מאת: ענבל בן ברית כהן       *צילומים: פלאש 90 ואילוסטרציות

69 שנים אחרי שנולדנו כאומה ונקבצנו מכל גלויותינו, ולכבוד חגיגות 69 שנים למדינה, פנינו לחברי מועצת העיר ולתושביה בשלוש שאלות קצרות: מה פניה ופרצופה של מדינת ישראל כיום? איפה הצליח לנו ואיפה נכשלנו כישלון חרוץ והשלישית, שאי אפשר בלעדיה, ומסתבר אף שיש חלק בתשובות המשותף כמעט אצל כולם, שאלת השאלות: מיהו הישראלי הטיפוסי? לכל אחד ואחת תשובה משלו ודרך משלו להביט למדינה בעיניים

מירב פלג, חברת מועצת העיר גאה להיות ישראלית בכל מקום בעולם

את תשובתה פותחת פלג בבדיחה: באחד הימים פנה אלוהים למלאכיו ואמר להם: "אני עומד ליצור מדינה ואקרא את שמה "ישראל". יהיו בה הרים צחורים משלג, אגם מים מתוקים, יערות עם מבחר של צמחים ועצים, חופי ים שטופי שמש, אדמה עשירה… בקיצור, ארץ זבת חלב ודבש. תושביה ייקראו ישראלים והם יהיו ידועים בכל רחבי תבל!" "אינך חושב שאתה נדיב מדי לאנשים האלו?", שאלו בסקרנות המלאכים. "בכלל לא", משיב אלוהים, "חכו ותראו אילו שכנים אני הולך לתת להם…

לפי פלג הבדיחה מתארת את פרצופה של המדינה ואפילו התעלתה על המציאות. "סך הכל בת 69, צעירה למדי, ממוקמת בשכונה בעייתית, חווה אירועים קשים ואובדן חיי אדם יקרים בחייה הקצרים, עם זאת עדיין צעירה ברוחה וחזקה מספיק בכדי להתמודד עם האתגרים העומדים מולה. אני מתפללת ומקווה שראשי המדינה יעמדו נחושים מול אויבינו גם אלו הלובשים חולצות לבנות וחליפות כי אין לנו ארץ אחרת".

באשר להצלחות ולכישלונות אומרת פלג: "הצלחנו להקים מדינה משגשגת ,מפותחת ומתקדמת בתחומים רבים אותם אנו מפיצים ומלמדים בארצות אחרות. למרות גילה הצעיר, מדינת ישראל עומדת בחוד החנית בתחומים רבים ומובילה מהפכות טכנולוגיות ומחקריות בעולם כולו. המוח היהודי זוכה לפרסים בתחומים שונים המביאים כבוד והצלחה רבים למדינתנו הקטנה.

מצד שני, כמדינה קולטת עליה, עלינו לשפר את מצב המרקם החברתי שלנו. עלינו לדעת לכבד את השונות והייחודיות של כל ארץ מוצא, עדה, תרבות ומנהג. אתגר נוסף הוא הצעירים שלנו. באחריות המדינה לדאוג לרווחתם של אותם צעירים שנלחמו ונלחמים על קיומה יום יום שעה שעה. כך גם לגבי מצב הדיור כיום -הדור הצעיר לא יכול לבנות לעצמו בית במדינת ישראל ויש לתת על זה את הדעת".

בשאלת הישראלי הטיפוסי למירב הכי קשה לענות והיא שואלת את עצמה מה בעצם מייחד את האופי הישראלי מזה האמריקאי, הצרפתי או הרוסי? "הרי לכולם תרבות יפה, עשירה ומפוארת..." היא אומרת. לאחר מחשבה רבה זה הישראלי הטיפוסי בעיניה:

הישראלים לדברי מירב:

"הם היחידים שעוצרים אישה עם תינוק בעגלה ביום חורפי כדי להעיר לה שחשוב להלביש לו כובע. הם האנשים שבטוחים שהתור בשדה התעופה או בכל מקום למעשה, אמור להיראות כמו פירמידה:  אחד ליד הדלפק, שניים מאחוריו, ומאחוריהם שלושה וכן הלאה. ישראלי הוא מי שנוסע בכביש חשוך בחצות הלילה ובכל זאת יעצור לעזור לנהג להחליף צמיג. ישראלי בודק כל שנה את רשימת מקבלי פרסי נובל / אוסקר כדי לבדוק כמה שמות יהודיים היא כוללת.

כל ישראלי היה יכול לעשות הכל –לו רק היה לו זמן. ישראלים הם היחידים בעולם שמנשקים מישהו שהם בקושי מכירים ולא מבינים למה הוא נרתע. ישראלי נפרד בנשיקות וחיבוקים ממשהו שהוא עתיד לפגוש שוב ...למחרת. לסיים תיכון, להתגייס, לסיים שירות צבאי, לצאת לטיול של אחרי צבא ולחזור בדיוק בזמן כדי להתחיל שנה א'  לתואר ראשון. ישראלים הם אנשים שמדברים בצעקות משני עברי המדרכה העיקר שלא יצטרכו לחצות כביש. ישראלים שומעים כרוז משטרי שמבקש לא התקרב לאזור –ומיד רצים לשם בהמוניהם.

