בחרתי להשתחרר מכבלי ההתמכרות לעישון, הפרידה מסיגריה שהובילה לפתיחת כלובים אחרים. בעברי, עישנתי יש שיגדירו, "כבדה". קופסא ליום. היו לי לא מעט ניסיונות בהם ניסיתי להיגמל, אך כל אחד מהם הסתיים בכך שהוספתי למשקלי יותר ק"ג, וחזרתי לעשן יותר מאשר קודם. עד לפני 6 שנים.
עסקתי בתחום הפרסום כ-15 שנים. עבדתי ברשת עיתונים מקומיים שלה 9 סניפים. תפקידי הראשון כמובן היה, בלכתת רגליים מעסק לעסק ולמכור שטחי פרסום. עם השנים, בעבודה מאומצת שלפעמים התחילה בשעות המוקדמות של הבוקר והסתיימה בשעות המוקדמות של הבוקר שאחרי, הגעתי לנהל את אחד הסניפים של הרשת. הגעתי למעמד גבוה, נחשבתי מנהלת מקצועית ומוערכת בין המנהלים האחרים, הרווחתי שכר גבוה מאד וקיבלתי תנאים מפנקים בתמורה לעבודתי. הגעתי לטופ!
במשך 7 שנים, ניהלתי צוות של כ-20 עובדים. שאבתי סיפוק עצום מהצוות שעבד לצידי, מעבודתי, מהסניף שהקמתי, מהרשת בה עבדתי. נהניתי ליצור כל שבוע עיתון חדש, מגיוס לקוחות חדשים ובעיקר משימור הלקוחות הקיימים. העבודה בסניף הייתה בסינרגיה מוחלטת של הצוות, קיים היה סינכרון מלא בין אנשי המכירות לאנשי המערכת בכדי ליצור מענה מאוזן ומקצועי למפרסם ולתושב שקיבל את העיתון לתיבת הדואר.
בשנה האחרונה לעבודתי, ככל שגדל השימוש בפרסום במדיה האינטרנטית, חלה ירידה הדרגתית בהיקף העבודה, בעניין בו מצאו תושבים בעיתון, בתועלת אותה הפיקו המפרסמים. הרגשתי שהגיע הזמן ל"תלות את הנעליים". לא עניין אותי לעבור למערכת אחרת, לנסות לחדור לענף הפרסום באינטרנט, הרגשתי שמיציתי את התחום לחלוטין.
"התחלתי לכתת שוב רגליים...הפעם ממועדון למועדון, שמישהו יקבל אותי להדריך. ירוקה להחריד בתחום עם איחור של כמה שנים בגיל. לקחתי כל עבודה, עבדתי עבור כל סכום, הרווחתי כמו חיילת משוחררת ) נאבקתי לא ליפול למחשבה על המעמד והשכר בו הייתי בעבר ומה הייתי צריכה את זה בכלל... מהבלתי אפשרי, החלטתי שאני מנצחת. שאני אהיה מצוינת, לא פחות"
מה שהמשיך והחזיק אותי היו 3 פרמטרים: הצוות שלי, הפרנסה שלי וזה שלא היה לי מושג מה לעשות במקום.. התקרבתי לשנתי ה-40 ורציתי שינוי שיספק לי פרנסה טובה וסיפוק גדול. רציתי לקום בבוקר מרוצה לעבודתי החדשה ולסיים את יומי עייפה אך עם אותו סיפוק. ולא היה לי שמץ כיוון!!
תוך כדי התהיות על הכיוון המקצועי, החלטתי להפסיק לעשן. בפעם המי יודע כמה. בניגוד לפעמים קודמות בהן הפסקתי, הלכתי לסדנת גמילה שהעניקה לי בעיקר את ההבנה שעליה במשקל הנה חלק אינטגרלי עם הפסקת העישון, אפילו אם אוכלים את אותה התזונה כמקודם. החלטתי להתחיל להתאמן, והרבה. התחלתי בהליכות ארוכות, הוספתי קטעי ריצה קצרים, עברתי לקטעי ריצה ארוכים. רצתי 10 ק"מ ראשונים.. מכאן, רק הוספתי, ספינינג, פילאטיס, חדר כושר. אכלתי בריא, הרגשתי טוב.
