מאת: ענבל בן ברית כהן *  צילומים: יח"צ

"שובבי ציון" שלישיית הזמר האגדית שרבים משיריה נשארו קלאסיקה פופית ישראלית, נוסדה בתחילת שנות ה-70.

השלישייה, שצמחה מצמד הקובים,  קובי אשרת וקובי רכט, פעלה כשנה וחצי והקליטה רק אלבום אחד ממש כפי שקרה לכמה הרכבים אחרים שפעלו באותן שנים - כך "השלושרים" וכך "אחרית הימים". לזוג הקובים צירף מפיק העל דאז מיקי פלד את חנן יובל, יוצא להקת הנח"ל מחזור 67', שבדיוק עזב את "השלושרים" (בה פעלו לצידו גם בני אמדורסקי ז"ל ושלום חנוך יבדל"א). לפי אחת הגרסאות מטרתו של פלד הייתה להקים הרכב שיחמם את מייק ברנט - שהיה כוכב זמר עולה באותה תקופה.

"שובבי ציון" - כמו "השלושרים", הייתה להקה שמיזגה פופ ישראלי מקורי ונגיעות סמי פסיכדליות מסוף הסיקסטיז. קובי רכט, בעל קול הבריטון הממיס שכמה שנים קודם היה הסולן של להקת פיקוד מרכז ("גבעת התחמושת", "קום לך אל נינווה") והספיק להקליט ב"אזרחות" יחד עם עדנה גורן תקליט קאנוני משירי סשה ארגוב ("אהובתי שלי לבנת צוואר", "לילה בדרום", "זמר מפוחית", ורבים אחרים) היה היוצר העיקרי באלבום האחד והיחיד שלהם.

הוא כתב והלחין ל'שובבים' את "להיות איתה, "איש גדול", הלחין את "מה יוצא לי מזה" שכתב יורם טהרלב, את "שש בבוקר" שכתב עלי מוהר והלחין יחד עם שלום חנוך את "השומרים" שגם אותו כתב מוהר. חנן יובל הביא שירים שהלחין שלום חנוך למילים של מאיר אריאל, היו אלה "נגה" ו"היי אשה". מהמחזמר "קרחת" הוקלטה התשובה הישראלית ל"היי ג'וד" של הביטלס: "איש מזג האויר" שכתב יהונתן גפן, והלחינו אלונה טוראל ומישה סגל.

אושרת שכיכב ארבע שנים אחרי הרפתקת 'השובבים' בתוכנית הטלוויזיה המיתולוגית "ראש כרוב", ולעתיד לבוא מגדולי המלחינים שלנו, החל מחמם מנועים כיוצר, וההללויה שלו עמדה וחיכתה כבר מעבר לפינה. בהמשך הראיון יתייחס אשרת גם לנושא האירוויזיונים של ימינו אלה. 

אודיו: "איש גדול"

רכט: "אני ממש לא מסתכל על תוכניות הריאליטי והשוק הזה, זה פשוט לא בשבילי ולכן אני לא צופה בזה. אני כל כך הרבה שנים על הבמה שהספיקה לי תכנית או שתיים ומיציתי. כשחזרתי מלוס אנג'לס לא היה בארץ המושג 'רייטינג' והייתי מאושר, אבל מאז התהפך העניין וההתבוללות הזו עם שאר העולם והרדיפה אחר כסף יצרו אובדן" 

השלישייה החדשה עשתה חיל, הופיעה פעמיים בהצלחה בפסטיבל הזמר החסידי (עם "ישראל ישראל" ו"חמדת ימים") והייתה להקת הופעות מבוקשת מאוד. להצלחתם היתה כה גדולה, עד שהם הופיעו שלוש הופעות מדי ערב כולל במופעי כוכבים כאלה ואחרים (אז היו מצוותים לערב אחד כל מיני הרכבים וביחד או לחוד) כולל עם אריק איינשטיין בתקופה שאחרי הקלטת המסטרפיס "שבלול". למרות ההצלחה הגדולה, לאחר שנה וחצי של פעילות, הגיעו "שובבי ציון" לסוף דרכם המשותפת. רכט כמו גבי שושן ז"ל וכוכבי רוק אחרים מאותה תקופה שחשו שהמדינה אולי קטנה עליהם, נסע לכבוש את חו"ל, לאשרת היו תכניות אחרות בתחום המוסיקה ויובל נאלץ לזרום עם החלומות והתוכניות של השניים.