ישראלים מתלוננים על החום במרכז הארץ ונוסעים לחופשה מרעננת באילת. ישראלים באים לקופת חולים 'רק לקחת מרשם' או 'רק לשאול שאלה'. ישראלים יחשבו שהמדינה על הפנים אבל יקראו 'אנטישמי' לכל מי שיעז להשמיץ אותה. ישראלי יתלונן כמה בארץ כלום לא מתפקד ואיך בחו"ל הכל יותר טוב אבל  ישיר 'הבאנו שלום עליכם' וימחא כפיים  בנחיתה ,אפילו אחרי 1/2 שעת טיסה  מאילת לבן גוריון. ישראלים בטוחים שישראל היא מעצמה בקנה מידה עולמי לפחות כמו ארה"ב ומתנהגים בהתאם(זה בסדר, גם הסינים חושבים כך).

לסיכום, הישראלי הוא חכם, חצוף, בעל בטחון עצמי מופרז, יודע יותר מכולם, חברמן, מצחיק, אוהב את החיים, אוהב את הארץ, מתלונן על הארץ, מחובר למשפחה, סימפטי, אוהב לעזור, לא מנומס, ממציא, מאלתר, מקמבן –בקיצור הכל חוץ ממשעמם.

וברצינות – בעיני, ישראלי הוא מי שמתרגש מהדגל, מההמנון ושיכול לעמוד בגאווה וללא היסוס ולומר : אני ישראלי! אני גאה להיות ישראלית, בכל מקום בעולם"

אלעד שמעונוביץ, חבר מועצת העיר מרגיש שנכשלנו בטיפול בניצולי שואה מחד ובנינו חברה תומכת ואמפטית מאידך

שמעונוביץ משיב דרך סיפור מקרה המייצג את כל תשובותיו לשלושת השאלות גם יחד: "לפני כשבועיים פורסמה בערוץ 2 כתבה על ניצולת שואה במצוקה. המדינה שלא מצליחה לאפשר לה לחיות בכבוד, הביאה אותה למצב בו היא נעזרת בעמותות על מנת לקבל חבילות מזון. לא פחות מהקושי הכלכלי, גם הבדידות הקשה מציקה וגורמת לה לתחושת עצב קשה. לאחר שידור הכתבה, פורסם כי אלפי אנשים הציפו את המערכת, בפניות לתרומה וסיוע כלכלי ופיזי, אך גם לבוא ולבקרה ולארח לה חברה. הסיפור הזה מסמן בעיני מהי פרצופה של המדינה, לרעה ולטובה. הוא מדגים כיצד נכשלנו בטיפול בניצולי השואה ודור המייסדים, אך בכל זאת הצלחנו לבנות חברה תומכת ומתחשבת שמגלה אמפתיה ונרתמת ישר לעזרה- כי זהו אופיו של הישראלי הטיפוסי למרות הכל. חג עצמאות שמח למדינתנו האהובה"

רמי טבריה חושב שהישראלי מדבר יותר מידי ועושה מעט מידי

טבריה חושב שפרצופה של מדינת ישראל הוא של מדינה מודרנית הייטקיסטית, מדינה שעשתה ב-69 שנותיה הרבה יותר ממדינות אחרות ."אך לא השכלנו עדיין לבנות חברה שיודעת לפרגן יודעת לקחת אחריות" הוא אומר.

הישראלי הטיפוסי לדעתו של טבריה מאוד חברותי, אחד שלא רוצה להיות פראייר, עד כדי התנצחות והוא יעשה הכל בשביל זה עד כדי סיכון חיי אדם במיוחד בכביש. טבריה: "הישראלי מומחה בלקטר על כל דבר אבל לא יעשה את מה שצריך באמת בכדי לתקן ולשפר .למשל העלאת מחירים: הישראלי ימשיך לקנות במקום לתת לסחורות להירקב על המדפים, בכדי שיבינו שזה לא ילך .אנחנו מומחים בלהקים וועדות חקירה אבל מה עושים עם זה?!...נ ד ה".

דני שושן כואב את מצבה של האוכלוסייה המבוגרת ובכללה גם אמנים ואנשי רוח

"69 שנים אחרי אפשר להגיד שהשגנו השיגים יפים ונאים כגון: התפלת מי ים, מה שאומר שלא יחסרו לנו מים יותר וזה מדהים. בנוסף לכך, שיפרנו והשקענו מיליונים רבים בכבישים ואוטוסטרדות נהדרות ויצרנו הרבה מאוד נדל"ן שהמדינה מכניסה ממנו המון כסף לקופה, ואנשים רבים התעשרו והכניסו רווחים נאים לכיסם. מצד שני נכשלנו כי הרסנו לא מעט בתחום הפרט והאנוש. בהזנחה משפילה שכחו לטפל באנשים שדאגו לנו ולמדינה, ושכחנו מאוכלוסייה מבוגרת ומדהימה שעל גופותיהם ועל בשרם נבנתה המדינה הזאת. להם אף אחד לא דאג ורבים מהם עדיין חיים בעוני מחריד ומשפיל. אנשים ששרדו שואה איומה והתעללות הצבא הנאצי בהם, לא טיפלו ושיפרו את מצבם ולכן הם, את שנותיהם האחרונות עלי אדמות, מבלים בעוני וחיים בקושי רב. אוכלוסייה מבוגרת שלמה ובכללה גם אומנים רבים ואנשי רוח שחיים בסבל רב ובקושי משווע. בושה לנו כמדינה".

