קבוצות פייסבוק קהילתיות הפכו להיות חזון נפרץ במחוזותינו. בכל שכונה ישנן כמה קבוצות, כל אחת ופועלה, כל אחת ומנהלה. 
ככל שהתופעה מתפשטת, כך עולות וצפות שאלות ותהיות הקשורות בטבורו המשפטי של ניהול הקבוצה, למשל; איזה התבטאות עולה כדי הוצאת-דיבה? היכן עובר הגבול בין חופש-הביטוי לבין ערכים מוגנים אחרים? מה חוצה את הקווים של פגיעה בעיקרון השוויון?

בפסק-דין שניתן בראשית שנת 2016 נקבע:"...יש לראות בפוסטים העולים לקבוצת פייסבוק כפרסום באמצעי תקשורת, ולפיכך הנתבע אחראי בעוולה של לשון הרע, גם מקום שפרסום מסוים הועלה על ידי אדם אחר, כאשר הוא יכול לקבוע אם פוסט כלשהו יוותר במרשתת, או יוסר ממנו. ...בשל כך, יש לטעמי לראות את הנתבע כ"עורך" אמצעי התקשורת, או כאחראי לו, בשל כך מוטלת עליו אחריות אזרחית לפרסום לשון הרע באותו אמצעי תקשורת, קרי, קבוצת הפייסבוק שהוא הקים...".

יש להדגיש ולומר שמיד לאחר דברים אלה מבהיר ביהמ"ש שאין בהטלת אחריות על המנהל כדי לגרוע מאחריות מי שניסח ופרסם את התכנים הפוגעניים.

באותו פסק-דין דובר בתביעת לשון הרע שהגיש ראש מועצה מקומית כנגד מנהל קבוצת פייסבוק בגין סדרת פרסומים (שחלקם כלל לא המנהל כתב), שלטענתו פגעו בשמו הטוב. התביעה נדחתה ברובה (זולת פסיקת פיצוי זעום בשל פגיעה מינורית), והתובע אף חויב בהוצאות שנגרמו למנהל בשל ניהול ההליך (גבוהות משמעותית מהפיצוי שנפסק לטובתו...). התוצאה לא שינתה את הקביעה לגבי אחריות מנהל לתכנים המתפרסמים בקבוצתו. חשוב לומר כי מדובר בהכרעה של בימ"ש שלום, שאינה מנחה, ובוודאי שאינה מחייבת ערכאות אחרות. 

שומה על מנהל קבוצה שפתוחה בפני הקהל הרחב לדעת, כי אין לנהוג יחס של איפה ואיפה בין חברי הקבוצה. הדבר נובע הן מעיקרון היסוד של הזכות לשוויון, עיקרון המעוגן בצורה לא-פורמלית בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הן מפרשנות עדכנית ומותאמת של חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, חוק שכבר בראשיתו מבאר את מטרתו: "...לקדם את השוויון ולמנוע הפליה...".

ביקורת נוקבת הושמעה כנגד פסק-דין זה.נטען, כי התייחסות לפרסום בפייסבוק כדין פרסום באמצעי תקשורת חוטאת לפרשנות הנכונה של החוק. חוק איסור לשון הרע מדבר על פרסום ברדיו, בטלוויזיה ובעיתון. לעניין עיתון מפנה החוק להגדרה בפקודת העיתונות: "...כל דבר-דפוס המכיל חדשות, ידיעות, סיפורי מאורעות,...הנדפס בכל לשון והיוצא לאור בישראל למכירה או להפצת חינם..." אליבא דביהמ"ש, שינויי העיתים והקדמה הטכנולוגית הביאו לכך שגם הדפסה-וירטואלית, העונה על הקריטריונים המנויים בפקודת העיתונות, מהווה פרסום בעיתון כמשמעו בחוק.

צדק בימ"ש בקביעתו זו, מה גם שהלכה מושרשת וידועה היא, שמושגי החוק הינם מושגים דינמיים-בגדר "רעיון חי ומתפתח". אולם, בכל הכבוד, האנלוגיה בין עורך עיתון ובין מנהל קבוצה בפייסבוק שגויה, בפרט לאור דרישותיו הנוקשות והמפורשות של המחוקק מעורך ונוכח האישורים אותם עליו לקבל כדי לכהן ככזה. זאת ועוד, ה"כתבים" הינם משתתפים חופשיים שאינם כפופים ל"סמכות" המנהל מבחינת התכנים המפורסמים.

