מאת: דניאל ברונשטיין * צילומים: אילוסטרציה

תמונת שער: סטודיו אופיר לוי דיזיין

ישנם אירועים חד פעמיים, אירועים כאלה שהזמן מביא אותם עלינו, בעל כורחנו, ולא יחזיר לעולם. על אף שאנו נוטים לתפוס את אירועי החתונה כחד פעמיים, בינינו, אפשר לחגוג אותם מספר בלתי מוגבל של פעמים. לעומת זאת, את אירוע הבר מצווה או בת המצווה של  הילדים, כמותם אירועים אחרים וציוני דרך שמתרחשים רק בחלון זמן אחד (סיום תיכון, גיוס לצבא, מסיבת שחרור וכו), ניתן לחגוג אך ורק פעם אחת.

במשפחה שמתנפצת לרסיסים בגלל תהליך הגירושים, הדברים מורכבים פי כמה. פתאום צריך לחגוג בר או בת מצווש לצאצאים ולהפוך אותם הכי מאושרים שאפשר, אבל מעט מאוד זוגות מצליחים למצוא את הידיים והרגליים בכאוס הזה. כל התמונה המשפחתית האידילית שציירנו לעצמו כזוג נשוי מתפיידת והולכת פייפן. על הרצפה נשארת התמונה של המשפחה עם אלפי רסיסים קטנים והרבה כאב ודמעות. 

בעזרת 8 שיחות שקיימנו עם תושבים בעיר, שרובם ביקשו להישאר בעילום שם, התחקינו אחר האופן בו הם חגגו כך ואחרת את בר או בת המצווה של ילדיהם. שאלנו אותם האם עשו את זה כזוג? האם בנפרד? האם התחלקו בהוצאות? מה אמרו הילדים? אם חגגו יחד איך פתאום היה להם לפגוש את המשפחה של הגרוש/ה. השיחות היו לא פשוטות, חלקן מרירות וטעונות ועם דמעות. היו גם שיחות שקרני השמש בקעו מהן בכל משפט, אבל בדרך כלל המציאות התגלתה ככואבת. לא כך רצו בני הזוג שהתחתנו צעירים וחדורי אופטימיות לראות את השמחה המשפחתית שלהם קורית. 

איך מפיקים אירוע מתוך השבר? ישנם הורים שמתקשים לתקשר מבלי שהשיחה תתפתח לריב קולני, בהרבה מהמקרים המידע עובר דרך הילדים. חלקם חוטפים כאבי בטן רק מהמחשבה על המפגש עם המשפחה המורחבת, "הצד של האויב". לעיתים מדובר בנתק קשה שמבלבל את הילדים. לבסוף, לעיתים קיים גם קושי כלכלי שלא מאפשר לעמוד בציפיות,  ואף בתחרות סמויה שבין ההורים. הילד עומד כשופט מבולבל, טעות שעלולה בשלב מאוחר יותר,  לעלות ביוקר רב. מה עושים?

"לחגוג שמחה מתוך שבר זוגי זה אומר שצריך לקחת בחשבון את כל המשמעויות", מסבירה רחלי אורן, יועצת משפחתית ומדריכת הורים. מערכת היחסים בין בני הזוג, החלוקה בכספים, המשפחות המורחבות, את העניין החברתי ומעמד הילד אצל כל אחד מההורים, ובעצם, לשאול כל הזמן, מהי המטרה. "המצב האידיאלי, זה כשהורים מבינים שהגירושים הם ביניהם לבין עצמם ולא קשורים לילדים, וכשלילדים יש אירוע בר מצווה, סיום תיכון, או כל אירוע משמח אחר, צריך לבוא, ולחשוב על פתרון, כאשר מה שניצב מולם קודם כל,  זו טובת הילד, לזכור שמדובר באירוע משמח שנחגג עבור הילדים שלהם".

מצב גרוע, בפרט בהיבט הרגשי, טוענת אורן, הוא כשהילד נאלץ לשמש כצינור להעברת המסרים בין ההורים. "זה וזה מצב גרוע, הכי לא בריא, במיוחד עבור הילד, כיוון שהילד לא יכול לנקוט עמדה עבור דמות הורית אחת, הוא רוצה את שני ההורים לצדו. במקרים בהם הילד מוצא את עצמו בתפקיד ה'שופט', 'מגשר', אין ברירה, ומה שקורה פעמים רבות זה שהילד נאלץ לבחור, בדרך כלל בצד שלצדו יותר קל לו להתמודד", היא מסבירה.

