בשער: עם הפסלון בטקס פרסי אופיר | צילום פרטי

אורית סמואל, 42, תושבת מודיעין, נשואה +2, מגדירה את עצמה כ'שחקנית ומנהלת כספים' אבל היא הרבה יותר מזה. אם גם אתם הייתם בין 20,000 הראשונים שצפו בסרט הישראלי המדובר האחרון – "סינמה סבאיא", בו תשע נשים יהודיות וערביות, עובדות עיריית חדרה, נפגשות בסדנה ללימוד צילום עם דאנה אבגי כשחקנית ואורית פוקס כבמאית, בוודאי תבינו מדוע הצניעות שלה קצת מוגזמת. אז נכון, היא גם שחקנית וגם כלכלנית בחצי משרה, והתחילה בדיוק כך בגלל שלא חשבה שניתן להתפרנס ממשחק, אבל היי, כמה שחקנים קוטפים אוסקר? כמה מייצגים את ישראל בפסטיבלים חשובים בעולם?

צודקים, לא הרבה.

ערב הזכייה בפסטיבל הסרטים בברלין | צילום פרטי

אורית סמואל גדלה בצרפת עד גיל 6 ונהנתה מילדות קסומה עם הורים מדהימים (אשר ואליס שהרבני, תושבי מודיעין מיום היווסדה), אשר הורישו לה ערכים ושורשים עמוקים לתרבות. צומחת, מתפתחת ולומדת לאורך כל הדרך, נשואה לבן זוג תומך וחולמת על עתיד ורוד לעולם ולילדיה (בן 7 ובת 5), ש"מלמדים אותי מה הם החיים לעומקם".

כבר הבנתם, היא משלנו, גרה בשכונת אבני חן (קייזר), ומסתובבת בקניון. לפני שהכל יצא משליטה תפסנו אותה לשיחה קצרה על קולנוע, אומנים ופירגון. לאו דווקא בסדר הזה.

איך הגעת לשחק בסינמה סבאיא?

"אני רשומה בשל"ש – שחקנים למען שחקנים - ומשם שלחו לי אודישן לסרט, אחריו הוזמנתי לאודישן נוסף ומשם זה התגלגל. אני עובדת עם של"ש כבר 10 שנים ומאוד מרוצה. הם מפרגנים ותומכים".  

את יכולה לחלק את החיים שלך ל'לפני' ו'אחרי'?

"לפני הסרט הייתי עושה תפקידים קטנים, שיחקתי בפרסומות, סרטוני תדמית ולאחר הסרט, קיבלתי עוד תפקידים ובעיקר קיבלתי בטחון וריגושים. שנה שלמה אני בריגושים שלא נגמרים. אורית פוקס, הבימאית, מחלקת לנו עוד 'מתנות' – למשל לשלוח אותי לפסטיבל הסרטים בברלין. חוויה יוצאת דופן. יש הקרנות ואירועים ופרמיירה ומפגשים ופירגונים מאנשים בתעשייה, שחקנים ובימאים שאני מאוד מעריכה".

מחלקת חתימות למעריצים

מה נגע בך בסרט? הזדהית עם הדמות?

"אני משחקת בתפקיד אתי בן חמו, מנהלת משאבי אנוש בעיריית חדרה, אישה מוצלחת שהכל טוב ויפה אצלה. יש לה בית יוקרתי וילדים מקסימים, שם, במפגשי הצילום, היא 'חוטפת'. היה לי כיף להיכנס לדמות שמדברת חופשי, 'עפה על עצמה' ומאוהבת בעצמה. בי, באורית, קיימת תמימות אבל בדמות התמימות מוקצנת יותר. ויש גם את השוני, היא מדברת חופשי ואני לא בכל דבר כזו. כשחקנית אני חייבת להיות בעד הדמות. יש כמובן דברים שאני לא מסכימה אתם בנוגע לדמות, אבל כשאני נכנסת לדמות אני משכנעת. מבקר הקולנוע של וואלה הגדיר את הדמות שלי כ'נערת פוסטר של הבורגנות הישראלית החדשה', וזה ממש הטייפ קסט של הדמות".

