"יש לי יום יום חג", כתבה נעמי שמר, ואכן חג הסוכות או בשמו האחר - חג האסיף, הינו אחד החגים השמחים של עמנו. פרט פיקנטי: בני הצעיר בן ה-35 נולד בחג האסיף ולכן קראנו לו אסף.
כיום, כאשר אני יוצא לצלם את ההכנות וחג ואת אירועי החג השונים, אני מביט בעדשת המצלמה ורואה בעצם שתי סצינות - עבר והווה.
כשאני מביט בבוני הסוכות המוכנות המוקמות תוך זמן קצר מאוד אני נזכר בילדותי, בזמנים בהם היינו מלקטים וסוחבים קרשים, מנסרים אותם ומחברים קורה לקורה עם מסמרים.
אמי היתה גוזרת בדים לבנים ומהם היינו מכינים את קירות הסוכה.
אני מסתובב בשילת ומצלם את מוכר הסכך המוכן, אבל העין רואה גם את הימים בהם טיפסתי כילד על עצים עם מסור וגרזן על מנת להביא סכך לסוכה.
עליתי לקריית ספר, היא מודיעין עילית, לחזות בהכנות לחג, הרמתי את המצלמה וראיתי את ההמון המתגודד סביב הקישוטים המוכנים לסוכה, שמן הסתם יוצרו בסין.
הבטתי בתמונה שצילמתי ואומר לעצמי "מי מאיתנו קנה קישוטים מוכנים לסוכה"?
פעם היינו גוזרים את הגיליונות הצבעוניים מהחוברות של אמא (לאישה, עולם הקולנוע ועוד)...סבתי ז"ל היתה מכינה לנו דבק מקמח מעורב במים וכך היינו מכינים בעצמנו שרשראות וקישוטים נוספים וההנאה מהתוצאה היתה גדולה.מדי שנה, אבי ז"ל היה קונה לי דגלון מעוטר בפסוקים ואמי היתה קובעת תפוח אדום עם נר בראשו - וכך היינו צועדים ברגל לבית הכנסת לחזות ולהשתתף בהילולת שמחת תורה.
הסתובבתי בין הדוכנים והבטתי באנשים המרוכזים בבחינת כשרותם של האתרוג והלולב, הרמתי את המצלמה וקליק "מנציח את הרגע", הנה אחד הדברים בהם לא חל שינוי – כאז גם היום, המהדרין - מדקדקים בבחירת הלולב והאתרוג. לו רק יכולתי לשים זו לצד זו תמונות מקבילות של אז והיום....
שיהיה לכולנו חג סוכות שמח.
"פעם היינו גוזרים את הגיליונות הצבעוניים מהחוברות של אמא (לאישה, עולם הקולנוע ועוד)...סבתי ז"ל היתה מכינה לנו דבק מקמח מעורב במים וכך היינו מכינים בעצמנו שרשראות וקישוטים נוספים וההנאה מהתוצאה היתה גדולה.מדי שנה, אבי ז"ל היה קונה לי דגלון מעוטר בפסוקים ואמי היתה קובעת תפוח אדום עם נר בראשו - וכך היינו צועדים ברגל לבית הכנסת"