התאהבתי! מצאתי את ייעודי. רציתי להעמיק וללמוד את תחום האימון והספורט. פחדתי, מאד!! לעזוב הכל?? איך אתפרנס?? שנים רבות התאמצתי להגיע לתפקיד בו הייתי, לשכר אותו הרווחתי, לשקט הכלכלי שהיה לי. הייתי כלואה בכלוב מזהב.
תחושת הבטן הובילה אותי החוצה, עזבתי. פשוט אמרתי לבוס שלי שסיימתי. זו חירותי השניה, כולם סביבי היו בשוק. אחרי זמן עיכול, הצוות המדהים שלי העניק לי את ברכת הדרך, המשפחה הודיעה חד משמעית שהם מאמינים בי. הקושי הכלכלי רק התחיל..חזרתי לספסל הלימודים. בדיוק ביום הולדתי ה-40. הגעתי לוינגייט, נכנסתי לכיתת ההרצאות, כולם חיילים משוחררים שבאו ללמוד על חשבון הפיקדון. כשנכנסתי, שאלה אותי אחת מהן אם אני המרצה..בלעתי את הרוק, חייכתי ואמרתי: "עוד לא". המרצים היו יותר צעירים ממני.
חצי שנה של לימודים, הניבה לי חברים נפלאים (צעירים ממני ב-18 שנים) ותעודה ראשונה בתחום.
"תוך כדי התהיות על הכיוון המקצועי, החלטתי להפסיק לעשן. בפעם המי יודע כמה. בניגוד לפעמים קודמות בהן הפסקתי, הלכתי לסדנת גמילה שהעניקה לי בעיקר את ההבנה שעליה במשקל הנה חלק אינטגרלי עם הפסקת העישון, אפילו אם אוכלים את אותה התזונה כמקודם. החלטתי להתחיל להתאמן, והרבה. התחלתי בהליכות ארוכות, הוספתי קטעי ריצה קצרים, עברתי לקטעי ריצה ארוכים. רצתי 10 ק"מ ראשונים.. מכאן, רק הוספתי, ספינינג, פילאטיס, חדר כושר"
התחלתי לכתת שוב רגליים...הפעם ממועדון למועדון, שמישהו יקבל אותי להדריך. ירוקה להחריד בתחום עם איחור של כמה שנים בגיל. לקחתי כל עבודה, עבדתי עבור כל סכום, הרווחתי כמו חיילת משוחררת ) נאבקתי לא ליפול למחשבה על המעמד והשכר בו הייתי בעבר ומה הייתי צריכה את זה בכלל... מהבלתי אפשרי, החלטתי שאני מנצחת. שאני אהיה מצוינת, לא פחות! לקחתי עוד קורסים, התפתחתי לתחומים נוספים.
כיום, 6 שנים אחרי, בעלת הסמכות מהארץ והעולם בתחום הכושר והתזונה, עם ניסיון גדול, הגעתי למעמד המצוינות אליו שאפתי. המתאמנים זוכים למקצועיות ונתינה בכל מפגש מחדש, אני מאמנת אותם לחיות באיזון ולהתאמן בצורה בטוחה ובהנאה. לירידה במשקל יש תהליך נכון ובריא ולאו דווקא זה שנמצא על שולחן הניתוחים, צום, סגפנות וטיפות מרזות על הלשון.
הדרך היא מדהימה, תחושת ההישג היא אדירה. זו הייתה דרכי, אותה אני מעבירה הלאה, וצופה בהנאה גדולה בתמורה החלה בהם במשך הזמן. אין כאן מירוץ לדיאטות, הרעבה ורזון קיצוני, החלטתי להוביל אנשים למצוא את החירות לבחור את דרכם, זו המתאימה להם, אינה בהכרח מתאימה לאחר.
עם הניסיון נוספו עוד ועוד מקומות בהם אימנתי. פגשתי יותר מתאמנים, החלטתי שהגיע הזמן לעשות מהניסיון מסגרת מסודרת. לפגוש אותם במקום אחד, בו אני רואה כל אחד מהם, מלווה ומובילה אותו לכיוון היעד. חירותי שלישית, עזבתי את המועדונים השונים, פתחתי את האיגלו – בית למתאמנים שלי! סניף ראשון נפתח ברעות לפני כשנה וחצי, לפני כחודשיים הצטרף אליו סניף נוסף במכבים.
הכל בגלל השחרור מסיגריה, בזכותה, הגיעה נקודת המפנה המשמעותית בחיי...
