"אנט?, זו דפנה. התקשרתי לאחל לך חג שמח", אמרה האישה בצדו השני של קו הטלפון. "דפנה, מה שלומך?", עניתי לה. "הפעם האחרונה שדיברנו היתה לפני שנה". דפנה הנהנה מעבר לקו והוסיפה: "את שומעת? אני מוכרחה לספר לך משהו"....

לא יכולתי לשכוח את סיפורה של דפנה. זה היה באמצע חודש אפריל – ימים של חילופי עונות, פריחה  והתחדשות. היא רצתה להיפגש איתי בבית קפה בגדרה, המרוחק ממקום מגוריה. היא מעצבת פנים יצירתית ומוכשרת, שעבודותיה התפרסמו לא פעם במגזינים נחשבים. ניכר עליה ששנתה נדדה: עיניה היו נפוחות ושיערה פרוע. "אני מרגישה שהוא לא אומר לי את האמת, חשבתי שאצליח לשים הכל מאחור, אבל אני פשוט לא מאמינה לו".

היא התחילה לספר שלפני שלושה שבועות ישבה בפינת המחשב בבית, והלפטופ של בעלה אייל, שהלך לשירותים, היה חצי פתוח. בדרך כלל היא לא מסתכלת לו במחשב, המשמש אותו ככלי עבודה עם לקוחותיו. אבל כאשר שמעה את הצליל של קבלת הודעה של וואצאפ במחשב, משהו גרם לה להציץ הפעם במחשב, ואז חשכו עיניה והיא הרגישה שנגמר לה כל האוויר בגוף.

"ראיתי הודעה שאי אפשר לפרש אותה אחרת", סיפרה דפנה בקול שבור. "המזכירה שלו שלחה לו תמונה שלה לבושה בחוטיני אדום, בלי חלק עליון ועם הודעה: "מתגעגעת למגע שלך, איילי". היא מיד סגרה את המחשב ויצאה מהבית. המקרה התרחש מספר ימים לפני ליל הסדר, שבו שניהם היו אמורים לארח את משפחתו של אייל. דפנה לא הצליחה לישון כל הלילה, ובבוקר החליטה שהיא מוכרחה לקבל תשובות.

אייל לא היה מופתע מהמידע המסעיר שדפנה חשפה בפניו, ומיד הודה במעשים בצורה קרה ועניינית, כמו בהופעה בבית המשפט. "הוא אמר שזה היה קצר ונגמר, שזה לא היה משמעותי בכלל עבורו, ושהוא אוהב אותי ורוצה לחיות איתי לעד", המשיכה לספר בעיניים דומעות. "כמובן שאותי זה לא סיפק, וביקשתי ממנו לפטר את המזכירה ולהודיע להוריו שימצאו פתרון אחר לחג.

אייל התחנן בפניי שלא להרוס את החג, ואחרי דין ודברים ומשבר גדול הסכמתי להשאיר את התוכניות כסדרן, רק בשביל הילדים. כמובן שליל הסדר היה סיוט. אייל ניסה להיות יותר נחמד ואוהב ומכיל, מה שגרם לי לכעוס עוד יותר. משהו בתחושת הבטן אמר לי שיש שם משהו ושזה עוד לא נגמר".

בבית הקפה הבחנתי במצוקה הקשה ובצורך העז של דפנה לגלות את האמת – קשה וכואבת ככל שתהיה. החלטנו להתחיל לעקוב אחרי אייל, שדפנה דיווחה שהוא מגיע מדי יום למשרדו בשעה מאוד מוקדמת. החלטנו להתמקם בשעה שש בבוקר מתחת לביתם של אייל ודפנה, מיד לאחר סיום חופשת החג. אייל נכנס לרכב עם כוס טרמית ביד, ובשעה שש וחצי כבר הגיע לבניין משרדים בחולון.

לאחר כעשר דקות הבחנו במזכירתו מירי נכנסת גם לחניון. הם היו היחידים בחניון. הבנו שהעניין דורש בדיקה. בכניסה לחניון היה שומר, שאיפשר רק לעובדי החברה להיכנס עם תג. המתנו לסיום יום העבודה, עד שזיהינו שאייל נכנס לרכב ונוסע בחזרה הביתה.

ושם ראינו את שניהם: את אייל ומירי מתגפפים מאחורי עמדת הקבלה. הם היו כל כך בטוחים שאף אחד לא נמצא בשעות האלה, עד שלא הקפידו לסגור את דלת המשרד. הם נראו מופתעים מההתרחשות ומכך שמישהו נמצא בבניין בשעה כל כך מוקדמת. החולצה שלו הייתה פתוחה, והיא סיימה לרכוס את הרוכסן מאחורה בחצאית

למחרת בבוקר התסריט חזר על עצמו: אייל ומזכירתו הגיעו בשעה שש וחצי בבוקר והיו לבדם במשרד. היינו חייבים לצלם בתוך הבניין כדי להבין מה באמת מתרחש שם. הדבר לא היה פשוט, משום שהשומר בכניסה לא הכניס כל אחד לחניון, ולכן נדרשנו לסיפור כיסוי כדי להצליח במשימה הלא פשוטה. הגענו לבניין במסווה של שוכרים פוטנציאלים, והתנצלנו על השעה המוקדמת.

אמרנו שאנחנו בדרך לעבודה, והחלטנו שזה הזמן הכי נוח עבורנו לבדוק אם יש משרד פוטנציאלי להשכרה. השומר, שלא שש לעזוב את מקומו, נעל את הדלתות ואמר שנעשה את זה זריז. תוך כדי שיחה עם השומר חלפנו על פני המשרד של אייל.

ושם ראינו את שניהם: את אייל ומירי מתגפפים מאחורי עמדת הקבלה. הם היו כל כך בטוחים שאף אחד לא נמצא בשעות האלה, עד שלא הקפידו לסגור את דלת המשרד. הם נראו מופתעים מההתרחשות ומכך שמישהו נמצא בבניין בשעה כל כך מוקדמת. החולצה שלו הייתה פתוחה, והיא סיימה לרכוס את הרוכסן מאחורה בחצאית. הצילומים שצילמנו במצלמת וידאו סמויה שנשאנו עמנו לא הותירו כל מקום לספק.

דפנה צדקה בחששותיה. למרות ניסיונו הרב של אייל בבתי המשפט, לא הייתה לו תשובה להוכחות החותכות שסיפקתי לדפנה. הנישואין שלהם התפרקו, מאחר והמשבר יצר חוסר אמון בלתי הפיך מבחינתה של דפנה.

"אז מה רצית לספר לי?", שאלתי את דפנה בטלפון שהתקשרה אליי לאחר שנה. "את זוכרת איפה הייתי בליל הסדר בשנה שעברה וכמה סבלתי? אז התקשרתי לומר לך שיש לי אהבה חדשה ושאני כל כך מחכה לליל הסדר, כדי שילדיי יכירו לראשונה אותו ואת שלושת ילדיו".

"ראיתי הודעה שאי אפשר לפרש אותה אחרת", סיפרה דפנה בקול שבור. "המזכירה שלו שלחה לו תמונה שלה לבושה בחוטיני אדום, בלי חלק עליון ועם הודעה: "מתגעגעת למגע שלך, איילי". היא מיד סגרה את המחשב ויצאה מהבית. המקרה התרחש מספר ימים לפני ליל הסדר, שבו שניהם היו אמורים לארח את משפחתו של אייל. דפנה לא הצליחה לישון כל הלילה