"אולי זו סתם אשליה? אבא שלי תמיד אמר לי שיש לי דמיון מפותח מאז שהייתי ילדה קטנה. אולי אני שוב הוזה?", אמרה לילך ועצרה את שטף דיבורה. "מניסיוני", השבתי לה, "הכי חשוב להיצמד לעובדות. ברוב הפעמים לא מדובר בהזיה, אלא בשילוב של תחושות בטן ומעשים מחשידים של בן הזוג".

לילך ואורי היו נשואים במשך 17 שנה, עם שלושה ילדים ובית במושב במרכז הארץ. היא עובדת בכירה בחברת תקשורת שהתחילה כאשת מכירות וצמחה עד לניהול אגף. את התפקיד קיבלה לא מזמן, ומאז הבית והילדים סבלו בשל השעות הרבות שנדרשו ממנה בעבודה. "אני יודעת שאורי הוא הסובל היחידי, כי הוא האחרון בסדרי העדיפויות בבית אחרי העבודה, הילדים והמטלות האינסופיות", היא נאנחה. "ממש הזנחתי אותו בשנה האחרונה. אני לא זוכרת מתי פעם האחרונה נהנינו ביחד ובילינו זמן איכות רק אני והוא. זה פשוט לא קרה".  

אורי הוא סוכן ביטוח, ומאז שפתח את סוכנות הביטוח שלו הוא שוהה רוב הזמן במשרד ועם הלקוחות, בעיקר בערבים. לילך הרגישה שלאחרונה היא מפספסת משהו שלא רצתה לראות עד כה. אורי התחיל ללכת לשחק סקווש כמה פעמים בשבוע וחזר בשעה מאוחרת. בהתחלה הייתה מרוצה מכך שהוא משקיע בעצמו ועושה ספורט, אבל לפתע נדלקו לה נורות אזהרה נוספות. "משום מה הוא מתקלח בקאנטרי ומגיע לאחר מספר שעות, אבל כמה זמן אפשר לשחק? כששאלתי אותו על כך, הוא ענה כל פעם בתשובה אחרת: פעם אחת המשיך ללקוח ופעם אחרת לחברים. נדיר שהוא משחק ומיד חוזר הביתה".

נרתמתי לעזור ללילך לפתור את התעלומה ולנסות לתת לה תשובות לשאלות. לאחר בדיקה מקיפה ותחקיר על הרגלי הפעילויות של אורי, החלטנו על יום המעקב והפעילות החלה. ביום חמישי אחר הצהריים – בשעה שלילך ציינה שאורי יוצא – התמקמנו ליד ביתו של אורי שני עוקבים: אחד בכניסה לבניין ואני בנקודת תצפית בסוף הרחוב.

בשעה 17:05 ירד אורי עם תיק ספורט ונכנס לרכב. לאחר כ-15 דקות הגיע לקאנטרי שבו הוא מנוי. בכניסה פגש את יוני, שמהתחקיר ידעתי שהוא אחד מחבריו, חיבק אותו חיבוק חם ונכנס איתו למגרש. ידענו בדיוק מתי אמור להתחיל השיעור ומתי הוא מסתיים. נכנסתי לקפיטריה במקום שמשקיף למקלחות ולמגרש מספר 5. בסיום המשחק נכנסו אורי ויוני למקלחות, ולאחר כרבע שעה יצאו שניהם מבושמים מהקאנטרי ונכנסו לרכב של יוני.

לאחר כ-20 דקות הגענו לבניין בן ארבע קומות. יוני יצא מהרכב לקנות סיגריות בפיצוציה סמוכה, ואורי המתין לו בלובי בכניסה. ביקשתי מהעוקב השני: "תצא מהרכב, קח איתך קסדה ומעטפות במסווה של שליח ותיכנס ללובי. אותי הוא עלול לזהות מהקפיטריה. אני מוכרחה לדעת מה קורה שם בתוך הבניין, יש לי תחושה שאולי שם נקבל תשובות".

אורי הוא סוכן ביטוח, ומאז שפתח את סוכנות הביטוח שלו הוא שוהה רוב הזמן במשרד ועם הלקוחות, בעיקר בערבים. לילך הרגישה שלאחרונה היא מפספסת משהו שלא רצתה לראות עד כה. אורי התחיל ללכת לשחק סקווש כמה פעמים בשבוע וחזר בשעה מאוחרת. בהתחלה הייתה מרוצה מכך שהוא משקיע בעצמו ועושה ספורט, אבל לפתע נדלקו לה נורות אזהרה נוספות. "משום מה הוא מתקלח בקאנטרי ומגיע לאחר מספר שעות, אבל כמה זמן אפשר לשחק"?

לאחר מספר דקות נכנס יוני לבניין. המתנתי בסבלנות במיקום שאיפשר לי לראות בצורה טובה את שתי  היציאות מהבניין. העוקב חזר לאחר קצת יותר מעשר דקות ובישר: "אפשר להפסיק את המעקב". "למה", שאלתי, "אני רוצה לחכות ליציאה של אורי כדי לאסוף עוד תמונות". "אין צורך", הוא אמר לי, "הצלחתי לצלם הכל מבלי שישים לב. יש לי את הכל מתועד ובאיכות מעולה". עצרתי את נשימתי.

מסתבר שהקסדה הצליחה לסגור את האמינות של העוקב בצורה מושלמת, עד כדי כך שאורי הרשה לעצמו להיות עסוק בדברים אחרים לגמרי. בסרטון הווידיאו אורי קיבל את פניו של יוני בנשיקה לוהטת, ושניהם נכנסו לדירה הממוקמת בקומת הקרקע בבניין. "בוא, חמוד", הוא אמר והחזיק לו את היד. אורי נכנס אחריו עם חיוך גדול. לילך צדקה. היא ממש לא הזתה.