השיר אחרון שהקליטה השלישייה היה "תתרגל לחיות לבד" שכתב וגם הלחין רכט. בהקלטה ניגנו יצחק קלפטר, אלון אולארצ'יק ואחרים, שיצרו צליל "כבד" יותר משירי התקליט ונתנו בכך מושג ברור לכיוון המוסיקלי שרכט העדיף. אנשי המקצוע ואיתם גם חברים של השלישייה המליצו להם "להחזיק מעמד", אך למרות עצות אלו ולמרות ההתעניינות של אברהם דשא פשנל, האבא של "הגשש החיוור" ו"כוורת" שרצה לקנות אותם מפלד, החליטו השלושה על פירוק, בנובמבר 1971 התקיימה הופעתם האחרונה ולאחריה, הלכו הם איש איש לתכניותיו.

לפני שנה בערך, כשיצאו להופעות האחחוד הראשונות הוציאו לרדיו שיר בשם "ועמוק הים" שהיה מתוך פרויקט זיכרון מיוחד. שיר גבעטרוני ארץ ישראלי ברוחו שהזכיר גם את פסטיבלי הזמר של פעם.

אשרת על הופעה מחשמלת: "באחת ההופעות שלנו בפני חיילי צה"ל, בבית שמש עלינו לבמה. מישהו חיבר לנו את החשמל בחיבורים לא נכונים. חנן תפס את המיקרופון ביד כשהגיטרה החשמלית מחוברת לחגורה על המותן, הוא יצר סגירת מעגל חשמלי והתחשמל". רכט שניגש ליובל להציל אותו, תפס בו והתחשמל גם, אשרת ניסה להציל את השניים, תפס את רכט וגם הוא נדבק והתחשמל. אשרת: "שלושתנו עמדנו על הבמה מקרטעים ומתנדנדים והקהל חשב שזה חלק מהמופע, היינו 10 שניות ממוות...הקהל התפקע מצחוק ולא הבין שהייתה פה התחשמלות..."

לקראת הגעתם לאולם עינן במוצ"ש, 21:00 - שוחחנו עם שני ה"קובים" של הלהקה.

-התאחדתם כבר בעבר ולא המשכתם הלאה, מה הביא אתכם להתאחד שוב?

רכט: "התאחדנו במסגרת החאן לאיזה 30-40 מופעים, האיחוד הנוכחי התחיל מיוזמה של חנן יובל שהופיע בהבימה, הוא הזמין את קובי אשרת ואותי ככה בספונטני לעלות לבמה לשיר איתו והיה מדהים, אנשים נדהמו וביקשו שנתאחד, לקחנו את זה ברצינות".

אשרת מוסיף שהיה איחוד לפסטיבל ערד בשנות ה-80 והיה נחמד, אבל לא מעבר: "הופענו בערד וזהו, רכט עזב את הארץ וכל אחד פנה לדרכו. ממש לפני שנה, כמו שרכט כבר סיפר, זה התחיל מהיענות להזמנה של יובל וכאילו שלא עברו 44 שנה מהפעם האחרונה ששרנו, לאור ההתלהבות של הקהל חשבנו שיהיה  מעניין לראות אם ניתן לחבר שוב. העניין הראשון שרצינו לברר זה האם אנחנו נהנה מהחזרות וזה אכן קרה, ההנאה הייתה כל כך גדולה, שנכנסנו לעבודה והוצאנו את ההופעה לפועל".

וידאו: "למה עכשיו" בהופעה בחמאם 1986

-מי הקהל שמגיע להופעות וכיצד אתם חווים את האינטראקציה הזו מהצד השני?

רכט: "ההופעות יוצרות מפגשים מרגשים. יש כל מיני אנשים בקהל, שעטנז מוזר של צעירים שלא הכירו אותנו, יחד עם אנשים שהכירו, זוכרים ומתגעגעים. אנשים מגיעים עם עיניים נוצצות ולא נותנים לרדת".

-אתם יכולים לשים את האצבע על ההבדלים בעבודה המשותפת כשלישייה בין שנות ה-70 והיום? 

רכט: "האנרגיה היא אחרת, זה הגיל וזה סיפור אחר. העבודה המשותפת זה משהו לגמרי אחר, עשינו עכשיו עבודת חזרות של כחצי שנה אצלי בבית ופשוט היה כיף, לא פחות מההופעות. ב-71' היו ריבים מקצועיים מטורפים, על כל תו היינו מושכים כל אחד לכיוון שלו. מבחינה יצירתית אף אחד לא ויתר. היום אנחנו בלי אגו, ילדים בנשמה ובלי אגו".