רחלי אורן (בצילום): "חשוב מאוד שהילד יבין, שמדובר בהסכמה משותפת של ההורים לחגוג בנפרד. וצריך לומר לילד 'יש בינינו המון חילוקי דעות, ואנחנו הגענו לידי הסכמה, לחגוג לך בנפרד' ואז לשאול אותו מה הוא רוצה. החשוב הוא שהילד יבין שההורים לא ויתרו ולא מוותרים למסיבה הזו עבורו, למרות כל הקשיים, וגם הדילמות התקציביות, ההורים עושים את המאמץ כדי לא לוותר על המסיבה עבורו. וכמובן, גם לשתף את הילד ביכולות הכלכליות".

לדבריה הרבה פעמים הורים מייצרים תחרות סמויה, מתוך משקעים, ומרצים את הילד. "הכי נכון זה לחגוג לילד יחד, גם אם זה לא תא שלם, וגם אם זה לא אידיאלי, כי בסופו של יום כשמסיימים את האירוע, הילד יודע שהוא יחזור עם אחד ההורים הביתה. מה שחשוב זה שהוא שהילדים ידעו ששני ההורים מלווים אותם, רואים אותם. חשוב מאוד שכל הורה שב עם הילד שלו וישאל ואיך הוא רוצה לחגוג, לא להחליט בשבילו".

-בהרבה מקרים המצב כה טעון, כל תקשורת עלולה להתסיס ולהסתיים בצעקות, לא עדיף כבר לחגוג בנפרד?

"כשיש תקשורת מאוד מאוד קשה, נסיבות המאורע לא יעזרו להם לתקשר.  מה שלא תוקן בנישואין, לא יתוקן בגירושים. ולכן אם כבר מחליטים לעשות בנפרד, כדאי שיהיו מסיבות סולידיות לילד, משהו מצומצם של המשפחה והחברים מכל צד".  

-ואיך מסבירים לילד במצב כזה?

"חשוב מאוד שהילד יבין, שמדובר בהסכמה משותפת של ההורים לחגוג בנפרד. וצריך לומר לילד 'יש בינינו המון חילוקי דעות, ואנחנו הגענו לידי הסכמה, לחגוג לך בנפרד' ואז לשאול אותו מה הוא רוצה. החשוב הוא שהילד יבין שההורים לא ויתרו ולא מוותרים למסיבה הזו עבורו, למרות כל הקשיים, וגם הדילמות התקציביות, ההורים עושים את המאמץ כדי לא לוותר על המסיבה עבורו. וכמובן, גם לשתף את הילד ביכולות הכלכליות, לא לקבל אישור מהילד, שהילד יבין את השיקולים ואת היכולות של ההורים".  

ש': "זה הרגיש טבעי"

ש', 47, נמצאת ביחסים טובים מאוד עם הגרוש שלה לו הייתה נשואה 20 שנה. השניים חגגו יחד עבור הילדה, שלא רצתה מסיבה המונית. "לאחר שנים שבהם התגוררנו בחו"ל, עלתה הזדמנות לכנס את כל המשפחה ולחגוג את בת המצווה עם הקרובים. היחסים בינינו טובים, עשינו ארוחה משפחתית במסעדה מקומית. זה הרגיש טבעי, הילדה נהנתה וזה גם היה סוג של סגירת מעגל עבורנו. בנוסף, כל אחד מאתנו לקח את הילדים בנפרד לחופשה. אין דרמה בסיפור שלנו, אבל בהחלט מדובר בהזדמנות להראות שאפשר גם אחרת, לעשות את הדברים באופן מכבד, ולא על גב הילדים. גם כספית לא התקזזנו, החלוקה הייתה שווה ברמת הנטל, ללא קשר לכמה מוזמנים הגיעו מהצד שלו וכמה מוזמנים הגיעו מהצד שלי". 

אבי אלפסי: לא רצה לחגוג ביחד, והופתע

אבי אלפסי, 55, המוכר לרבים מאיתנו מהבריכה העירונית, לא רצה בהתחלה לחגוג אירוע ביחד. "עלו חששות מהמפגש עם המשפחה המורחבת של גרושתי, הייתה לי אז בת זוג ולא ממש רציתי לשים את עצמי בסיטואציה הלא נוחה הזו של לפגוש את האימא שלה או האחות שלה יחד עם זוגתי הנוכחית. אבל הילד ממש רצה שנעשה ביחד, הוא לקח את זה קשה שיהיה אירוע גדול באולם ושאבא שלו לא יהיה.

