בתקופה בה כולם מתכוננים לקראת מסיבות הסיום בגנים ובבתי הספר, קבוצה של כ-40 נשים נישקו את המשפחה לשלום ויצאו לאילת, עיר הקיץ הנצחי, כדי להגשים חלום ולחלוק שלושה ימים רצופים בצמוד לסופרות, שאת רובן מעולם לא פגשו.
בצהרי יום חמישי, החלו להגיע ולהתכנס בלובי מלון מאג'יק סאנרייז שבאילות נשים מרחבי הארץ. חלקן הגיעו בטיסה, חלק נסעו ברכב, אבל כולן התעטרו בחיוך גדול וברוח הרפתקנית לקראת חוויה יוצאת דופן. בקבוצת הוואטסאפ שנפתחה מראש לכבוד המפגש, ההתרגשות החלה כבר לפנות בוקר. אחת אחרי השנייה עלו תמונות של מזוודות מוכנות, ארוחות ונשנושים לדרך וחלוקה לרכבים שנעשתה עוד לפני שההיכרות פנים מול פנים התרחשה.
הזוהר בעולם הספרות שונה מזה של המדיה המשודרת על המסכים המרצדים והעובדה הזאת ניכרה במיוחד כשניתן היה לראות איך כבר בארוחת הערב של אותו יום חמישי, עיני הקוראות נפערו לרווחה כשגילו שמי שיושבת לצידן הגתה ממוחה את עלילת הספר, שהשאיר אותן ערות עד השעות הקטנות של הלילה.
מירב ישראל לוין, סופרת חדשה שהפכה את עולמן של הקוראות עם ספרה "דואט התחנה" שיצא לאור לא מזמן וגרף מחמאות מכל עבר, ישבה נבוכה בשולחן וסעדה. הקוראות המרוגשות היססו לרגע, אך מרגע שאזרו אומץ ופנו אליה, היכל חדר האוכל נמלא צחוק במלוא הריאות. ישראל לוין הוסיפה כיסא לשולחנה ועוד אחד אחריו, עד שבמהרה, השולחן פסק מלהיות שולחן בו ישבה סופרת והקוראות שלה, והפך פשוט לקבוצת נשים מקצוות שונים של הארץ שהפכו חברות וחלקו את חייהן זו עם זו.
לאחר הארוחה המפנקת, חיכה אוטובוס מאורגן לכל הקבוצה מחוץ למלון בו שהו והסיע את הקוראות עם הסופרות לספרייה העירונית, אליה הגיעו מרוגשות גם כ-30 קוראות מקומיות, ששמחו כל כך על שהסופרות המוכרות הדרימו והגיעו עד אליהן.
אלונה ירדן, שהגיעה אל אילת מהעיר מודיעין, לקחה את המיקרופון וחלקה עם כולן את סיפורה האישי. היא חשפה את מה שמשך אותה לכתיבה, את מה שמניע אותה להמשיך ולכתוב וענתה על השאלות הרבות שעלו מהקהל בנוגע לכל אחד מ-18 הספרים שכתבה. בין היתר, סיפרה ירדן על ספרה החדש "תיק רודמן" בו שילבה טכנולוגיה חדשנית ההופכת את הקריאה לחוויה אינטראקטיבית וחייכה בנחת כשקהל הקוראות שלה זרק מדי פעם דרישה לעוד ועוד ספרים.
האווירה הטובה שאפפה את הפאנל בספרייה ליוותה את הקבוצה גם עם החזרה למלון. נשים מראשון לציון, החליפו חוויות קריאה עם נשים מאופקים, נשים מירושלים חלקו את התשוקה לשעות קריאה עם נשים מדימונה ולפתע גבולות הארץ נפרצו והן כולן הפכו למשפחה אחת גדולה. הדבר ניכר במיוחד בבוקר המחרת, כשניתן היה לראות בבירור שהקבוצות, שנבנו על ידי דרכי ההגעה למלון התפזרו והנשים קפצו משולחן אחד לאחר בארוחת הבוקר והעמיקו את הקשר המיוחד שהלך ונרקם ביניהן.