אשרת מתאר זאת מאותה זווית מבט: "שלושתנו השתבחנו עם השנים ביכולת הביצוע שלנו ואנחנו עושים זאת באושר רב. אז בצעירותנו באנו עם אש יוקדת בלב ורצינו להמציא את העולם" גם אשרת מתאר חוויה בה הם נלחמו על כל דבר, הזכות להופיע, העיקשות שתהיה מערכת סאונד וכו'. היום אנחנו מבינים שהחיים הם לא שחור ולבן, הכול הרבה יותר מפויס וכיף לנו. אנחנו שרים היום הרבה יותר טוב מאז, הכול זורם יותר בקלילות והקהל מרגיש את זה".

-מה יפגוש הקהל בהופעה שלכם?

אשרת: "אנחנו משלבים במופע גם את השירים המשותפים של 'שובבי ציון' וגם כל אחד מביא מהרפרטואר שלו מכל השנים. לשלושתנו יש לא מעט שירים שכל אחד עשה בנפרד, העברנו אותם לצליל של הלהקה והם שירים שחצו את כל השנים שנשארו צעירים ובועטים".

אודיו: "ועמוק הים" 2015 (מתוך פרויקט שיר וזיכרון)

-מה יש בהם בשירים הישנים שהפכו לקלאסיקות? 

אשרת: "לדעתי, כמו שהיו 150 שנה בהן נכתבו יצירות המוסיקה הקלאסית הגדולות ואחרי זה זה נגמר, אותו הדבר במוסיקה הקלה, אגב, לא רק בארץ, אלא בעולם כולו".

אשרת חושב שעד סוף שנות ה-80 קמו היוצרים הכי טובים בארץ ובעולם, ומברך על הזכות שנפלה בחלקם: "הייתה לנו הזכות לחיות בארץ בתקופה הזו, שהייתה נפלאה, נטולת רייטינג ושמייטינג ושטויות, פשוט עשינו רוקנרול אמיתי". הוא מציין כי בשנים הללו נעשו שירים מצוינים והיה עושר יצירתי מטורף, נעשו שירים טובים שהפכו לקלאסיקה.

בנוסף מדגיש אשרת שהאמנות הפכה לתעשייה ויש לו לא מעט ביקורת: "המוסיקה והאמנות בכלל הפכו לתעשייה, זו כבר איננה אמנות, אלא תעשייה, הרייטינג משחק תפקיד מרכזי ולא היצירה, זמר צריך סוג של קול בשביל להיחשב זמר, אבל היום אין את זה, כל אחד שחושב שיש לו כמה מילים טובות ויכולת שירה, מקליט שירים ומוציא תקליט, יש אינפלציה מטורפת של תקליטים, מעט מאד תחנות רדיו המסוגלות לשדר כמות כזו מטורפת של יצירות ומה שקורה שגם הדברים הטובים שנוצרים עכשיו, ויש לא מעט כישרונות צעירים טובים, הם הולכים לאיבוד בים הזה, בהמון הסואן הזה. זה כמו יהלומים בערימת שחת".

לאשרת כואב מאוד על האמנים הצעירים היום, הוא טוען כי קשה להם הרבה יותר מאמני העבר: "האווירה אז הייתה הרבה יותר נינוחה ולא היה מרדף אחרי רייטינג ותעשייה מטורפת. היום המוסיקה נעשית לצורך עשיית כסף ולא לצורך יצירה וביטוי. כשאנחנו יצרנו עשינו זאת מהנאה ובהנאה, לא שכסף לא היה חשוב, אבל לא במעלה הראשונה".

גם אשרת וגם רכט אומרים שהאושר הגדול היה שיר שנולד ואשרת מוסיף: "יש היום זילות גדולה של השפה וזו ממש חרפה, היום כולם מקליטים ושרים וחושבים שהם יכולים, יש גם היום יוצרים טובים וכישרונות גדולים, אבל קשה להם מאד באותה הביצה הזו".

רכט: "התאחדנו במסגרת החאן לאיזה 30-40 מופעים, האיחוד הנוכחי התחיל מיוזמה של חנן שהופיע בהבימה, הוא הזמין את קובי ואותי ככה בספונטני לעלות לבמה לשיר איתו והיה מדהים, אנשים נדהמו וביקשו שנתאחד, לקחנו את זה ברצינות". אשרת: "כאילו שלא עברו 44 שנה מהפעם האחרונה ששרנו, לאור ההתלהבות של הקהל חשבנו שיהיה מעניין לראות אם ניתן לחבר שוב. העניין הראשון שרצינו לברר זה האם אנחנו נהנה מהחזרות וזה אכן קרה"

-בעצם ממה שאתה אומר, אפשר להשליך גם על תחרות האירוויזיון. בעבר וכיום זו איננה  אותה התחרות. מסכים איתי?

