מאת: זוהר ברעם * בשער: כיבוש אל בורג' (התיתורה)

מיד לאחר הכרזת מדינת ישראל ע"י דוד בן-גוריון בתל-אביב  ב-14 במאי הותקפה מדינת ישראל ע"י טורי צבא "חילות משלוח"  של ארצות ערב. הם באו ונעו לתוך המדינה שזה עתה הוכרזה מלבנון, מסוריה, מירדן וממצרים כי נשלחו ממדינות ערב על פי תיאום ביניהן במטרה לכבוש את שטחיה ולסכל לאלתר את קיומה כמדינה עצמאית.  במהלך התקופה הראשונה ללחימה הקשה מ-15.5.1948-ועד ל-10.6.1948 סיכלו כוחות המגן הישראלים את הכוונה הזאת.  

כשנכנסה ההפוגה הראשונה לתוקף ב-10 ביוני 1948 ירושלים העברית הייתה כמעט מנותקת ממישורי החוף ונמצאה בסכנת ניתוק. כי דרך בורמה ובייחוד בחלקה המזרחי והקריטי שבין גיזו (קיבוץ הראל) ועד לפתח באב אל וואד (שער הגיא) הייתה ציר תנועה שהיה חזית בפני עצמה מוקפת בחילות ירדניים, פלשתינאים ומצרים מדרומה. לכן הוחלט במטכ"ל הישראלי, במהלך ההפוגה הראשונה לקרבות, כי עם ההתחדשות של הלחימה יהיה הכרח חיוני להרחיב במבצע צבאי את השטח הקרקעי שבין תל-אביב רבתי (גוש דן) לבין ירושלים. להגיע למצב של שליטה בשטחים נרחבים כדי שהקשר עם ירושלים יהיה סביר ולא מאוים בניתוק צבאי  או בירי על הכביש.  

סוכם לבצע מבצע מלקחיים גדול מאוד בהשתתפות 7 חטיבות לוחמות של צה"ל שילחמו בדיוויזיה הירדנית שהייתה בגדה המערבית, בכוחות פלשתינאים,במצרים מדרום (אם יהיה הכרח) ובעיראקים בגזרת ראש-העין: השם הראשון של המבצע היה לרל"ר שפירושו קיצור שמות יעדיו: לוד-רמלה לטרון-רמאללה. אולם כשנודע ששמו התגלה למודיעין הירדני שינה יגאל אלון שמונה למפקד המבצע את שמו ל"דני ", לזכרו של דני מס מפקד שיירת הל"ה,שנפלה בקרב בדרך לגוש עציון. 

קו החזית המזרחית שבין מרחבי תל-אביב רבתי והירדנים עבר באזור המרכז בין תל-ליטוינסקי (תל-השומר) כפר ענא וראשון לציון. היה צריך מהקו הזה להתקדם מזרחה עם כוחות צבא ישראלים בסיום ההפוגה הראשונה ב-10 ביולי 1948. אולם בשיטה שונה מההתקפות החזיתיות שבוצעו על לטרון. לעומת זאת מטרת המתכננים הצבאיים הירדנים ובראשם מלכם עבדאללה שכאמור ידעו על המבצע ומטרותיו אולם לא ידעו מאין יתחיל הייתה להרוויח זמן ולהשהות ככל שניתן את צה"ל בהתקדמותו מזרחה: מטרתם הייתה לשמור בידיהם את משלטי לטרון.

הם ידעו שעליהם להחזיק מעמד ימים ספורים בלבד נגד הישראלים עד שתתקבל החלטה על הפוגה שנייה ע"י מועצת -הביטחון של האו"ם שתמנע מישראל להשלים את תנועת כוחותיה להשלמת לרל"ר.

