מאת: חלי ויינשטיין * צילומים: רפי דלויה, איתמר גולן, יאיר שגיא, גיל נחושתן, יח"צ

 

וידאו: קבלת קבלת אות הנשיא למתנדב 2013

זה התחיל מצורך פנימי ורצון אישי לעשות טוב למשפחות שכולות, כאשר סא"ל מיל' עירית אורן-גונדורס, תושבת רעות, פתחה את ליבה וביתה בפני משפחות שכולות והזמינה אותם לצאת מהבית למפגשים חברתיים. היא לא שיוותה בנפשה שהצורך הזה יגבר ויסחף אותה לאחר שנים אל הקמת עמותה למענם. "זה היה הכי לא מתוכנן", היא משחזרת.

"במסגרת תפקידי כראש ענף כח אדם בחיל ההנדסה הקרבית פגשתי לצערי משפחות שאיבדו את יקיריהם. כל מה שרציתי אז זה  לחבק את המשפחות ופשוט לעשות מעשה, אבל מרגע לרגע גיליתי שיש עוד ועוד דברים שחייבים לעשות למענם, שזה לא מסתכם רק בחיבוק ובתמיכה ברגעים הקשים, אלא חייב להימשך בכל אחד מהרגעים הבאים אחר כך".

הרגעים האלה נמשכו בכל יום, כל השנה, מפגש אחד הוליד אחר, ופעילות רדפה פעילות והכל בהתנדבות ובאהבה גדולה. "כל הזמן חשבתי עליהם, מה יהיה איתם מחר, מה יקרה בחג הבא, איך יוכלו להתמודד עם הדלקת הנרות בחנוכה ומה יעשו בראש השנה ובפסח? ידעתי שאי אפשר להשאיר אותם לבד ופשוט נשאבתי לעשייה".  

"רציתי להחיות אותם"

בני המשפחות הבודדים שהגיעו אליה בתחילת הדרך למפגשים הראשונים לא עשו זאת בקלות. "לא קל לשכנע הורים ששכלו את ילדיהם לצאת מהבית למפגש חברתי. הם לא רוצים לשמוע על זה, הם שקועים באבל שלהם ולא לכולם יש את הכוח להמשיך בשגרת החיים. רציתי להחיות אותם, לחזק אותם ולחבק אותם אבל בתוך כל זה התמכרתי אליהם ולעשייה למענם". באופן שהפתיע גם את עירית, הבית החם והלב הרחב שהיא העניקה להם גרם להם להבין שכמו שהיא זקוקה להם, הם זקוקים לה ולא רחק היום שבו הם ביקשו ממנה להקים עמותה ולעמוד בראשה.  

את היום שבו הגיע האישור מרשם העמותות היא לא תשכח לעולם. "זה היה ערב יום הזיכרון, שנת 2008, אני מקבלת טלפון מרשם העמותות שמבשר לי על האישור אני מסתכלת על בעלי ופשוט בוכה! כמה סימבולי זה שדווקא בערב יום הזיכרון קיבלנו את האישור?"

אשתקד, שמונה שנים לאחר אותו טלפון מרגש, הושק אתר האינטרנט המחודש של העמותה, באופן סימבולי למדי, בדיוק בערב יום הזיכרון. אורן-גונדורס: "אני רוצה לומר תודה מיוחדת לד"ר אורית כהן פוספלד , שמלווה את פרויקט חידוש האתר בהתנדבות ומשמשת כיועצת לשונית וקופירייטרית ועושה ימים כלילות כדי שהכל יהיה מושלם וכמובן תודות גדולות לאיילה כץ, אם שכולה מרעות, שהקימה וניהלה את האתר במסירות במשך 10 שנים".

"להורים זה לא מתחיל ביום הזיכרון, זה כאב של כל השנה אבל יום הזיכרון שלהם מתחיל הרבה לפני, הם נמצאים בסאגה נוראית. הם מתמודדים עם זה בפורים, עם הזיכרונות על הילד שלא יזכה יותר להתחפש ולשמוח, ואחר כך הם מתמודדים עם הכיסא הריק בפסח ומיד מגיע יום השואה והם כבר חושבים על האזכרה – מי יזכור להגיע ומי לא, כמה אנשים יבואו, איך נערכים" 

"אני לא לבד, אני מוקפת באנשי מופת כל יום וכל רגע"

בעמותה פועלים מדי יום ביומו מאות ואלפי מתנדבים שלקחו על עצמם משימת קודש – להעניק למשפחות השכולות בית חם ומסגרת תומכת. במסגרת פעילות העמותה מוענקים למשפחות שירותי ייעוץ משפטי, ייעוץ וטיפול רפואי אישי בבתי החולים הדסה ואשקלון וכן מגוון של שירותי ייעוץ מאנשי מקצוע בתחומים שונים. כמו כן דואגת העמותה לפעילויות חברתיות ותרבותיות למענם, החל מפעילויות ספורטיביות ועד להרצאות, ריקודים, סדנאות, הזמנות למשחקי כדורסל, להצגות, מופעים, סרטים ומוזיאונים במשך כל ימות השנה והכל חינם.