סינמה סבאיה | צילום: אלה ברק

מתגעגעת ל'פעם'?

"בכל מקום ותקופה ראיתי את היופי אבל זו הייתה שנה של המון ריגושים. לאחר ההקרנות מאוד מעניין להרגיש את הקהל, להיות נוכחת שם ולשמוע תגובות".

יש משהו שהיית עושה אחרת כדי לקדם את הקריירה מוקדם יותר?

"נכון, לא דחפתי. חיכיתי שהמזל יבוא אלי והוא הגיע וגם היום אני לא רשומה בשום סוכנות. סמכתי על המזל, אבל לפני 20 שנה גם היה מורכב יותר. אני מתכוונת להירשם לסוכנות ולהיות מיוצגת במיוחד עכשיו כשאנחנו ב'מאני טיים'. אני רוצה גם לבדוק יותר את תחום ההנחיה שאני רוצה להיות מעורבת בה ויש בהחלט תכניות לשנה החדשה ואני, ככלכלנית, בונה גנטים עם תכנון שנתי פר חודשים ופר שבועות".


עדיין יכולה להסתובב במודיעין בצורה אנונימית?

"עדיין לא עוצרים אותי ברחוב או בקניון, בתעשייה כן מזהים אותי אבל האזרחים לא כל כך. כן מחפשים אותי ברשתות החברתיות ומחמיאים לי לאחר שרואים את הסרט. עצם העובדה שחיפשו בכוונת מכוון כדי לומר מילה טובה עושה טוב".


עכשיו כשהסרט נמכר ל- HBO  ולחברות הפצה נוספות בעולם וגם וזכה בפרסים חשובים, מאמינה שאפשר להתפרנס כשחקנית?

"אני מאמינה שיש שחקנים שיכולים אבל לי טוב במיזוג בין השניים והייתי רוצה שכך ימשיך. השילוב הזה מתאים לי. במיוחד שגם בתחומים נוספים בהם עסקתי, גם כמדריכת ספינינג וגם כמתאגרפת,-הייתי בסוג של פרונט"

ואיך זה להסתובב על הסט עם דאנה אבגי?

"יש לה אופי מדהים, אני בקשר טוב איתה עד היום. אני זוכרת סצנה לא קלה, עם אנרגיה לא טובה שהייתה על הסט, והיא הצליחה לשנות את האווירה ולהחזיר אותנו לקשר. עכשיו היא התמודדה על פרס בשני תפקידים, מול עצמה, והסיכויים שלה היו נמוכים אבל לה היה חשוב הסרט ולא הפרסים. גם הדמיון בין הבמאית, אורית, לבין דאנה, הוא רב".

"מאוד התרגשתי כשנסעתי לברלין, לפסטיבל הסרטים היהודי. היא נתנה לי ביטחון שהחוויה תהיה טובה  ושהכל יהיה בסדר וכך היה (+פרס הסרט העלילתי הטוב ביותר בפסטיבל). אורית לא שופטת, לא מבקרת, מקבלת אנשים כמו שהם ונוסכת ביטחון. זה יוצא דופן. ההצלחה של הסרט היא בהתמקדות בנשים ולאורית המחוננת היו את החוכמה ואצילות הנפש להוביל את הקבוצה קדימה".

יש לך המלצות לעיריית מודיעין בנוגע לתרבות בעיר?

"מטרת הסרט והתרבות בכלל היא לבטא את המשותף לצד הייחודי. הסרט נוגע בתחומים מגוונים שרלוונטיים לכל אחד ואחת, ועם הזכייה באוסקר הישראלי וכנציגי ישראל באוסקר העולמי הסרט זכה לבמה והרבה פירגון בארץ ובעולם. אני מקווה שבעתיד גם אצלנו במודיעין יבשילו לפרגן, לתמוך ולתת במה לתושבים מקומיים שמצליחים לחצות את גבולות העיר ולא משנה באיזה תחום".