לאחר שיט, שיצא מאחד החופים של אילת, ומפגש קצר של חתימות בסניף צומת ספרים המקומי, הקבוצה חזרה אל המלון, לפאנל נוסף של שיח והפעם, עם דגש על היכרות אישית. כל סופרת בתורה, אחזה במיקרופון במשך עשרים דקות וניצלה אותן כרצונה. היו שסיפרו על המשפחה שלהן, היו שחלקו את הקשיים שלהן והיו שפשוט ציינו את האהבה שלהן למה שהן עושות. במפגש הממוזג והרגוע הזה, ניכר כי החיבור בין הנשים כבר התחזק והשאלות שעלו מהקהל העידו על פתיחות. היו קוראות שסיפרו כי הן בתהליך כתיבה של ספר הביכורים שלהן וביקשו לדעת יותר על תהליכי ההוצאה לאור, היו קוראות שהביעו תרעומת על סיום עלילת ספר כזה או אחר והיו שתהו בנוגע להשראה שהובילה את הסופרות לכתוב כפי שהן כתבו.
מירב ישראל לוין, לשעבר שוטרת תנועה וכיום מורה למתמטיקה בבית ספר יסודי, סיפרה בהרחבה על בר לביא, גיבורת הספרים שלה: "בר היא סטודנטית למשפטים והיא גם ברמנית קשוחה. היא מקבלת הצעה להיות סוכנת משטרתית כדי להפיל משפחת פשע והאופי ההרפתקני שלה לא מאפשר לה לסרב להצעה. העלילה מלווה אותה בשלל אתגרים ומפגשים מפתיעים ביניהם בינה ובין כפיר, אהבת נעורים שלא כבתה" לרגע נדמה היה שישראל לוין הייתה מוכנה לענות על שאלות מהקהל כשהביטה בידיים המורמות, אבל זאת מתחה על פניה חיוך והמשיכה "אני כבר אענה על השאלות של כולן. לא. אני לא בר. אני מירב, אני אמא ואישה ומורה וחברה, אבל אני לא בר. היא רק דמות שכתבתי".
אלונה ירדן התקשתה שלא לעטוף את עשרים הדקות שלה בהומור. היא החליטה לחלוק את תהליך הוצאת הספרים שלה לאור מאחר שהיא עושה זאת בעצמה ואף הוסיפה וגילתה לכל הקוראות הנדהמות שגם הוציאה כמה וכמה ספרים מוכרים של סופרים אחרים לאור: "כיום אני סופרת במשרה מלאה. אני קמה בבוקר ומבלה 5-6 שעות בעיסוק שקשור לעולם הכתיבה. לפעמים אני כותבת משהו שלי, לפעמים עורכת ספרים של אחרים ולפעמים אני מעצבת כריכות. כל חלק בתהליך הוצאת ספר לאור הפך להיות עיסוק מהנה עבורי ואני כמעט ולא שמה לב איך השעות בורחות לי מבין האצבעות".
כשנשאלה ירדן בנוגע להימצאותה בין הדמויות שכתבה, היא מסבירה: "אין דמות שכתבתי שלא הכילה אותי. אני מניחה שיש קצת ממני בדמויות הטובות והרעות שכתבתי. הכתיבה היא פורקן רגשי של מה שעבר עליי באותה התקופה ובסיומה אני מרגישה הקלה עצומה".
גם הסופרות טל לביא, קרן רופין גנון ויולנדה הירש סופר קמו כל אחת בתורן וסיפרו את סיפור חייהן. הקוראות נדהמו לשמוע את הדרך הפתלתלה האישית שכל אחת מהן עברה, את האתגרים והמכשולים עליהם התגברו ואיך מצאו את דרכן אל המקלדת ואל עולם הספרים.