עירית: "חשוב לי לציין את רוח ההתנדבות העילאית שמאפיינת את חברי העמותה והמתנדבים. מאות ואלפי אנשים נרתמים בכל יום למען העמותה, כל אחד בדרכו ועל-פי צו מצפונו, בלי לרצות כלום בתמורה. זוהי ארץ ישראל הכי יפה שקיימת, המושג ציונות הוא הלכה למעשה, הם אומרים ועושים ברמה הכי קדושה והכי נקייה שיש".

המתנדבים והתורמים של העמותה מרגישים שהם עושים טוב, דבר נעלה ונשגב, דבר קדוש. "זו לא רק אני, כל מי שאיתי מתחילת הדרך, כולל המשפחה ומעגל החברים שלנו פשוט נשאבו והתמכרו לזה ואני מודה לכל אחד ואחד מהם, הם מחלקים מתנות, מעניקים שירותי יופי לאימהות, תורמים בתי מלון ומקומות לסדנאות והרצאות, מתנדבים יקרים מכל הארץ שרק רוצים לעשות טוב. אני רוצה לציין ולהודות גם משה אדרי יו"ר אגודת הידידים של העמותה, איזי שירצקי יקיר העמותה לשנת 2015, שלום פפירס סגן נשיא הבורסה ליהלומים, שמעון צרפתי שבאופן אישי עושים הכל למען המשפחות".

אורן-גונדורס מדגישה שהיא מוקפת ב"אנשי מופת" כל יום וכל רגע וחשוב לה להודות לתושבי העיר. היא מציינת כי "שופר של העשייה צמח מהיישוב רעות, מהנוער המדהים שיש לנו ומתושבי העיר.  50% מהמתנדבים והתורמים הם תוצרת מודיעין-מכבים-רעות, אנשים שמכירים אותי מכאן ואני גאה בנוער ובאוכלוסייה שנותנים כתף. זו הציונות של המאה ה-21, הם אלו שצריכים להדליק את משואת הציונות".

חלום שהתגשם ברומא

אחד החלומות שהיו לעירית זה להטיס את המשפחות השכולות מ"צוק איתן" לטיול בחו"ל. היא ידעה שזה פרויקט ענק אבל היא לא התכוונה לוותר עליו. "יצרתי קשר דרך מתנדבת של העמותה עם מדריך טיולים ברומא וכשנסעתי לבקר את הבת שלי שם, נפגשתי איתו. זה היה ערב גשום מאוד, ישבתי איתו ובמשך שלוש שעות סיפרתי לו על החלום שלי.

"לקראת סוף הפגישה הוא אמר לי 'תדאגי להטיס אותם לכאן ואני אטפל בכל מה שצריך, הטיול יהיה עלי'.  התרגשתי כל כך אבל ידעתי שלא יהיה קל לעשות זאת. עם חזרתי לארץ מיד בדקתי את כל האפשרויות, גייסתי את הכסף הדרוש לכך וארגנתי להם את הטיסה. עם כל הקשיים שהיו בדרך, אני מאמינה שכאשר עושים מעשה טוב מכל הלב והנשמה, אלוהים שומע ושולח את המלאכים שלו ואת הנשמות שעוזרות. זה הצליח".  

במיזם שנקרא "הופכים עולמות מגשימים חלומות" השתתפו 60 הורים שכולים שהתארחו על-ידי כל הקהילה ברומא במהלך חג הפורים. "אי אפשר היה להאמין למראה המרגש שבו הם לבשו תחפושות ורקדו עד הבוקר וחוו אושר והדבר החשוב ביותר מבחינתי הוא שהצלחתי להוציא אותם מהבית".

"זו לא רק אני, כל מי שאיתי מתחילת הדרך, כולל המשפחה ומעגל החברים שלנו פשוט נשאבו והתמכרו לזה ואני מודה לכל אחד ואחד מהם, הם מחלקים מתנות, מעניקים שירותי יופי לאימהות, תורמים בתי מלון ומקומות לסדנאות והרצאות, מתנדבים יקרים מכל הארץ שרק רוצים לעשות טוב"

למילה כאב יש משמעות גדולה

לא כל המשפחות מסוגלות לצאת ממעגל האבל ולמעשה, לרבים מהם היציאה מהבית אינה קלה כלל והמצפון אינו נותן להם מנוח. עירית מנסה את כל כוחה ולא מוותרת על אף אחד מהם, גם ברגעים הקשים. היא פשוט אומרת להם "אל תחשבו יותר מדי, פשוט תבואו, אני מושיטה לכם את ידי ורוצה שתגיעו. נכון, אי אפשר להצליח ב- 100% מהמקרים אבל אני יכולה לומר שב- 90% מהמקרים אנחנו מצליחים להוציא את ההורים מהבית ולהביא אותם למפגשים שלנו".