"האמת, שגרושתי גם הציעה שנעשה יחד וסך הכול אנחנו ביחסים טובים. בסופו של דבר מה שהכריע זה הרצון של הילד. שאלתי אותו, שיתפתי אותו והיה לי חשוב קודם כל מה הוא רוצה. אחרי שאני ידעתי מה הוא רוצה, אז מה שאני חשבתי לעשות כבר לא היה רלוונטי. אנחנו זוג שהאינטרס שלו הוא טובת הילדים. בסופו של דבר החוויה הייתה מאוד חיובית, האירוע עבר בצורה חלקה ויפה, הילד היה מבסוט".

ב': "חששתי לפגוש את המשפחה שלו, זה מאוד הלחיץ אותי, אבל בסוף עבר בסדר, האירוע עצמו היה מקסים.  התקשורת בינינו הייתה סבירה, יש כעסים ופגיעות, מהצד שלו יותר, אבל סך הכול צלחנו במשימה שמנו את המשקעים בצד וראינו לנגד עיננו את הילד והילדה. הלכנו לראות יחד עם הילדה את האולמות וגיבשנו קונספט, בהתאם למה שהיא רצתה, באולם "הבריאה"

לא התמודדו וביקשו עזרה מקצועית

מ', 43, חגג עם גרושתו גם בר מצווה וגם בת מצווה, במשבר זוגי שהיו בו המון משקעים. "לא התמודדנו, כמעט ולא היינו בקשר והגירושים היו מאוד קשים. בזכות תהליך הורי שעשינו "תיאום הורי" אנחנו היום נמצאים במקום אחר לגמרי. בתיאום ההורי למדנו איך לפתור את המשברים. בסופו של דבר מי שנפגע זה רק הילדים, הילדים מוצאים עצמם כשליחים, כשק חבטות. למדנו לתקשר.

"היום גם שעולה מחלוקת בינינו, למדנו לשים את האגו בצד, ואנחנו מוצאים לרוב דרך להגיע לידי פתרון. בזמנו, כשחגגנו את הבר מצווה לילד הגדול שלנו, אני חגגתי לבד, עשיתי אירוע קטן עם המשפחה שלי, לבית הכנסת גרושתי הגיעה להנחת התפילין, והיא במקביל עשתה אירוע לכיתה שלו. אני לא יודע מה היינו עושים אחרת אז, אני לא חושב שחייבים לעשות ביחד, זה יכול ליצור מחלוקת, וגם עלול חס וחלילה להיות מצב מבלבל עבור הילדים".

מ' מציין כי "חלומו של כל ילד זה לראות את ההורים שלו חוזרים, אז אבא ואימא פתאום מתקשרים ועובדים על משהו ביחד, זה עלול ליצור ציפיות שווא. היו בינינו פערים מנטאליים, ולכן היה עדיף לנו באותה התקופה לא להיכנס לוויכוחים ולחגוג בנפרד. היינו צריכים לעבור בשלות כדי שבכלל נוכל לתקשר, אפילו בשביל להתחיל תהליך של גישור".

י': "עשינו בחירה אגואיסטית"

י', 42 מתכננת בשלבים אלה את בת המצווה של הילדה שלה, וכואבת לה הבטן רק מהמחשבה על לפגוש את המשפחה המורחבת של גרושה. "התגרשנו לא יפה ואנחנו לא מסתדרים, הגירושים היו מאוד קשים, בתי משפט ומשטרה היו מעורבים, על הפנים. הוא רצה יחד אני התעקשתי שלא, אבל שנינו מזמינים אחת את השנייה לאירועים הנפרדים שאנחנו מתכננים. המשפחות נתקו את הקשר, אין שום יחסים עם מעגלי חברים, הבת שלי לקחה את זה קשה, ולכן הפשרה הייתה שהוא יזמין אותי ואני אזמין אותו.

"הילדה הייתה רוצה שנעשה ביחד, בהתחלה היא רבה איתי, אבל אחר כך היא הבינה שזה המצב. יש המון מתחים סביב זה. זו תקופה לחוצה. אני בחיים לא אהיה במקומה, ואין לי ספק שזה לא קל לה, אבל לפעמים אין ברירה. אנחנו לא מסתדרים על כלום, הפערים גדולים מדי, אפילו על הדברים הכי פעוטים והכי קטנים שיש אנחנו לא מוצאים גישור, ולכן המחשבה על לתכנן אירוע לוגיסטי יחסית וגדול, היה בלתי ניתן בחשבון. עשינו בחירה אגואיסטית בסופו של דבר, עבורנו זה נוח אבל לה קצת פחות.

