תמיד נחמד לשמוע איך הכל מתחיל, איך אדם הופך להיות כל כך נדיב ומלא בנתינה לזולת, איך זה נולד וצמח בקרבו ומה עוד הוא חולם לעשות. הסיפור של ליאת אביזמר הוא קסום במיוחד. 

ליאת, בת 43 ואם לשלושה מתבגרים (בר, תלמיד כיתה יב', ירדן , כיתה י' וגל כיתה ח'), הגיעה עם הוריה לישוב מכבים כאשר היתה בת 11. באותה תקופה, גם רעות לא היתה קיימת עדיין וודאי שלא מודיעין, אבל שם, בין ההרים והטבע, בין התושבים הראשונים, צמחה קהילה חזקה ומגובשת.

"הכל היה כל כך מוזר בהתחלה, המקום היה נראה כמעט נטוש, מנותק מהכל, בלי תחבורה ציבורית, בלי שירותי קהילה, בלי בתי ספר, רק אנחנו, השכנים וההרים", נזכרת ליאת. "זו היתה חוויה לא פשוטה, בעיקר לנו כבני נוער, שלא היה לנו לאן לצאת ובסופו של דבר, הפכנו את החיסרון הזה ליתרון. הקהילה היתה תמיד חמה ועוטפת, בילינו המון יחד, רכבנו על אופניים וסקייטבורד, התארחנו זה בביתו של זה, חיינו את הרחוב ונהנינו מהטבע והחופש והתחושה היתה כמו לגור בקיבוץ או מושב, ממש קהילה מאוחדת, כמו משפחה אחת גדולה וזה זכור לי ממש לטובה".

לאחר שירותה הצבאי כמש"קית קורסים בחיל האוויר, עברה ליאת לקריית שמונה, כדי ללמוד במכללת תל-חי. במהלך הלימודים לתואר בחינוך, עם התמחות בחינוך המיוחד,  התוודעה לקהילה שסבבה אותה.

- זה מעבר קיצוני, ממרכז הארץ לצפון, איך זה קרה?

"תמיד אהבתי את הצפון והתחברתי אליו וזה היה נראה לי נכון להגיע ללמוד שם. בכלל, כל מקום שאני מגיעה אליו ויש בו קהילה ואנשים, זה גורם לי להרגיש טוב וקרית שמונה היא עיר של אנשים. זו היתה תקופה של הקטיושות כך שהייתי מעורבת מאוד עם התושבים, התנדבתי במד"א ועשיתי כל מה שיכולתי כדי לעזור. גם כסטודנטית תמיד הייתי פעילה, הייתי סגנית יו"ר אגודת הסטודנטים בתל-חי והובלנו מאבקים משמעותיים גם ברמה הארצית והייתי מאוד מעורבת בכל מה שקרה".

- מתי חזרת למודיעין?

"לקראת סיום התואר התחתנתי ועברתי יחד עם בעלי חזרה למכבים, אבל זה כבר היה שונה. רעות כבר הוקמה וגם מודיעין, הכל היה מפותח יותר, מאוכלס וחי יותר. במשך שנתיים שימשתי כמחנכת במעוז המכבים ולאחר מכן, כבר הייתי אמא לבר, (כיום בן 17.5)  ועם הולדת בתי השניה ירדן, (כיום בת 15) הקמתי משפחתון ובמקביל החלטתי ללמוד עוד תחום ופניתי להידרותרפיה. במסגרת זו עבדתי המון עם אוכלוסיות מיוחדות אבל בתוך כל העשייה הזו, משהו עדיין היה חסר לי. הרגשתי שהקהילה חסרה לי, שאני חייבת לעשות משהו בתחום הזה, ואכן, ב-2007, פתאום נתקלתי במכרז של העירייה שמיד הרגיש לי נכון".

המכרז לתפקיד מנהלת הרשות העירונית למלחמה באלימות, סמים ואלכוהול ללא ספק היה הדבר שליאת חיפשה ואף זכתה בו. תפקיד מחייב, מרתק ומלא בעשייה ציבורית.

- ספרי על תפקידך, איך מתחילים לנהל כזה דבר?

"זה תפקיד שחייב בניה של המון ממשקים, עם המון שותפים ברשות ומחוצה לה, הן מול הרשות הלאומית והן מול ערים אחרות, בפרויקטים משותפים וזה נוגע לכולם – יש כאן המון קשר עם הקהילה, ועדות, הן ארציות והן של הרשות העירונית, עבודה למען נוער בסיכון מול גורמי הרווחה, מערכת החינוך וכל בתי הספר בעיר, זה היה מרתק. בנינו תכניות למניעת סמים ואלכוהול בשיתוף בתי הספר, קיימנו ימי עיון לאנשי מקצוע והורים והקמנו במרכז הרב תחומי קבוצות הורים למתבגרים".

