עם אמא, אחים. "יש כאן שיעור חשוב לחיים איך, לתרום ולתת למען האחר על אחת כמה וכמה שהוא קשיש בודד", מוסיפה עדי בהתרגשות


 גם הילדים שותפים לעשייה. צילום: עדי בנדק

הקורונה משבשת מעט את התכניות

כמו בכל תחום כמעט, הקורונה הותירה את חותמה גם על המיזם ההתנדבותי, כפי שעדי מתארת: "מאז הקורונה הפעילות מעט השתנתה. בהתחלה, לצערנו, נאלצנו לעצור את הפעילות, אך לאחר כמה שבועות, כשהבנו שהקורונה כאן כדי להישאר, החלטנו להמשיך. הקשבנו להנחיות המיגון והריחוק החברתי וחזרנו לאפות. אופי הביקור אמנם השתנה, לא ניתן היה יותר להיכנס לבתי הקשישים, אך הצורך העז שלהם בשיחה אפילו בטלפון או במרחק סביר ליד הדלת עושה בשבילם המון, בתקופה עוד יותר בודדה שהקורונה כופה על כולנו".

קבוצת הוואטסאפ של 'מתוק לנשמה מודיעין' מיצתה את מקסימום הקיבולת שקבוצה יכולה להכיל - 256. "לאחרונה ביקשנו בנימוס, שמי שלא פעיל יצא לטובת מתנדבים חדשים שהשתוקקו להיכנס ולא היה מקום. ההתנדבות היא לא קבועה, וזה מה שיפה במיזםכשיש לי זמן אשבץ את עצמי לחלוקה בשישי ואם פחות מסתדר לי בשבוע-שבועיים הקרובים לא אשבץ, וזה לגמרי בסדר. ככה ההתנדבות נשמרת לאורך זמן והמתנדבים לא ״נשחקים״, היא מדגישה.

 עוגה, פרחים, וגם ביקורים ושיחות טלפון. צילום: שירה דגן


כמעט בלתי נמנע שלאורך זמן יווצרו קשרים בין המתנדבים לתושבים הוותיקים אותם הם מבקרים. "במהלך השנה נוצרו קשרים אישיים, ברמה שהמתנדבים ״אימצו״ אותם באופן קבוע ומפנקים אותם ודואגים להם לא רק בימי שישי עם לעוגה אלא אף מעבר: מרק חם בחורף, ביקורים ושיחות טלפון שמסייעים להפגת הבדידות. הרי זו מטרת המיזם - הפגת בדידותם של הקשישים במסווה של עוגה לשבת"


הקשר שנרקם עם עיריית מודיעין

על מנת לגדול, החליטו עדי ומקים המיזם, איתמר גלזר, לפנות לעיריית מודיעין, שנעתרה בחיוב. "כשרק התחלתי להניע את נושא המיזם בעיר הייתי צריכה להשיג קשישים שמעוניינים להשתתף במיזם. פניתי אל רונית, רכזת אזרחים ותיקים בעיר. אני ואיתמר הגענו אליה לפגישה וכך יצאנו לאוויר ולאט לאט התחלתי לקבל שמות של קשישים רלוונטים למיזם. אני הייתי מתקשרת אליהם ובודקת איתם אם זה בסדר שיהיו חלק מהמיזם. דרך קבוצת הוואטסאפ של רכזי מתנדבים בעיר חברתי גם לעמותות הקשורות לקשישים"

"בחנוכה הכנו 20 עוגות וחילקנו במסיבת חנוכה לניצולי שואה. השתתפה גם בת דודה שלי שגרה בעיר, היא מוזיקאית, הכינה שירונים, באה עם אורגן וכלי הקשה לליווי (פעמונים, תופים וכו׳) היה ערב חווייתי שלא יישכח. גם ל״קפה אירופה״ חברתי, ועד פרוץ הקורונה המתנדבים היו מגיעים למפגשים של ניצולי השואה מספר פעמים בשבוע עם 3-4 עוגות ומעשירים את הכיבוד".

 פעילות במסגרת העמותה "עכשיו זה הזמן" - הפגת בדידות לניצולי שואה. צילום: עדי בנדק

כאמור, לא מעט מפגשים יוצרים מפגן אנושי מרגש, כך לדברי עדי: "המיזם מאוד נוגע בלב וברגש, הרי מדובר בקשישים. לכולנו ישנם או היו לנו סבים וסבתות ואנו יודעים מה החשיבות של להפיג להם את הבדידות ולו למעט זמןהיחס האישי, הביקור עם העוגה, הציור של הילד או זר הפרחים, הם עולם ומלואו בשבילם, ואני יודעת שהם מחכים בחמישי לשיחת הטלפון המודיעה על בואנו"

"בתחילת הפעילות במודיעין", מספרת עדי, "שוחחתי עם קשישה על מנת לוודא שזה בסדר מצידה ומצד בעלה שיהיו חלק מהמיזם. היא הרגישה כאילו ״נזקקת״ ואמרה בנימוס שהיא אופה לבד אז אין צורך, וניתקנו את השיחה.לא עברו שתי דקות והיא התקשרה אליי ואמרה לי - ״את יודעת, בחורף מאוד יקר להדליק גם תנור חימום וגם תנור אפייה, אז אשמח אם אתם תביאו לי עוגה לשבת״. אני זוכרת שלאחר שסיימתי איתה את השיחה התקשרתי לבעלי בבכי, מאוד קשה לשמוע משפט כזה, שמישהו בכלל צריך לבחור בין תנור חימום לתנור אפייה. אותה אישה ובעלה מקבלים עוגה בכל שבוע מאז אותה שיחה"