צילומי ארכיון: תעלת סואץ בתקופת ההתשה (לע"מ)

"אני אפילו לא יודע איך מודים למלאך שלולא הוא לא הייתי מדבר איתך היום. לא ברור לי אם הוא יודע שניצלתי, כי עם כמות הדם שאיבדתי הסיכויים ממש לא היו לטובתי. האם הוא בכלל לא שרד את המלחמה?". כך סיפר לי יאיר, שבשבילו ובשביל חיילים רבים מלחמת ההתשה הייתה אחת המלחמות הקשות מכולן, ובה נהרגו יותר מ-900 חיילים ונפצעו יותר מ-3,000 חיילים בכל החזיתות.

בתקופת המלחמה שירת יאיר בגזרה הדרומית. באחת הפעמים הוא וחבריו לגדוד הגיעו עם אספקה לאחד המעוזים שלאורך תעלת סואץ, ושם החלה התופת. הגדוד של יאיר ספג הפגזה מצרית קטלנית שכולם חשבו שלא ייצאו ממנה בחיים. הוא ראה כמה מחבריו נופלים בזה אחר זה, ופגז רעשני התפוצץ ברעש מחריד לידו. במשך דקות ארוכות הוא לא הבין מה קורה מסביבו והוא הרגיש שהוא חלק מסרט שמתרחש בזמן אמת.

"הייתי מטושטש והבנתי שכנראה הפציעה שלי לא קלה. התחלתי למשש את איבריי עד שהגעתי לירך. כל המכנסים שלי היו ספוגים בדם", סיפר בהתרגשות. הוא ניסה לעצור את הדימום באמצעות ידיו, לאחר שחסם העורקים שלו כבר היה בשימוש אצל אחד מחבריו. הוא כבר היה מטושטש, ובתוך תוכו ידע שאם לא יקבל עזרה דחופה, כנראה שכל חלומותיו יישארו סמוך לתעלה.

ואז הוא הגיע – המלאך. הוא ניגש ליאיר והתחיל לפעול מהר. הוא אילתר בשטח חסם עורקים באמצעות אבן ושרוך. יאיר לא זכר כמה זמן הוא נשא אותו, כי כבר היה מחוסר הכרה. לצערו, אפילו לא הספיק לראות בבירור את פניו. את שאר הסיפור קיבל מגורם אחר: המלאך נשא אותו עד למרפאה הקרובה, נתן פרטים ונעלם בחשכת הלילה. רק אחרי שהרופא במקום התעקש, הוא מסר את שמו הפרטי. וזה כל מה שנשאר ליאיר ממנו.

יאיר היה מוכרח להגיד לו תודה על כל מה שעשה למענו, ולכן ביקש ממני לאתר אותו עבורו. הפעם המשימה הייתה מאתגרת במיוחד, משום שכל מה שהיה לי זה שם פרטי בלבד. הייתי צריכה לאתר את פרטי ההפגזה הקשה שבה נהרגו חבריו של יאיר והוא נפצע באורח קשה.

וזה היה לגמרי לא פשוט, כי כפי שיאיר תיאר מלחמת ההתשה הייתה קשה מאוד והטראומה גרמה לאנשים רבים, שחוו בה חוויות כל כך קשות, לשמור הכל בבטן. מעבר לעובדה שחלפו יותר מ-40 שנה, החזרה למאורעות ולפרטים לא הייתה קלה לאנשים, שחלקם נשארו הלומי קרב עד היום.

בתקופת המלחמה שירת יאיר בגזרה הדרומית. באחת הפעמים הוא וחבריו לגדוד הגיעו עם אספקה לאחד המעוזים שלאורך תעלת סואץ, ושם החלה התופת. הגדוד של יאיר ספג הפגזה מצרית קטלנית שכולם חשבו שלא ייצאו ממנה בחיים. הוא ראה כמה מחבריו נופלים בזה אחר זה, ופגז רעשני התפוצץ ברעש מחריד לידו. במשך דקות ארוכות הוא לא הבין מה קורה מסביבו (צילום אילוסטרציה)

דיברתי עם עשרות אנשים ובהם היסטוריונים, ביליתי ימים כלילות בארכיונים עד שהגעתי לרשימה מצומצמת של אנשים הנושאים את השם יורם. זו הרשימה שקיוויתי שאחד מהם יהיה אותו האדם שאני מחפשת – יורם המלאך. חלק מהאנשים כבר לא היו בין החיים והיו כאלה שגרו בחו"ל.

בסופו של דבר הגעתי אליו – ליורם הנכון המתגורר בהולנד. אשתו שענתה לי לשיחה סיפרה שאינו בקו הבריאות ומאושפז. "אני לא רוצה לרגש אותו יותר מדי, לא במצבו", אמרה לי בעצב. הבנתי ממנה שאכן בעלה היה באותה הפגזה מצרית שבה נפצע יאיר. התקשרתי ליאיר ובישרתי לו על ממצאיי המשמחים. יאיר כל כך התרגש עד שלא יכול היה לדבר.

"סוף כל סוף אוכל לסגור את המעגל הזה", בקושי יצאו המילים מפיו. עדכנתי אותו שכדאי לו להזדרז, משום שיורם אינו במצב קל, והוא הודיע שהוא קונה כרטיסים וטס אליו.

לאחר שבועיים התקשרתי לבנו של יורם כדי לעדכנו שיאיר רכש כרטיסים ובעוד יומיים הוא מתכוון להיפגש עם אביו. "את תופסת אותי בשדה התעופה. אבא נפטר אתמול ואנחנו בדרך להלוויה". הוא אמר. עברתי עשרות אם לא יותר חקירות של אבודים, אבל ללא ספק זה היה אחד הרגעים הקשים ביותר  שחוויתי. התלבטתי כיצד לספר ליאיר, אבל יאיר הפתיע אותי בעוצמות שקיבל.

"אני נוסע להלוויה", הודיע. "אני רוצה להיפרד מיורם אחרי שבפעם הראשונה שנפגשנו לא הצלחתי לעשות את זה כמו שצריך, ולהודות לו על כך שהציל את חיי". "אתה יודע", אמרתי ליאיר, "יש ליורם שני ילדים שלא ידעו שאבא שלהם היה כזה גיבור". "עכשיו הם יידעו", השיב יאיר.