מאת: ענבל בן ברית כהן  * צילומים: דובר צה"ל    

כשמודיעין מתגאה באחוזי הגיוס הגבוהים שנה אחר שנה ובאחוזי הגיוס ליחידות הקרביות, סגן איילת ציון ממכבים, רק בת 23 ממשיכה ומוכיחה שגם נשים יכולות. החודש היא סוגרת מעגל כשהיא פותחת את מחזור הגיוסים הקרוב כמ״פית של פלוגת רם בחטיבת החילוץ וההצלה. סגן ציון הייתה חלק ממחזור הבנות הראשון בגדוד.

לסגן ציון היה ברור מאז ומתמיד שהיא הולכת להיות לוחמת. משמעות התפקיד, לפיה הלוחם בחטיבת החילוץ וההצלה יכול לתת חיים וגם לקחת אותם, משך אותה מאוד לתפקיד. במהלך שירותה ובמסגרת תפקידה, טסה סגן ציון לנפאל במשלחת חילוץ, שם הבינה את משמעות התפקיד מכל כיווניו והרגישה את הגאווה להיות לוחמת חילוץ והצלה בצה״ל. ואולי זה מה שנתן לה את המוטיבציה להמשיך בשירות קבע כשכל חבריה כבר השתחררו וטסו למזרח על אזרחי.

כבר בתחילת שירותה הצבאי, כלוחמת בפיקוד העורף, הוכשרה ציון להתמודד עם מצבים מסוכנים שעלולים להתרחש בשגרה, החל מהפרות סדר ומעצרים, וכלה באירועי קיצון בתחום החילוץ והאב"כ בארץ ובחו"ל.  

ציון היא הבכורה מבין שלושת ילדי משפחת ציון, יש לה שני אחים צעירים ממנה, אחיה חייל בנח"ל ואחותה תיכוניסטית בת 16.

-האם הבחירה הצבאית זה חינוך מהבית?

"ללא ספק. אבא שלי היה רופא בצבא ושירת בצנחנים. אני חושבת שהשירות בצבא מגיע מהחינוך מהבית לאהבת המדינה והרצון לשמור על המדינה".

למה בחרת להיות לוחמת?

"אני הלכתי ללוחמה כי לא רציתי להדריך אחרים, רציתי שידריכו אותי. כי גם מדריכות חיות בשטח ומכירות את כל הציוד והכל, אבל זה מאד שונה בין לעשות אימונים או ממש לחיות את זה בשטח. אני הגעתי למקום הכי מתאים לי גם בשילוב בין חילוץ ובט"ש (ביטחון שוטף) וכל בת שמגיעה לכאן צריכה לדעת שצריך לעבוד קשה".

"לפחד מהמוות זו טעות. לכל דבר יש סיבה וברגע שאת מבינה שיש לכל דבר סיבה זה מונע את הפחד. בנוסף לזה עצם זה שאני מפקדת ויש מאחורי חיילים שמסתכלים עליי נותן כוח.. צריך להוביל, לשמש דוגמה, לדחוף אותם איתי, זה גם נותן את הכוח"

-איך ההורים מקבלים את הבחירות שלך והקריירה הצבאית?

"לא קל להורים שלי, הם אמנם תומכים בי בהכל ובשירות הצבאי שלי כלוחמת. הם מאד באים לקראתי וזה ממש לא מובן מאליו, אני זכיתי. היו מצבים שההורים שלי ראו בחדשות בטלוויזיה על פעילות מסוימת שהשתתפתי בה, אבל העדפתי לא לספר להם", היא אומרת. "הייתה להם הרגשה שהייתי שם, אבל כשהם שאלו אותי, הכחשתי. פעם ב...כשאני משתפת ההורים מתמלאים גאווה והפחד בעצם נעלם".

 -את לא מפחדת?

"אני יכולה למות מדקירה במחסום או מקריסת בניין תוך כדי חילוץ, אבל בכל תפקיד יש סיכונים. אסור שהסיכונים ימנעו ממני לעשות דברים. לפחד מהמוות זו טעות. לכל דבר יש סיבה וברגע שאת מבינה שיש לכל דבר סיבה זה מונע את הפחד. בנוסף לזה עצם זה שאני מפקדת ויש מאחורי חיילים שמסתכלים עליי נותן כוח. צריך להוביל, לשמש דוגמה, לדחוף אותם איתי, זה גם נותן את הכוח".