אשרת: "בוודאי. גם האירוויזיון איבד לגמרי את ערכו, גם המקצועי וגם הכלכלי. מהיום שהחליטו שמצביעים באסמסים, התחרות איבדה את ערכה משום שבעבר זמרים היו מגיעים לתחרות, מנגנים בלייב, מופיעים עם תזמורת הרמונית, השיר היה מרכז העניין והיום השיר הפך להיות חלק קטן ושולי בכל המערכת".

אשרת מצר על כך שהבמה באירוויזיון היא העיקר, עם כל האורות והפירוטכניקה: "זה פסטיבל של טלוויזיה ולא של שירים" אומר אשרת "למעשה מאז סוף שנות ה-90 לא נשאר אף שיר שזכה מהאירווזיון. זה נהפך להצבעה שלא קשורה לטיב השיר או הזמר אלא להצבעה לפי גאוות יחידה מקומית ומשחק ילדותי שאין בו ערך, כולם יושבים בבית ונותנים אסמסים לא לפי השיר ואיכות הביצוע".

הוא מתאר מצב שכיום, אפילו במדינה של הזמר שזוכה במקום הראשון, השיר לא נשאר לאורך זמן רב: "כשאנחנו זכינו עם 'הללויה' למשל, אז באירופה נמכרו 3.1 מיליון תקליטים רק מהתקליט של הלהקה, חוץ מזה עוד כ-400 זמרים שונים בכל העולם הקליטו את השיר הזה, היום כבר אין דבר כזה". 

-בשנות ה-70 המדינה הייתה במקום אחר, ממש עידן אחר ואפילו תרבות אחרת, תמימה יותר. איך מתחברים השירים והטקסט של אז והיום?

רכט: "אנשים מתגעגעים ורוצים את החוויה שהיתה בעבר, עולם אחר לגמרי".

גם רכט כמו אשרת, חושב ששנות הפריחה במוסיקה הישראלית היו בעיקר ארבע השנים של 68'-72': "זה היה בום גדול משולב בהמון חופש. הייתה הזדמנות לחפש מקומות חדשים במוסיקה וליצור דברים מקוריים, היום זה הרבה פחות ככה".

-יש לכם סיפור אחד מעניין מאחת ההופעות בעבר?

אשרת: "סיפור שהיום מסופר בחיוך ואפילו מעט מצחיק, אבל כשקרה, זה לא היה מצחיק כלל. באחת ההופעות שלנו בפני חיילי צה"ל, בבית שמש כשחזרו אלו מצעדה, עלינו לבמה, הבמה הייתה ענקית ואז היו מגברים עם חוטים קצרים. מישהו חיבר לנו את החשמל בכדי שיגיע עד לקצה הבמה בחיבורים לא נכונים. חנן תפס את המיקרופון ביד כשהגיטרה החשמלית מחוברת לחגורה על המותן, הוא יצר סגירת מעגל חשמלי והתחשמל".

רכט ניגש ליובל להציל אותו, תפס בו והתחשמל גם, אשרת ניסה להציל את השניים, תפס את רכט וגם נדבק והתחשמל. "שלושתנו עמדנו על הבמה מקרטעים ומתנדנדים והקהל חשב שזה חלק מהמופע, היינו 10 שניות ממוות, למזלנו החגורה של חנן נקרעה והגיטרה נפלה, המעגל החשמלי הסגור שנוצר, נפתח וכולנו נפלנו. הקהל התפקע מצחוק ולא הבין שהייתה פה התחשמלות. קמנו והמשכנו כאילו כלום לא קרה". אשרת מספר שמאז הם קוראים להופעה הזו: "ההופעה הכי מחשמלת שלנו".

-ושאלה אחרונה ממש מתבקשת משועלים מנוסים כמותכם, מה דעתכם ועמדתכם באשר לתוכניות הריאליטי המוסיקליות כמו כוכב נולד וXפקטור וכו'?

רכט: "אני ממש לא מסתכל על התוכניות והשוק הזה, זה פשוט לא בשבילי ולכן אני לא צופה בזה. אני כל כך הרבה שנים על הבמה שהספיקו לי תכנית או שתיים ומיציתי. וגם כל העניין הזה של רייטינג. כשחזרתי מלוס אנג'לס לא היה בארץ המושג 'רייטינג' והייתי מאושר, אבל מאז התהפך העניין וההתבוללות הזו עם שאר העולם והרדיפה אחר רייטינג וכסף יצרו אובדן". 

אודיו: ישראל ישראל (מפסטיבל הזמר החסידי)

אודיו: חמדת ימים  (מפסטיבל הזמר החסידי)