מעל פסגת הר הצופים / אשתחווה לך אפיים/ מעל פסגת הר הצופים /שלום לך ירושלים! אלפי דורות חלמתי עלייך, לראות, לזכות, באור פנייך!
לפני כ-15 שנה הגיעה משאית לבית הורי בירושלים. תוך חצי שעה לקח "אלכס הובלות" את כל מה שקוששתי בחיי ויצא מערבה למודיעין, מכבים-רעות בדרך לתחילת פרק החיים הזוגי שלי ושל אשתי ליאת. האמת, אני לא מתחרט לרגע על כך שהפסקתי רצף משפחתי של למעלה מעשרה דורות שהתגוררו בירושלים, אבל ירושלים היתה היא עדיין ותישאר לעד אחת יחידה ומיוחדת וכל ביקור בה מרטיט את הלב.
אני עומד על החומה / עומד בגשם לבדי וכל העיר העתיקה /מונחת לי על כף ידי אני מביט בה מאוהב /אני עולה לכאן תמיד סתם להביט /אבל עכשיו אני נמצא כאן בתפקיד.
"אתם הירושלמים זה עם" אמרה לי פעם חברה לעבודה והיא צודקת. יש דברים שרק ירושלמים יודעים מכירים ויש דברים שיכולים לקרות רק בירושלים.
רק ירושלמים יורדים העירה לרחוב המלך קינג ג'ורג', אוכלים אש תנור, שותים פטל בטעם ענבים ולקינוח מבקשים בלי להתבלבל מציצה מהמוכר. בשכונה הם משחקים שלוש מקלות, עושים אבו יויו ואם יש חילוקי דעות אז קובעים ליום שישי בשתיים ב"גידי יון".
רק בירושלים בית הספר הטוב בעיר נקרא על שם המקום שלידו הוא נמצא ולרגל הבגרות במתמטיקה נספר שרק בירושלים מאה ועוד מאה שווה מאאתיים. אבל רק בירושלים מאות ירושלמים גולים, החיים ביום יום מחוץ לעיר, מסוגלים היו להגיע ביום הבחירות כדי לתת לעיר בפעם האחרונה צ'אנס. אולי באמת רק ב-2013 הצ'אנס הזה הגיע.
אבל אני כשאני כך לבדי /אני חוזר לסמטאות ילדותי /אל נעורי שנעלמו עם השנים /לחברים שלי ההם הישנים /היינו ילדים וזה היה מזמן /אני וסימון ומואיז הקטןי.
יש לא מעט רגעים שיכולים להיות רק בירושלים ולא בשום מקום אחר: צפייה בזריחה היפה ביותר בארץ מגג מלון מצודת דוד על רקע העיר העתיקה. אכילת וופל בלגי חם ב"חגיגה של באבט" כאשר בחוץ יורד שלג כבד אפשר לעשות רק בירושלים.
שירה בציבור של מיטב השירים של האחים המשוררים לבית בן בסט יחד עם עוד מאות ואלפי אוהדים אדומים זה משהו שניתן לעשות רק בטדי. "שיחות" רומנטיות ליד הכרכרה של השר משה מונטיפיורי, ריקודים לצלילי השיר "בת שישים" על שולחנות ה"שלומצי", זה ירושלים. עבורי טיולים בגן הקיפוד וצפייה בשקיעה המדהימה על רקע יער רמות. זאת ירושלים שלי.
חזרנו אל בורות המים לשוק ולכיכר שופר קורא בהר הבית בעיר העתיקה.
אם יש משהו טוב בגלות ירושלים זה ההתרגשות המתחדשת בכל פעם שאני מגיע לירושלים. העיר אולי נראית עייפה ומנומנמת אבל אם תקשיבו לרגע לאבנים תוכלו לשמוע את ההיסטוריה מדברת אליכם. זה התחיל עם היבוסים שהיו כאן רגע לפני דוד המלך, המשיך במסעות הצלב ואחריהם השלטון העות'מני, היציאה מהחומות והקמת משכנות שאננים, מלחמת ששת הימים ואיחוד העיר. הפיגועים בירושלים מאמצע שנות התשעים ועד לסיום האינתיפאדה השנייה שכמעט החריבו את התרבות בעיר וההתאוששות שהגיעה אחר כך והפכה את ירושלים לעיר תרבות מובילה בקנה מידה בין לאומי.
בשנים האחרונות מתבצעת בירושלים מתיחת פנים. את הכבישים והפקקים החלפה הרכבת הקלה. אולי באמת העיר בדרך להפוך לפנינה של המזרח התיכון - כי זה מה שמגיע לה, לירושלים שלנו.