כוחות חטיבת יפתח נעו מזרחה לברפיליה ומשם לשילטא (שילת) ולאל-בורג' (מודיעין) וכבשו אותן ללא קרב. כוחות חטיבת קרייתי המשיכו לנוע מזרחה מרמלה ללטרון  ותפסו קו בסלביט (שעלבים). אירועים אלה של כיבוש גבעות  מודיעין הסתיימו בלילה שבין 15-16 ביולי 1948. משמעותם הייתה שקו הגבעות שבין סלביט (שעלבים) ושילטא (שילת) וכן עגולגול החיונית בשל גובהה ועצם חיבורה נתפסו בידי כוחות מבצע"דני". (בצילום, מזוקן: ברוך יפת ז"ל הלוחם שירה את הפגז שפגע בשריונית הירדנית שהסתערה על אלבורג' ב-16 ביולי 1948 - מעליו, תושב מודיעין אלכס וינרב)

ההגעה לבן שמן

במהלך ההפוגה הראשונה נותחו  במטכ"ל לעומק סיבות הכישלון לכיבוש לטרון והשטחים הסובבים וכן לגבי ירושלים וסביבותיה. לכן הוחלט על ביצוע תנועת מלקחיים גדולה מדרום-לצפון ומצפון לדרום לכיבוש שדה התעופה לוד הערים לוד, רמלה וגבעות מודיעין.

שלב ראשון: כיבוש עמק לוד, שדה התעופה, הערים לוד ורמלה, גבעות מודיעין וחלקים מעמק איילון. חטיבת יפתח ובראשה מפקדיה הבכירים יגאל אלון ויצחק רבין שנסעו בג'יפ נעה בליל 9-10 ביולי 1948 מנענע (ליד נען) לכיוון גימזו ודניאל והגיעה בבוקר ליעדה כפר-הנוער בן-שמן לאחר התנגדות קלה בלבד. בכך כבר בתחילת המבצע הוכח עד כמה רעיון המלקחיים היה נכון וכי לא נתגלה לאויב הירדני שחשב עד לאותו רגע שההתקפה הישראלית תתנהל מעמק בית-שאן ודרומה.  

חטיבה 8 המשוריינת בפיקוד יצחק שדה נעה מתל-ליטוינסקי דרומה כבשה את שדה התעופה לוד את כפר-ענה (אור-יהודה) ותפסה עמדות בדיר-טריף (שוהם) ובקולה. תוך זמן קצר נוצרה בגזרת חטיבה 8 התקפת נגד ירדנית בשני המקומות שהובלה ע"י שריוניות ירדניות עם תותחים בפיקודו של סא"ל מלויל האנגלי והייתה יעילה ומסוכנת מאוד.  

התקפת הנגד החזקה של שריוניות הלגיון הירדני בדיר טריף אילצה את חטיבה 8 להלחם קשה כדי להחזיק במקומות שרק הגיעה אליהם. למרות העיכוב בציר הצפוני נמשך ביצוע התכנית המקורית של המבצע ע"י חטיבת יפתח לבדה אך עם גדוד ממונע של חטיבה 8 בפיקודו של משה דיין.

לוחמי יפתח נעו רגלית מבן-שמן ללוד וכבשו אותה ב- 11 ליולי 1948  כאשר גדוד אחד חיפה והשני נכנס ללוד. העיר לוד נראתה כנכנעת אולם 6 שריוניות ירדניות  הגיעו לפתע לעזרת ערביי לוד מכיוון בית-נבאללה והכוח הרגלי של חטיבת יפתח  שהיה בין הבתים במרכז העיר באזור תחנת אג"ד והמסגד הישן הותקף מכל עבר באש עזה.

התקפות הנגד הירדניות בעיקר בגזרת אל-בורג' (תיתורה) ב-16 ביולי נבלמו. כאן התבצעה הגנת מופת ע"י לוחמי הפלמ"ח אשר בחירוף נפש הגנו על התיתורה(אל-בורג') ובכך מנעו את נפילת כל אזור מודיעין בחזרה לידי הלגיון הירדני. במהלך הקרב הזה נפלו 3 לוחמים ישראלים ועשרות ירדנים

במצב הזה  שנוצר פתאום פנה יגאל אלון מפקד המבצע שהיה שם למשה דיין מפקד גדוד הקומנדו 89 שהיה באיזור קולה וביקש שיגיע לעזרתו עם הכוח הממונע שלו. דיין ולוחמיו נכנסו ברכביהם במהירות ללוד מצפון פנו הגיעו לגשר הטורקי מעל נחל איילון שחיבר את לוד עם הדרך ממזרח (צומת גינתון של ימינו) וכבשו את לוד ואת רמלה בתנועה ואש שנמשכה כשעה בלבד. בעקבות זאת נפסקה ההתנגדות הצבאית  נכבדי הערים הגישו את כניעתם לצה"ל והאוכלוסייה נטשה.  ביום השלישי של מבצע "דני" כוחות הצבא המצרי תקפו את קיבוץ נגבה ב-12 ביולי ונתעורר חשש במטכ"ל שהם יתקדמו למרכזי האוכלוסייה בתל-אביב.