רגע לפני שהמפגש הסתיים וכל הנשים התפזרו לחדריהן, אחזה במיקרופון גלית אוזן מלכה, סמנ"כלית שיווק ב"אינדיבוק", הוצאה לאור וחנות לספרים דיגיטליים ברשת וחובבת ספרות רומנטית בעצמה. היא הגיעה לשם מתוך ידע נרחב של צריכת הספרות הרומנטית ככלל ולא רק של סופרות המקור הישראליות וסיפרה: "אנחנו רואים מגמת עלייה בכמות הספרים שיוצאים לאור. בחודש ממוצע יכולים להיות ארבעה-חמישה וכבר היה חודש שיצאו עשרה ספרים חדשים", אומרת אוזן וממשיכה בשינוי נושא קיצוני לסחוף את כל הבנות לעשרים דקות של מופע סטנדאפ קורע מצחוק על הקשר בין זוגיות, ספרות רומנטית, מציאות ודמיון "הכוח להפוך את החלומות שלנו למציאות של חיינו הוא בידיים שלנו" היא חותמת וזוכה לתשואות ומחיאות כפיים.
החושך ירד, השבת נכנסת וכאילו בלי שום כוונה, שקט עטף את כולן. ארוחת השישי קיבצה את כל הקוראות והסופרות בחדר האוכל וממנו, יצאו הנשים למפגש לילי, שגרם לאמת לצאת מבלי פחד ולליבן של הנשים לפעום בעוצמה. מעגל של כסאות נפרש תחת אור הירח והוא הלך וגדל עם כל אחת שהצטרפה אליו. אחת אחרי השנייה, הנשים סיפרו חוויה נעימה, מפחידה או מצחיקה שעברו עד שקמה הדס יוספוביץ, מאמנת עסקית, והחליטה לפנק את הנשים במרכולתה. הדס הגיעה אל הכנס כקוראת מן המניין, אך הנשים שסבבו אותה זיהו בשניות כי ניחנה בידע ויכולות לחדד מסרים. אחרי עידוד וקריאות של מעגל היושבות, הדס קמה על רגליה, הביטה פעם בעיניה של קוראת ופעם בעיניה של סופרת וחדרה בקלילות יתרה לעמקי נשמתה. עבור אחת זאת הייתה התלבטות בעניין אהבה, לאחרת לבטים בנוגע לקריירה. היו שנזקקו לטווית החלומות של הדס בצבעים יפים וברורים מול כולן והיו שחלקו את התובנות שלה בלחישה אישית אל תוך אוזנן, אבל מרגש היה לראות איך כולן התמסרו אליה ולמילותיה המחכימות. אחת אחר השנייה נחשפה ונפתחה בהנחייתה הרגישה של הדס, עד שהעייפות הכריעה את חבורת הנשים וחיבוק מרוגש חתם את ערב יום השישי.
תחושה מוזרה ליוותה את יום השבת. החל מארוחת הבוקר, בנות החלו לסכם ולוודא שהמפגש הזה לא יסתיים באילת והניצוץ שאפיין את מבטן של הנשים בצהריי יום חמישי איים להתחלף בלחלוחית של געגוע. ישיבה תחת קרני השמש בבריכה הובילה לקביעת מפגש נוסף וזה הוביל לקביעת אחד נוסף גם אחריו עד שלבסוף הגיע רגע הפרידה הבלתי נמנעת. אחת אחר השנייה נכנסו לרכבה, למונית, למטוס וחזרה אל חיי השגרה שלה, אבל כולן, ללא יוצא מן הכלל, לא תשכחנה את שלושת הימים בהם אותיות, הצטרפו למילים, שהצטרפו למשפטים, פסקאות וספרים ואלה הובילו לסוף שבוע אחד שכולו היה רומנטיקה ואהבה.