- מה זה כלל? האם ההורים שיתפו פעולה?

"אין ספק, כאשר עושים דברים יחד, רואים תוצאות ואכן, הכל התפתח וגדל והיה מרגש לראות את ההורים מגיעים, שואלים, משתתפים, זה היה מאוד מוצלח. במסגרת התכנית, הענקנו להורים את הכלים להתמודד עם ילדיהם שהיו בגיל ההתבגרות. זה התחיל בקטן אבל זה צמח והיה יותר ויותר ביקוש. בעקבות הפעילות הזו, הוקם מנגנון עירוני בשיתוף המרכז הרב-תחומי, הורים נרשמו בהמונים ממש, זה צמח וגדל ובנינו סדנאות וקבוצות אינטימיות של הורים, שיוכלו להרגיש בנוח, הבאנו מרצים חיצוניים וצוות מקצועי תומך וההורים פשוט היו מדהימים. הם חיפשו מקום בו יוכלו להתייעץ ולשתף בכל מה שקשור לגיל ההתבגרות, סמים, אלכוהול ואלימות וזה היה הבית עבורם. בעיניי, מעורבות הורית זה הבסיס והדבר החשוב ביותר. הילדים זקוקים לזה, הם זועקים לגבולות וחשוב להיות שם עבורם ולכן, הידע העצום והכלים שהקבוצה מעניקה להורים, מאפשרת להם להתמודד נכון עם הגיל הזה".

- ומשם צמח הרעיון של סיירת הורים?

"בערך, שם הבנו כמה חשוב להורים להיות מעורבים. במהלך הפעילות זיהינו את הצורך הזה שהיה להורים לתרום והבנו שיש להם רצון גדול להיות חלק מתהליך ההסברה ולעזור. באותה תקופה סיירת הורים היתה קיימת רק בשתי ערים בארץ, בבאר-שבע ובאילת ומודיעין היתה השלישית שהקימה את הסיירת בארץ. כיום יש למעלה מ-100".

- איך זה התחיל?

"זה מרגש אותי כל פעם מחדש כשאני נזכרת איך הכל התחיל. אני אדם של שטח, של אנשים אז מעבר לתפקיד שלי ברשות העירונית, מעבר להרצאות ולפעילויות שיזמנו, היה חשוב לי להמשיך ולהרגיש את השטח. אני לא אשכח את היום הזה, בו יצאתי בליל שישי עם האוטו, לסיבוב, רציתי לראות מה קורה בלילה ברחובות העיר. אני זוכרת שחזרתי הביתה בשוק מוחלט – ראיתי נוער עם נרגילות, עם אלכוהול, נוער שיושב לבד, בלי מבוגר אחראי ועושה מה שרוצה ובאותו רגע ידעתי שאנחנו בבעיה וכך זה לא יכול להישאר".

- ומה עשית?  

"פניתי לגיל תמיר, חבר טוב ועובד סוציאלי מדהים שאני ממש סומכת עליו ופשוט לקחתי אותו איתי יחד לסיור אינטנסיבי. עברנו יחד בכל העיר, ראינו את כל מה שקורה שם בלילות והוא היה בשוק בדיוק כמוני, שההורים בבית ואינם יודעים בכלל מה קורה עם הילדים שלהם, שאין לאף אחד מושג מה עובר עליהם ולאן זה יכול להידרדר. כשהגענו לרעות, נתקלנו בדבר מזעזע. נער שכב על הרצפה, שיכור, וסביבו בני נוער שפשוט בעטו בו, בלי הפסקה. היינו המומים, ניגשנו לשם ועזרנו לו וזה בדיוק הרגע בו צמחה הסיירת. זה הרגע שבו הבנו בדיוק מה צריך לעשות. אגב, אותו נער נשאר איתי בקשר ואף הגיע לאחד מהכנסים שלנו וסיפר לכולם שהוא ניצל בזכות הסיור הספונטני הזה שלנו".

- מתי הוקמה רשמית הסיירת?

"הסיירת זה הבייבי שלי שנולד ב-2008. אמנם זה לא היה פשוט ודרש המון עבודה מול תקציבים, מול חברי המועצה, מול ההורים אבל לא ויתרתי. נסעתי לבאר-שבע, שם נפגשתי עם מקימי הסיירת, כדי ללמוד איך זה עובד בפועל, קראתי המון חומר, השתתפתי בכל ישיבה בכל בית ספר בעיר, כמעט ולא הייתי נוכחת בבית, פשוט חרשתי את הנושא עד שהבנתי איך בדיוק אני צריכה לבנות את זה.