המהלך שאיפשר את כיבוש מודיעין

ב-14 לחודש, התברר שהמאמץ המצרי בנגבה נבלם, ואז החליט יגאל אלון להמשיך  ולנוע רגלית מזרחה מגימזו מגבעה לגבעה בשיטה שלוחמיו כינוה "לנסות". את השיטה הזאת יחסו ליגאל אלון שאמר ללוחמיו ללכת  בגבעות מודיעין מזרחה עד שההפוגה השנייה (שהיה ברור שתגיע מהר) תיכנס לתוקפה. למעשה בזכות ההחלטה על המהלך הזה שהגה יגאל אלון נכבשו גבעות מודיעין.

כוחות חטיבת יפתח נעו מזרחה לברפיליה ומשם לשילטא (שילת) ולאל-בורג' (מודיעין) וכבשו אותן ללא קרב. כוחות חטיבת קרייתי המשיכו לנוע מזרחה מרמלה ללטרון  ותפסו קו  בסלביט (שעלבים). אירועים אלה של כיבוש גבעות  מודיעין הסתיימו בלילה שבין 15-16 ביולי 1948. משמעותם הייתה שקו הגבעות שבין סלביט (שעלבים) ושילטא (שילת) וכן עגולגול החיונית בשל גובהה ועצם חיבורה נתפסו בידי כוחות מבצע"דני".

בצפון גזרת הלחימה חטיבת אלכסדרוני תפסה את מפעל המים ומשאבת המים לירושלים בראש העין (מקורות הירקון ותחילת קו-המים לירושלים)  חטיבת "הראל"  בו זמנית ביצעה בהרי ירושלים את מבצע "ההר"  לכיבוש הרי ירושלים והתקדמה ללטרון. פעולות אלה הרחיבו את האחיזה הישראלית בהרי ירושלים  ויצרו  את הבסיס  לישובי פרוזדור ירושלים, לקווי מים חדשים ודרכים. התקפות הנגד הירדניות בעיקר בגזרת אל-בורג' (תיתורה) ב-16 ביולי נבלמו. כאן התבצעה הגנת מופת ע"י לוחמי הפלמ"ח אשר בחירוף נפש הגנו על התיתורה{אל-בורג'}ובכך מנעו את נפילת כל אזור מודיעין בחזרה לידי הלגיון הירדני.

מועד ההפוגה השנייה התקרב והיא נקבעה ל-18 ביולי, כלומר  נשארו יומיים בלבד  עד לסיום המבצע. היה ברור למתכננים שאי אפשר מחוסר זמן לבצע גם את החלק השני "לטרון- רמאללה". לכן ניסו בלילה האחרון לתפוס משילת ע"י פלוגה רגלית של יפתח את חירבת כוריכור המזרחית לה בליל ה-18 ביולי. אולם  הלגיון  הירדני תקף את הפלוגה הזאת ופגע ברובה.

באותו יום שעות ספורות לפני כניסת ההפוגה השנייה לתוקף בשעה 20:00   של ה-18 ביולי 1948 ירה טנק ישראלי פגז בודד ויעיל ופגע בעמדה הירדנית שהייתה על הגג השטוח של בנין המשטרה. הירדנים נתנו פקודת נסיגה מהמשטרה  אך בגלל אי-הבנה בין הכוחות הישראלים הם נסוגו ומשטרת לטרון לא נפלה בידי לוחמי "דני". כאן ברגע זה נפסק המבצע, אם כי הצלחתו אפשרה את הקשר בין תל-אביב לירושלים.