אילן בן סעדון, סגן ראש העיר מציין שמתנדבי העיר משקפים את תמצית הישראליות

מדינת ישראל בעיניו של בן סעדון: "מדינה שעל פי גילה היא שנתיים לאחר היציאה לגמלאות. כבר לא צעירה כפי שהייתה, כבר רואים את הקמטים ועדיין יפה מתמיד, חכמה מתמיד וחזקה מתמיד. יש לנו ארץ נהדרת שפשוט כיף לחיות בה. נותר לנו רק לשמור על כך ועל אחדותנו מבלי לתת לקיצונים מכאן ומכאן להרוס את שבנינו".

ההצלחות והכישלונות של המדינה: "מבחינה טכנולוגית אין ספק שהצלחנו. מדינת ישראל הינה מעצמה טכנולוגית בכלל ההיבטים. הן ברמת הייצוא, אנו רואים מדי כמה חודשים סטראטאפים ישראלים נמכרים במיליונים לחברות גדולות בעולם. והן ברמה הביטחונית עם תעשייה צבאית ענפה ומתקדמת אשר משמרת את העליונות  שלנו כמדינה באזור.

נכשלנו כמדינה בטיפול בניצולי השואה. מדי שנה הנתונים שמתפרסמים בסמיכות ליום הזיכרון לשואה ולגבורה מראים זאת טוב יותר מהכל. אני סבור שנזכרנו לטפל בכך מאוחר מדי ומעט מדי".

והישראלי הטיפוסי בעיני בן סעדון משתקף ממתנדבי העיר מודיעין בפרט וכלל המתנדבים בארץ. "משקפים יותר מכל את תמצית הישראליות. כאשר עולה צורך ומזוהה מישהו הזקוק לעזרה, אנו רואים מאות בני אדם אשר  רוצים לסייע ומראים לנו את עם ישראל במיטבו".

הדר בן שימול חושב שהישראלי הטיפוסי הוא גם וגם, ובכל מקרה חושב שיהיה בסדר

בן שימול טוען כי פניה של מדינתנו הם של מדינה מאתגרת, הישגית, מקרבת בין אנשים ומגשרת בין תרבויות. תחרותית, קורעת במיסים אבל בסך הכל בסדר. הוא מציין שהצליח לנו בהייטק, אבל פחות הצליח לנו כשהרבה מאוד ישראלים רוצים לברוח לחו"ל. "הישראלי הטיפוסי הוא: חמים, אכפתי, פתיל קצר, מבקר מעולה אבל מיישם פחות, אומר יהיה בסדר למרות שאך פעם המצב לא ישתפר" מסכם בן שימול.

גרשון הרטוב מציין כי הצלחנו בכלכלה ובפיתוח ונכשלנו בתחום החברתי

"ישראל של היום מדינה עם טכנולוגיות מדהימות כמו גם היכולות, יחד עם זאת מבחינה פוליטית מצבנו לא היה כה בשפל עם מדינות ידידות שלנו, הכרזות של רצון לשלום ובצד השני הרחבת התנחלויות מעידות על דו פרצופיות. הצלחנו בבניית צבא חזק, כלכלה יציבה, תשתיות כבישים ורכבות, ונכשלנו בתחום החברתי, ניצולי שואה וקשישים עניים , צריכת אלכוהול מדאיגה אצל בני נוער שמובילה להגברת האלימות  כל אלה נחלתנו כיום . דור שלא ידע את עשיו".

והישראלי הטיפוסי בעיניו? הרטוב בוחר להתחיל בטוב: "אוהב לעזור בעת צרה, יצירתי ועקשן. מאידך....הישראלי הטיפוסי הוא חסר סבלנות בתורים וכבישים, הפגנת וולגריות, צעקני, חוכמולוג וחושב שהוא מספר אחד בעולם".

סיגלית ארנפלד רואה בישראלי הטיפוסי את אותו הצבר המוכר

ארנפלד חושבת שפניה ופרצופה של המדינה שלנו כיום, נעים בין אחדות למפלצתיות האחד כלפי השני. כשנוגעים בכישלון והצלחה במדינה היא אומרת שלדעתה הצלחנו בשכל. נכשלנו ברגש. ובאשר לאפיון הישראלי הטיפוסי, ארנפלד מתארת אותו במילה אחת ואומרת כי הצבר נשאר הישראלי הטיפוסי.