ספרי על מספר נקודות ציון משמעותיות שהיו לך בדרך מאז התגייסת לפיקוד העורף ועד היום כשאת סוגרת מעגל ומקבלת על עצמך לפקד על הפלוגה אליה התגייסת בתחילת השירות:

"יש המון חוויות שהולכות איתי, קשה לגעת בנקודות ספציפיות בודדות. אני המחזור הראשון של בנות בגדוד שלי, אחרי זה אני הקצינה הראשונה בגדוד. כל פעם אצלי זו פריצת דרך, אחרי זה סמפ"מית (סגנית מפקדת פלוגה) ועכשיו זה מ"פית ראשונה בגדוד, אז כל פעם שאני מגיעה לדברים האלו זה נקודה משמעותית. כמובן שגם השתתפותי בחילוץ בנפאל בזמנו ועכשיו לא מזמן, החילוץ בקריסה בתל אביב, ציפו ממני להיות גורם מקצועי כשאני באמצע קורס מ"פ עזבתי ויצאתי לחילוץ משמעותי . בכלל כל מה שקורה מסביב אפילו ביום יום זה נקודות מדהימות. איך שהחיילים מגיבים אליי, איך שהשטח מגיב ורואים תוצאות בשטח מבחינה מקצועית"

"כל מי שבוחרת בתפקיד הזה חייבת להיות עם כוח, להיות מסוגלת לסחוב משקל, זה משהו שלא ניתן לבנות אותו רק בצבא, זה משהו שצריך להתכונן אליו מבחינה גופנית עוד קודם, על מנת לא להפצע. מלבד זה שבנות עלולות להיפצע יותר, כל השאר הוא אותו הדבר"

-האם גם בילדותך ובתקופת נעורייך היית סוג של פורצת דרך?

"לא. ממש לא. פשוט הגעתי למקום שכל כך התאים לי, שדברים פשוט קרו".

-האם בצוותי החילוץ וההצלה הגברים והנשים מבצעים את אותן הפעולות או שיש אבחנה מגדרית?

"בצוותי החילוץ וההצלה מבצעים הנשים והגברים בדיוק את אותן משימות, ואין שום הבדל בתפקוד, מה שקוסם לחיילות רבות. בשנים האחרונות יש קפיצה אדירה במספר הנשים שמתגייסות ליחידה", היא אומרת. "אין אבחנה חדה ומי שבוחרת להגיע יודעת בפני מה היא עומדת ומה נדרש ממנה. כל מי שבוחרת בתפקיד הזה חייבת להיות עם כוח, להיות מסוגלת לסחוב משקל, זה משהו שלא ניתן לבנות אותו רק בצבא, זה משהו שצריך להתכונן אליו מבחינה גופנית עוד קודם, על מנת לא להפצע. מלבד זה שבנות עלולות להיפצע יותר, כל השאר הוא אותו הדבר: אותה שגרה, אותם פק"לים".

-כל אחת יכולה? מה זה מצריך מבנות שרוצות להיות חלק מצוות חילוץ והצלה?

"הבנות חייבות לעסוק בספורט עוד הרבה לפני השירות הצבאי. לא חייבים להיות חלק מצוותי ההכנה לצה"ל, אני לא הייתי בצוות כזה, אבל עסקתי בספורט והתאמנתי. כשבנות מתייעצות איתי אם להגיע אלינו, אני מאוד ממליצה, אבל חשוב שהבחורה תדע שזה באמת מתאים לה: שלא תיכנס למסלול רק בשביל השואו, אחרת היא תבזבז זמן ותרצה לעזוב. נערה שרוצה להיות להצטרף אלינו צריכה להיות פייטרית, להסתדר עם בנים ולהרים משקלים כבדים. זה לא פשוט בכלל, אבל זה שירות חשוב ומשמעותי".

"אני המחזור הראשון של בנות בגדוד שלי, אחרי זה אני הקצינה הראשונה בגדוד. כל פעם אצלי זו פריצת דרך, אחרי זה סמפ"מית (סגנית מפקדת פלוגה) ועכשיו זה מ"פית ראשונה בגדוד"

-לאחרונה עולה נושא הבנות בצריח הטנק. מה עמדתך בעניין? האם גם בנות מתאימות ויכולות להיות טנקיסטיות?

"זה לא משנה מה אני חושבת וזו הרי לא החלטה שלי. אני לא ממש מבינה בתחום הזה ולא יודעת מה קורה בחיילות אחרים על מנת לענות על השאלה. אני לא שיריונרית, אני יודעת מה קורה בחייל שלי.

"זה נשמע מאד סקסי להגיד שאת לוחמת, זה משהו שנשמע יפה וסוג של גאווה, אבל זה לא מספיק ולא מסתכם בזה.  אצלנו בחייל אני יכולה להעיד ולספר שיש לנו מה שנקרא 'מכין לוחמות'. אחרי שהבנות שבחרו בלהיות לוחמת יש להן שבועיים קורס 'מכין לוחמות'  בו הן מתנסות ולמעשה עוברות תקופה בה הן מבינות את המשמעות ויש להן אפשרות בסוף השבועיים הללו להחליט אם זה בשבילן או לא. בשביל להעלות תמונה של לוחמת זה לא פשוט, צריך לעבוד בשביל זה".

-ולסיום: מה התפקיד הבא אליו את שואפת ומה את מאחלת לעצמך?

"אין לי אחד כזה ספציפי שאליו אני שואפת. מה שמעניין אותי כרגע זה להכשיר את החיילים שלי בצורה הטובה ביותר. אני מאחלת לעצמי שאעמוד ביעדים שלי, שהחיילים שלי יהיו החיילים הכי מקצועיים, שמבינים את המשמעות שלהם בתפקיד וישמרו על הבית בצורה הטובה ביותר".