- ואיך באמת מתחילים פרויקט כזה, איך פונים להורים?

"ידעתי בדיוק מה אני רוצה וידעתי שאני חייבת לשווק את זה נכון, אז הייתי יצירתית והוצאתי "צו גיוס" לתושבים, ממש כמו צו גיוס צבאי, עם מעטפות צבאיות, זה נקרא צו אבל היו שם איורים של צבי הנינג'ה כדי להכניס גם קצת הומור וצבע לנושא והיה לזה אפקט מדהים. תושבים נענו לזה והגיעו אלי להירשם ולאט לאט התחילו לצאת ממש מחזורי גיוס של הורים. זו היתה היענות מטורפת ממש וזה צמח פלאים. בנינו את עשרת הדיברות של הסיירת, יצרנו את הלוגו, ואז הוקם מבנה וזה פשוט תפס תאוצה והיום, אין מאושרת ממני לראות איך פרויקט שלי הפך לאחד מהמשמעותיים בעיר והוא ממשיך להיות פעיל ומוצלח עם למעלה מ- 120 מתנדבים ואף זכה בפרס ארצי ומהווה מודל חיקוי לערים אחרות בארץ".

- מה עושים בסיירת הורים? 

"מה שחשוב הוא להיות עם הנוער, לחוות אותם, להרגיש אותם ולהראות להם שאכפת לנו, שאנחנו כאן עבורם. אמנם בני הנוער לא רוצים ממש לראות את ההורים שלהם מגיעים אליהם בבילוי של שישי בערב, אבל ללא ספק, הם צריכים ורוצים מבוגר אחראי. אנחנו היינו מגיעים אליהם עם תה ועוגיות, יושבים איתם, מדברים על הכל והם היו מדהימים, זה רק מראה כמה שהם צריכים אותנו. הם משתפים, מספרים, יש נערים שצריך לעזור להם אם במקרה הסתבכו עם המשטרה ועוד. היה לי מפגש מרגש עם אחד מהנערים שפגשתי בפארקים, שהיה על סף הידרדרות לסמים ואני עזרתי לצאת מזה, באחד הימים ניגש אליי חייל וראיתי שזה הוא, עמדנו ודיברנו ואז אבא שלו יצא מהחנות בה שהה ושאל אותו מי אני והוא אמר לאבא שלו, 'זו האישה שהצילה אותי מהתפרעויות וסמים', זה היה מאוד מרגש".

- ואיך נולדה הזולה הניידת?

"הזולה הניידת זה פרויקט מעולה שצמח בעקבות השהייה שלנו בשטח. ראינו לא מעט בני נוער, שלא ממש רצו להישאר במקום סגור, למרות שיש בעיר מועדוני נוער ופעילויות, רובם רוצים ליהנות מהפארקים היפים שיש לנו, מהאויר הפתוח ושם, אין להם ממש מה לעשות. ראש העיר חיים ביבס נתן לנו תקציב ואישר לנו לבנות פרויקט שיאפשר להם להישאר בחוץ אבל עדיין יהווה מסגרת מפוקחת. ככה נולדה הזולה הניידת, שזה בעצם קרוואן חמוד, שהסתובב בעיר ובתוכו אבזור וציוד שמעניק להם פתרון – פופים, משחקי רצפה, דמקה ענקית בה משחקים עם הרגליים, סוני פלייסטיישן ועוד. כל שישי בערב הזולה היתה נפתחת, בנוכחות רכז ומדריכים של סיירת הורים, הוצאנו החוצה שולחנות, כיבוד, מוסיקה ופשוט נתנו לבני הנוער מקום נעים לשהות בו, לבלות בו ולפגוש חברים. זה עובד מצוין עד היום, רק שבמקום להסתובב בעיר, הזולה ממוקדת היום באופן קבוע ברחבת הקניון, ליד ארומה, כי שם בעיקר מתרכזים בני הנוער בשישי בערב".

ליאת, שלא נחה לרגע, המשיכה וחיפשה במסגרת תפקידה עוד ועוד יוזמות ומעורבות בקהילה, ביניהם: הסברה ומניעה, הקמת קבוצות שיח של נערים בסיכון בשיתוף הרווחה, המרת עבירות ותיק פלילי לנוער שהסתבך בסדנאות ופרויקטים קהילתיים, שת"פ עם בעלי העסקים בעיר במסגרת חודש המאבק בסמים ואלכוהול ויצירת כרטיס הטבות ייחודי לנוער שעליו גם היה מוטבע הטלפון של הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול לתמיכה בכל שעה ועוד.

