בשער: שכונת המגינים * צילומים: ארכיון צה"ל 

חלק ב': האלופים - סייע בהכנת הכתבה זוהר ברעם

יעקב דורי: יעקב דורי (דוֹסְטְרוֹבְסקי), נולד באודסה (8 באוקטובר 1899 – 22 בינואר 1973) היה הרמטכ"ל הראשון של צה"ל, בשנים 1948–1949. כיהן כרמטכ"ל "ההגנה" בשנים 1939–1945 ו-1947–1948. נשיא הטכניון בשנים 1952–1965 וסגן ראש העיר חיפה.

הגיאוגרף וההיסטוריון זוהר ברעם, הבעלים של הכפר החשמונאי בשילת, מוסיף: עקב מחלתו מילא יגאל ידין ראש מח' מבצעים את מקומו במשך חלק מהלחימה בתש"ח.

מרדכי מקלף: נולד בארץ ישראל (1920-1978), למשפחה שהייתה בין מקימי מושבת מוצא. במאורעות תרפ"ט נרצחה משפחתו בביתה ומרדכי התינוק ניצל בנס.  בפרוץ מלחמת העצמאות נלחם במסגרת חטיבת כרמלי. ב-7 בדצמבר 1952, היה מקלף לרמטכ"ל השלישי של צה"ל, והוא בן 32 בלבד. מינוי זה זיכה את מקלף בתואר הרמטכ"ל הצעיר ביותר, אותו הוא חולק עם קודמו, יגאל ידין.

זוהר ברעם מוסיף: מקלף קידם את צה"ל הצעיר לתפיסות לוחמה מודרנית ופיתוח השריון. לאחר שחרורו היה ממקימי התעשיות בים- המלח ובתמנע לימים כי"ל.המשיך לבקר באילת גם בתחילת שנות השבעים שם תמיד נתקבל בהדרת כבוד ע"י מנהלי תמנע בשדה התעופה משם זכורה לי (הייתי אז תושב אילת ) דמותו השחוחה והחייכנית וחיוכו הצנוע למראה מקבלי פניו.

יגאל ידין: נולד בירושלים (1917-1984). התמנה כרמטכ"ל השני של צה"ל ב-9 בנובמבר 1949, בהיותו בן 32 בלבד. בכך היה לרמטכ"ל הצעיר ביותר בתולדות צה"ל. היה אחראי על ארגון צה"ל בשנותיו הראשונות שלאחר מלחמת העצמאות, כצבא סדיר לצד צבא מילואים. לאחר שלוש שנים התפטר מכהונתו בעקבות חילוקי דעות עם דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון, על קיצוץ בתקציבו של צה"ל. באמצע שנות ה-70 הקים את מפלגת ד"ש והצטרף למנחם בגין בממשלת המהפך של 1977.

זוהר ברעם מוסיף: הרמטכל בפועל בתש"ח שהחלטותיו יחד עם בן גוריון איפשרו למדינת ישראל הצעירה לנצח.מגלה המגילות הגנוזות במדבר יהודה ושרידי המורדים של מרד בר-כוכבא בנחל חבר וצאלים שליד מצדה ואח"כ חושף מצדה בשנות ה-60 המוקדמות כולל חרסי ההתאבדות של אלעזר בן-יאיר המפקד האחרון במצדה.ספרא וסייפא ברמה הגבוהה ביותר, מרצה מדהים שאמרו עליו כי הוא השחקן ויש לו אח שעובד בתיאטרון הקאמרי,איש נורמטיבי ורציני ועטור הישגים.

דוד אלעזר: "דדו" נולד בסארייבו בבוסניה (1925-1976), עלה ארצה ב-1940. בשנת 1946 התגייס לפלמ"ח. במהלךמלחמת העצמאות השתתף בקרבות שונים בגדוד הרביעי ("הפורצים"), של חטיבת הראל. בשנת 1955 התמנה למפקד חטיבת הנגב, עליה פיקד במהלך מבצע קדש. בשנת 1964 מונה לאלוף פיקוד הצפון. לאחר כהונה כראש אג"ם, ב-1 בינואר 1972 מונה לרמטכ"ל התשיעי בצה"ל והודח הלכה למעשה על ידי ועדת אגרנט שמצאה אותו אחראי לחלק ממחדלי מלחמת יום כיפור. זמן קצר אח"כ נפטר מהתקף לב ומשברון לב.

זוהר ברעם מוסיף: דדו התבלט כבר בתש"ח באומץ ליבו וחשיבתו הצבאית. ממש נולד לפקד. בשנות השישים המוקדמות היה המג"ס (מפקד גייסות שריון) וזכה להערצת חייליו שהיה להם כאב. לפני מלחמת יומה"כ 1973 לא מסרו לו את המברקים שהתריעו על ההכנות למלחמה נגדנו, ובבוקר יום פרוץ הלחימה מנעו ממנו לגייס את המילואים. למרות הכל בדרך נשגבת הצליח יחד עם לוחמיו להתעשת להכות באוייב ולנצח תוך 15 ימים. דדו היה יהודה המכבי שלנו שמנהיגנו הפוליטיים הפכו לבר-כוכבא. למען עצמנו אנו חייבים לטהר זכרו כדי שידעו הצעירים איזה גבור היה לנו. באופן אישי היה נעים הליכות אהוב מאוד על כולם ומוערך.במקום שאתה נמצא המפקד אני חייל שלך מצדיע לך.

משה דיין:  נולד בארץ (1915-1981), מצביא, מדינאי ואיש ציבור ישראלי, ממפקדי "ההגנה", הרמטכ"ל הרביעי של צה"ל, ומפקדו במהלך מבצע קדש. היה חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל, שימש בתפקיד שר הביטחון במהלךמלחמת ששת הימים,מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים. תרם תרומה משמעותית להסכם השלום עם מצרים כאשר שימש כשר החוץ בממשלתו של מנחם בגין.