ר': "לגמרי לבד"

ר', 45, אב חד הורי שנמצא במשמרות יחידה ומלאה על שני בניו, ארגן את מסיבת הבר מצווה עבור בגני אירועים,  לגמרי לבדו. בשלב מסוים האם ניתקה את הקשר עם ילדיה. "אני מאוד גאה בילדים שלי, הם מקסימים וחכמים, מוצלחים, גדלים יפה. הילד הראשון, היה מאוכזב שאימא שלו אמרה שלא תגיע, והיא הבטיחה לו שתביא לו מתנת יום הולדת, שלא קיבל. כשארגנתי את בר המצווה עבור הילד הקטן, היא כבר נעלמה לגמרי מחייה של הילדים, ניתקה את הקשר". 

סיגל: "עמדו לי דמעות בעיניים"

סיגל, 48, היחידה שהסכימה לשתף אותנו בצילומים אותנטיים, ארגנה את חגיגות בת המצווה ובר המצווה לגמרי לבדה. האב, כמעט ולא היה מעורב, ואף לא טרח להגיע לאירוע בת המצווה של בתו. סיגל: "עשיתי לה אירוע על הגג של הבית, לא היה לי הרבה כסף. הוא ומשפחתו אפילו לא טרחו להגיע. ביקשתי מבתי להזמין אותם והם סירבו. המשפחה שלו נידתה אותי, וזה היה לי מאוד קשה, נענשתי כפליים".

כמו כן נערכה מסיבה לכיתה שלה ואירוע משפחתי נוסף ביער בן שמן. סיגל: "אני יודעת שהיה לה קשה, כי היא מאוד רצתה שהמשפחה שלו יגיעו,  ניסיתי לנחם אותה ואמרתי לה שתשתדל ליהנות עם מי שהגיע".  גם את אירוע בר המצווה ארגנה סיגל לבדה, ובכדי לוודא שהאב ומשפחתו בכל זאת יגיעו, החלה לתכנן את האירוע כשנתיים מראש והציבה את האירוע כעובדה. מה שחיזק אצלה את החשיבות הייתה אירוע בר מצווה עבור ילד, חבר ובן כיתה של הילד שלה.

"אני בעצמי הייתי באירוע, שהאבא של הילד לא הגיע, לא היה מעורב, הבן שלי כל הזמן התעסק בשאלה מי זה האבא של הילד, ממש חיפש אותו. אמרתי לעצמי אלוהים, טוב שהגעתי לאירוע הזה, עמדו לי דמעות בעיניים, הבטחתי לעצמי, שהילד שלי בחיים לא יעבור את זה, ולכן הודעתי לגרושי שנתיים מראש על האירוע. הוא הגיע ושילם רק על המנות, לא על הוצאות נלוות כמו קלידן, צלם וכ'. אבל הילד שלי היה מאושר, היה שמח מאוד, זה שאבא שלו נכח באירוע מבחינתי זה שווה הכל".

א': "האבא מעביר מסרים דרך הילדים"

א', 40, נאלצה לתכנן בקושי רב את אירוע בר המצווה של בנה. האב, שלא השלים עם הגירושים, סירב לתקשר אתה, והעביר את כל המסרים דרך הילד. "הילד היה צריך ללכת ללמוד אצל הרב ואני לא מבינה בזה, שלחתי לו הודעות, לא היה עם מי לדבר, ואז הוא העביר מידע דרך הילד, הוא הודיע לאיזו בית כנסת נלך, רציתי לדעת מה צריך להביא, מה צריך לקחת. שאלתי את הילד מה הוא רוצה, הסברתי שאני לא יכולה לחגוג את האירוע באולם בגלל האמצעים הכספיים. לאור היכולות שלי אמרתי לו שנעשה עליה חגיגית לתורה וחגגנו גם אירוע בערב, בבית פרטי, עם מצגת ובוק מאוד מושקע, יחד עם חבריו לכיתה והמשפחה המורחבת. הוא נהנה ממש, היה מאוד יפה".