במקביל לכל זה, לפני כ-5 שנים, סיימה ליאת את התואר השני שלה במנהל עסקים, עם התמחות בייעוץ ארגוני ולאחר תפקידה בעירייה, התקבלה לעתודה הניהולית של בנק הפועלים. אך כמו תמיד, חיידק ההתנדבות לא עזב אותה והיא חיפשה שוב את הדרך בה תוכל לפעול למען הקהילה.

"ההתנדבות אצלי זה בנשמה, גדלתי בבית שכולו נתינה. החיים נתנו לי שיעור קהילתי חשוב, גדלתי בבית שבו אבי, שהינו נכה צה"ל והלום קרב שמתמודד עם תוצאות מלחמת יום הכיפורים עד היום, חינך אותנו לרגישות לזולת, לנתינה, תמיד הוא התנדב, תמיד היה חלק מועד הכיתה, יצא איתנו לטיולים והיה מעורב והוא אף תרם לפני שנים מח עצם לילד חולה וכך הציל את חייו. גם אמי כזו, היתה חברה קבועה בוועדות הישוב, הקימה את סניף בני ברית במכבים ועד היום היא מתנדבת ואפילו עושה קורס נהגי אמבולנס במד"א. הבית שלנו תמיד היה פתוח לכולם, בית חם ומלא, תמיד רצינו לתת מעצמנו ולתרום כך שקיבלתי את זה ממש מינקות".

- המעבר לכאן בגיל צעיר חיבר אותך באופן עמוק יותר לעיר?

"בהחלט, גם העובדה שגדלתי כאן כילדה וגם התרומה שכל המשפחה שלי היתה שותפה לה כאן, הוריי היו ממייסדי מכבים וגם סבתי ז"ל גרה כאן בעיר והיום קבורה בה, כך שמודיעין עבורי זו ממש משפחה, עיר מיוחדת. 

- ועכשיו את חוזרת לחיים הציבוריים

"כן, ברגע שחיים הציע לי להצטרף מיד אמרתי כן, לא חיכיתי אפילו שניה עם התשובה שלי, הבנתי שאני מתייצבת במלוא האנרגיה,. היה לי ברור מאז ומתמיד שזה המקום שלי, שאני חייבת להמשיך ולהיות בשטח, להמשיך לעשות ולפעול למען העיר שלי. אני מאוד מאוד מעריכה את העבודה עם ראש העיר וההיכרות שלנו לאורך השנים הפכה את ההחלטה שלי למהירה. אני מאוד מעריכה את חיים והוא האדם הנכון להוביל את העיר לעוד שנים רבות. העבודה המצוינת שלו ניכרת בכל תחום ובכל פינה בעיר שלנו וזו זכות גדולה לעבוד לצידו ולסייע ככל שידרש. הלב שלי נתון לתחום העשייה החברתית בעיר וזה התפקיד שלי".

-איך זה יסתדר עם העבודה המרכזית שלך בבנק?

"אני כל הזמן זזה ומשנה דברים, אז למזלי בדיוק לפני שלושה שבועות עברתי לתפקיד מעניין וחדש, עם 8 שעות בלבד ביום, כדי שאוכל להמשיך ולפעול בזירה הציבורית, כך שזה הסתדר מצוין".

- מה יהיה תחום פעילותך?

"לקדם יוזמות שיחזקו את הקהילה בעיר, ליצור סולידריות חברתית בקרב קבוצות עם מכנה משותף, ליצור חיבור וזיקה בעיר, לדאוג למשפחות נזקקות, לסייע לנוער הסיכון ועוד פעילויות שקשורות לנתינה לזולת ואשר לאורם גדלתי, חונכתי ועל בסיס זה מחנכת גם את משפחתי. אני מאמינה שהכוח שלנו כקהילה נמדד גם ביכולתנו לדאוג לחלקים היותר חלשים שלה, ואני רוצה לקחת חלק פעיל בעיצוב המדיניות העירונית בתחום החברתי. עשייה חברתית וחיזוק סולידריות קהילתית חשובים לי מאוד, ועם המחויבות הערכית העמוקה שיש לי לנושא, נוכל לקדם בעיר את שוויון ההזדמנויות בקרב מגוון אוכלוסיות בתחומי החיים השונים."

- איך התחושה לקראת הבחירות?

"אני מאוד מתרגשת וגם מאוד נהנית מהדרך. בנוסף, יש לנו רשימה מצוינת, עם 70% נשים מדהימות ונוצר בינינו חיבור נפלא ואני מאוד נהנית ממנו, נעשה הכל כדי שזה יצליח"

צילום בשער: הדר מדיה