-אומרים שאת עקשנית לא קטנה

"אני אומרת שלמילה כאב יש משמעות נוספת כ.א.ב = כל אחד בדרכו ואני מבינה את זה אבל אני מתעקשת וברוב המקרים אני מצליחה וזה האושר הכי גדול שלי, לגרום להם לצאת מהבית".

עירית מספרת על מקרה מיוחד שהיה לה: "היתה אמא שכולה שבכל פעם שפניתי אליה ניתקה לי את הטלפון בפנים, היא צעקה עלי שהיא לא מוכנה לשמוע על זה, פשוט התנגדה. היום היא אחת מהחברות הכי טובות שלי ומגיעה למפגשים ואני יודעת שטוב שהתעקשתי ולא ויתרתי, רציתי שיהיה לה טוב. יש לציין שהרבה מאוד מהאימהות הופכות עם הזמן להיות בעצמן מתנדבות ועוזרות למשפחות אחרות.

איך הכל נולד? "זה היה הכי לא מתוכנן....במסגרת תפקידי כראש ענף כח אדם בחיל ההנדסה הקרבית פגשתי לצערי משפחות שאיבדו את יקיריהם. כל מה שרציתי אז זה  לחבק את המשפחות ופשוט לעשות מעשה, אבל מרגע לרגע גיליתי שיש עוד ועוד דברים שחייבים לעשות למענם, שזה לא מסתכם רק בחיבוק ובתמיכה ברגעים הקשים, אלא חייב להימשך בכל אחד מהרגעים הבאים אחר כך"

על התפר שבין זיכרון לעצמאות

בכל שנה אנו עומדים נדהמים אל מול המציאות, שמציבה אותנו ביום אחד מול השכול, הכאב והאובדן וברגע אחד שלאחריו אל מול החגיגות הנוצצות של יום העצמאות. אלו הם רגעים קשים לעם ועוד יותר מכך, למשפחות השכולות.

גונדורס: "התפר הזה הוא מדהים בעיני אבל לדעתי צריך עוד יום אחד להפריד ביניהם" אומרת עירית. " צריך להבין שמאוד מאוד קשה להורים עם זה. אין להם את יום העצמאות. החיבור הזה הוא אמנם אלוהי – אם לא היו הבנים הגיבורים הללו, לא היתה עצמאות, אם לא היה דם לא היה אור, אבל חייבים לתת להורים את הזמן לעכל".

-בכל שנה אותה התמודדות של המעבר בין עצב לשמחה.

"נכון, להורים זה לא מתחיל ביום הזיכרון, זה כאב של כל השנה אבל יום הזיכרון שלהם מתחיל הרבה לפני, הם נמצאים בסאגה נוראית. הם מתמודדים עם זה בפורים, עם הזיכרונות על הילד שלא יזכה יותר להתחפש ולשמוח, ואחר כך הם מתמודדים עם הכיסא הריק בפסח ומיד מגיע יום השואה והם כבר חושבים על האזכרה – מי יזכור להגיע ומי לא, כמה אנשים יבואו, איך נערכים - ואז פתאום, בבת אחת, הכל נגמר וכל האנשים סביב הולכים לשמוח ולחגוג והם נשארים לבכות לבד בבית. לדעתי האישית היה ראוי לתת להם עוד יום אחד שיעזור להם לעכל ולהתאושש", אומרת עירית. "אני מאמינה שאם חוגגים, צריך לחגוג את העצמאות שלנו בגדול ויום אחד נוסף של התחשבות בהורים הללו תעשה את ההבדל, כך לפחות אני רואה את זה".

 "היתה אמא שכולה שבכל פעם שפניתי אליה ניתקה לי את הטלפון בפנים, היא צעקה עלי שהיא לא מוכנה לשמוע על זה, פשוט התנגדה. היום היא אחת מהחברות הכי טובות שלי ומגיעה למפגשים ואני יודעת שטוב שהתעקשתי ולא ויתרתי, רציתי שיהיה לה טוב. יש לציין שהרבה מאוד מהאימהות הופכות עם הזמן להיות בעצמן מתנדבות ועוזרות למשפחות אחרות"