יהא נכון וצודק להטיל אחריות על מנהל קבוצה מקום בו הוכח כי ידע שישנו פרסום פוגעני בקבוצה, ולא עשה כל שלאל ידו כדי להסיר את הפרסום בהקדם (מתודה שכונתה בפסיקה "הודעה והסרה"). הצרת צעדיו של המנהל יתר על המידה והטלת אחריות אוטומטית על התבטאויות בקבוצה שבניהולו, יש בהן כדי לפגוע פגיעה לא-מידתית בחופש-הביטוי, בחופש-העיסוק ועוד. 

בפסק-דין שניתן בראשית שנת 2016 נקבע: "יש לראות בפוסטים העולים לקבוצת פייסבוק כפרסום באמצעי תקשורת, ולפיכך הנתבע אחראי בעוולה של לשון הרע, גם מקום שפרסום מסוים הועלה על ידי אדם אחר, כאשר הוא יכול לקבוע אם פוסט כלשהו יוותר במרשתת, או יוסר ממנו. ...בשל כך, יש לטעמי לראות את הנתבע כ"עורך" אמצעי התקשורת, או כאחראי לו, בשל כך מוטלת עליו אחריות אזרחית לפרסום לשון הרע באותו אמצעי תקשורת, קרי, קבוצת הפייסבוק שהוא הקים...".

פגיעה בעיקרון השוויון

נמצאנו למדים שמנהל נושא באחריות מסוימת, אך האם מנהל קבוצה קהילתית-רבת משתתפים, מחויב לנהוג באופן שוויוני כלפי חבריה? קבוצות פייסבוק רבות משרתות אינטרסים רבים ומגוונים, וביניהם, קידום אג'נדה-פוליטית, מינוף של פעילות-עסקית, הבעת דעה בתחומים חברתיים ועוד. 

שומה על מנהל קבוצה שפתוחה בפני הקהל הרחב לדעת, כי אין לנהוג יחס של איפה ואיפה בין חברי הקבוצה. הדבר נובע הן מעיקרון היסוד של הזכות לשוויון, עיקרון המעוגן בצורה לא-פורמלית בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הן מפרשנות עדכנית ומותאמת של חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, חוק שכבר בראשיתו מבאר את מטרתו: "...לקדם את השוויון ולמנוע הפליה...".

הייתכן מצב בו חבר קבוצה אחד יקבל במה, יאמר את שעל לבו ויעשה נפשות למה שחשקה נפשו, ואילו קולו של חבר אחר בקבוצה יהוסה ויידום. נראה כי מדובר בהפלייה אסורה, העומדת בניגוד לחוק!

יתרה מכך, המחבר סבור כי לקבוצת פייסבוק עירונית-ציבורית במהותה, המשרתת גם אישי ציבור מהרשות המקומית, ישנם סממנים של "גוף דו-מהותי". גוף דו-מהותי הינו גוף אשר הורתו במשפט-הפרטי, אבל בשל אלמנטים ציבוריים, קבעה הפסיקה כי יש להחיל עליו גם את כללי המשפט-המינהלי, אשר נהנה מפחות "חופש" פעולה ומחויב לנורמות קפדניות יותר, ולפיכך מחויב מנהל קבוצה שכזו לנהוג משנה זהירות ולהישמר פן יופר השוויון בקבוצתו. ימים יגידו.

שורות אלה מבטאות את המתח בין שינוייה התדירים של המהפכה הטכנולוגית שבעיצומה אנו חיים לבין המשפט, אשר מתקשה להדביק את הקצב ונאלץ ליתן מענה נקודתי לתהליכים הדינאמיים שמספקת ללא הרף הקדמה.

האמור לעיל אינו מהווה חוות דעת משפטית ו/או ייעוץ משפטי ואינו מתיימר להיות כזה. בכל מקרה ומקרה על הקורא/ת לפנות ולהיוועץ עם עו"ד מתאים לפי נסיבות העניין.