זוהר ברעם מוסיף: יצא לי פעם לדבר איתו כשעה בפאב ירושלמי בשנת 1966 כששמע שכינויי הוא זוריק (לאחיו שנפל בתש"ח היה שם זה) פנה אליי ושוחחנו. התרשמתי שהאיש היה חכם במיוחד ומיוחד.לאחר אסון מלחמת יומה"כ (מבחינת מספר ההרוגים –לא התוצאה שבה ניצחנו) ירדה קרנו ונפוצו שמועות על קנוניה שלא הוכחה ולא הוזמה עד היום הזה .אומר על כך שדיין סלד ממדיניות ה"אף –שעל" של גולדה שלא איפשרה אפילו סחר ומעבר אניות בתעלת סואץ והבין שיקרה אסון אם ימשך הדבר, ואכן קרה לנו אסון.

חיים לסקוב: לסקוב נולד בבוריסוב שבבלארוס (1919-1982), ועלה לארץ ב-1925. בינואר 1958 מונה לסקוב לרמטכ"ל, והחליף בתפקיד זה את משה דיין. זאת על רקע הכרזת סוריה ומצרים ב-31 בינואר 1958 על האיחוד ביניהן, שכונה קע"ם (קהילייה ערבית מאוחדת) דבר שהביא לחששות כבדים לביטחונה של המדינה. בדצמבר 1960 פרש לסקוב מתפקיד הרמטכ"ל ושנים אח"כ היה חבר בוועדת אגרנט שחקרה את מחדל מלחמת יום כיפור.

זוהר ברעם מוסיף: לאחר כשלון התקפת גדודו על לטרון ב-29.5.1948 סירב לסקוב המג"ד לצאת מהשטח ועיתונאי אמריקאי משך אותו משם בכוח.כזה היה האיש אחריות עד הסוף. באופן אישי היה כצפוי עם המון "אינטגריטי" חייכן ומעניין. היה מעורב בשביתות הנמלים הגדולות בישראל כיו"ר הרשות לנמלים לאחר מותו פורסם שהייתה לו חברה לחייו, כן גם לגדולים היו פרקים אישיים לגמרי בחייהם.

חיים בר-לב: נולד בוינה (1924-1994), עלה ארצה ב-1939.  בשנת 1942 התגייס לפלמ"ח והחל לעלות בסולם הדרגות עד שבשנת 1968 התמנה לרמטכ"ל ובנה את קו הביצורים שנקרא על שמו וקרס במלחמת יום כיפור. לאחר מלחמת יום הכיפורים מונה בר-לב לשר הפיתוח ולשר המסחר והתעשייה בממשלת גולדה מאיר ולשר המסחר והתעשייה בממשלתיצחק רבין.בשנת 1977 נבחר לכנסת התשיעית מטעם המערך, וכיהן בכנסת עד 1992. בשנת 1992 מונה לשגריר ישראל ברוסיה, וכיהן בתפקיד עד לפטירתו ממחלה קשה. אביו של חבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה. 

זוהר ברעם מוסיף: לבר- לב שמורה הזכות המיוחדת כאשר תרם כנציג המטכל"ב ימים הראשונים ביומה"כ להערכת מצב מפוכחת וחכמה כשמפקדים בכירים אחרים בצפון ובדרום התמוטטו. בתחילה הגיע לחזית הצפון ואח"כ לדרום. תרומתו הייתה חיונית להתעשתות לבלימה ולהתקפות הנגד כי בלעדיו זה לא היה קורה. ממש כך. אולם צנוע היה האיש ולא קשר לעצמו כתרים. באופן אישי אהב לאכול ולבלות עם בני משפחתו ואהב לעבוד. הרבה מאלה הפוליטיקאים שהשמיצו אותו על דיבורו האיטי לא הגיעו לקרסוליו. ענק שהלך לעולמו טרם זמנו.

מרדכי גור: "מוטה" גור, האיש שעל שמו קרוי תיכון עירוני ג' בעיר, נולד בירושלים (1930-1995)  נודע כמפקד חטיבה 55 ששיחררה את העיר העתיקה במלחמת ששת הימים. היה הרמטכ"ל העשירי, ולאחר מכן חבר הכנסת ושר בממשלת ישראל. בסוף ימיו חלה בסרטן, ובעקבות זאת שם קץ לסבלו ולמחלתו ביריית אקדח ב-16 ביולי 1995בחצר ביתו שבשכונת אפקה, בגיל 65.

זוהר ברעם מוסיף: בחודש יוני 1967 בית החולים הדסה היה מלא בפצועי מלחמת ששת הימים ולצערי גם אני. והנה הגיע לחדר מוטה שאל מי המפקד והתיישב על מיטתי בין האינפוזיות וניסה להצחיק אותנו הטנקיסטים בחדר הכוויות. התחלנו לדבר בשקט ולפתע לתדהמתי על מיטתי דווקא בין הטנקיסטים מוטה פרץ בבכי על חייליו הרבים שנפלו בירושלים.

הנחתי את ידי עם התחבושת נגד כויות על כתפו וניסיתי לעודד אותו. קשה לי אפילו היום אחרי שנים רבות הזיכרון הזה. מוטה היה גיבור פעולות התגמול בשנות החמישים עד מבצע סיני-קדש והיה עשוי ללא חת, גיבור מהאגדות וסופר "עזית מהצנחנים", "הר הבית בידינו". עותק אחד מוקדש אישית ליגאל אלון נמצא בבית-אלון בגינוסר ואם תגיעו לשם כדאי שתעיינו בהקדשה.