אירוע העלייה לתורה היה סיוט עבור א': "ברביעי בערב, הוא ישן אצל אבא שלו, הם היו צריכים להגיע ב 6 בבוקר, עמדתי וחיכיתי מחוץ לבית הכנסת כחצי שעה, נלחצתי, חששתי שלא יגיעו ושאולי ילכו לבית כנסת אחר,  נהיו לי חרדות, אפילו הקאתי, חצי שעה הייתי באטרף, ואז כשהצלחתי להשיג את הילד, הוא הודיע לי שהם בדרך. בערב היה בר המצווה. לא חשבתי להזמין אותו, המשפחה שלי לא רוצה לראות אותו מאז מה שהוא התחיל לנקום בי".

ביום שבת, בשבת חתן, באו המשפחה המורחבת משני הצדדים, ולאחר מכן כולם הוזמנו מצד האבא לארוחת צהריים בחצר האחורית של בית כנסת. "אני לא הוזמנתי", היא נזכרת. "נאלצתי לוודא דרך אחותו של גרושי, שהילד יגיע לאחר מכן בצהרי היום לחגוג עם המשפחה המורחבת מהצד שלי".

ב': ללמוד לתכנן יחד

 ב', 48, חגגה בשנה האחרונה גם בר מצווה וגם בת מצווה עם גרושה. "בהתחלה חגגנו בנפרד, לילד הבכור. בתחילה כל אחד מאתנו הזמין אחד את השנייה לאירוע שלו. הוא ארגן אירוע יפה ומרגש בקיבוץ בו הוא גר.  וחגגנו יחד בגן אירועים, אירוע שאני ארגנתי, הוצאות כספיות משותפות, כל אחד שילם על המוזמנים שלו והחלוקה בהוצאות הנלוות הייתה משותפת. את אירועי בר המצווה כבר תכננו וחגגנו יחד.  

"חששתי לפגוש את המשפחה שלו, זה מאוד הלחיץ אותי, אבל בסוף עבר בסדר, האירוע עצמו היה מקסים.  התקשורת בינינו הייתה סבירה, יש כעסים ופגיעות, מהצד שלו יותר, אבל סך הכול צלחנו במשימה שמנו את המשקעים בצד וראינו לנגד עיננו את הילד והילדה. הלכנו לראות יחד עם הילדה את האולמות וגיבשנו קונספט, בהתאם למה שהיא רצתה, באולם "הבריאה". שנינו היינו די באותו הראש. היה מאוד מוצלח, עם החברים שלה וכל המשפחות. "כולם הגיעו, עשו לה שמח, היה מקסים".

אירוע העלייה לתורה היה סיוט עבור א': "ברביעי בערב, הוא ישן אצל אבא שלו, הם היו צריכים להגיע ב 6 בבוקר, עמדתי וחיכיתי מחוץ לבית הכנסת כחצי שעה, נלחצתי...נהיו לי חרדות, אפילו הקאתי, חצי שעה הייתי באטרף, ואז כשהצלחתי להשיג את הילד, הוא הודיע לי שהם בדרך. בערב היה בר המצווה. לא חשבתי להזמין אותו, המשפחה שלי לא רוצה לראות אותו מאז מה שהוא התחיל לנקום בי"

דבר היועצת: שכל הורה יכתוב מכתב לילד

וחזרה לרחלי אורן היועצת, שאומרת כי חשוב להבין שהילדים בגילאים האלה נמצאים בשלב מאוד רגיש. אורן: "לצד ציפיות חברתיות שממילא מהדהדות. חגיגות ברבת המצווה עבור ילדים הוא אירוע מאוד קריטי, הם רואים טוב מאוד כיצד חבריהם האחרים לכיתה חוגגים, והדבר גורר ציפיות ובקשות. לא משנה אם הסכימו לחגוג יחד או בנפרד".

היא נותנת טיפ חשוב, שמטרתו להדגיש את ליווי שני ההורים באירוע המשמח והחשוב: "חשוב שכל הורה יכתוב מכתב לילד,  שיספר לו איך הייתה לו החוויה, איך הוא ראה אותו, זאת אומרת, את השמחה שלו, ולתת את הלב במקום הזה, ולא בחוויה שבין שני ההורים. לבסוף מסכמת אורן, "אין מה להתבייש, ניתן גם לגשת לייעוץ במצבים קשים מאוד, יש כאן אחריות הורית וקשר משפחתי שהוא בלתי ניתן לניתוק, והעתיד צופה עוד הרבה אירועים מכוננים עבור הילדים, ויש לקחת אותם בחשבון ולהשכיל ועדיף שעה אחת קודם".

ומילה שלנו לסיכום: רק בשמחות ושיהיה בשעה טובה.