כתבה: חלי וינשטיין / צילומים: פרטי

לאחרונה פורסם כי חלה עליה משמעותית בתביעות למקרי הרשלנות הרפואית והחלטנו לבדוק האם אכן מדובר בריבוי מקרים של רשלנות או שמא הציבור הישראלי פשוט מודע יותר לזכויותיו. פגשנו לשיחה את עו"ד אלי פישר, מומחה בתחום הרשלנות הרפואית וגילינו עוד כמה דברים בדרך. "באופן כללי אני חושב שהציבור כיום פשוט בעל מודעות גבוהה יותר ולכן יש ריבוי במקרי התביעה. עידן האינטרנט חושף אותנו למידע וללא ספק הציבור נאבק בנושא. מצד שני, אני לא מאשים את הרופאים. בתנאי התעסוקה שלהם כיום, כמו לדוגמא במיון באיכילוב, זה ממש קן הקוקייה! הם עובדים בתנאי לחץ מטורפים. אגב, הרופאים הפסידו במערכה וחשוב לציין כי רק פלח קטן, אולי 10% נמצאים בטופ עם קליניקות פרטיות ושכר גבוה, הרוב המובהק של הרופאים נאבק על קיום כלכלי וזה עצוב. עם תנאי עבודה כאלה הם לא יכולים שלא לטעות. אם היה לי כח פוליטי, יש שני סקטורים שהייתי מחר מעלה להם את השכר – לרופאים ולמורים. הם החבוטים".

השומר הצעיר

אך דווקא לאחר שנים רבות בתחום זה, מצא פישר זיקה חדשה למקצוע בפרטים הקטנים והחבויים יותר. "רשלנות זו מילה גדולה, זה נושא גדול", אומר פישר. "בזמן האחרון מצאתי את היופי של מקצוע המשפטים בדברים הרבה יותר קטנים ופשוטים כמו עזרה לאנשים החלשים, השקופים, אלה שאף אחד לא דואג להם".

בדבריו אלו מתכוון פישר למאבק חדש שבו הוא עסוק בימים אלה, לטובת שינוי תנאי העסקתם של עובדי האבטחה בקניון עזריאלי במודיעין. "מקומם אותי מה שקורה איתם, הם הפועלים השחורים והשקופים שאף אחד לא רואה. מורידים להם חצי שעה מהשכר עבור הפסקת קפה או שירותים וזה לא כתוב בתלוש, לא משלמים להם על ימי חופשה או משלמים בחסר ואם השומר הוא לאחר גיל הפנסיה, הוא לא מקבל את רכיב הפנסיה בשכר אלא כרכיב מאוד מוזר של קרן השתלמות. זו נישה שבעבר לא הייתי נכנס אליה אבל גיליתי שהויטאליות של המקצוע היא דווקא בדברים הרבה יותר פשוטים, במצוקות של הלבל-קלאס והלואו קלאס ובקיום היום יומי".

מול פישר אי אפשר לנפנף בדגל ההסתדרות מאחר ומבחינתו, זה לא בדיוק הגב שעליו אפשר לסמוך. "בבית הדין לעבודה אפשר לראות איך יום שלם של עבודה של שופטת מוקדש כולו לתיקי תאונות עבודה, זה נראה כאילו כל המדינה היא תאונת עבודה אחת ולמה? כי במיקרוסקופ הקטן של התלוש, דופקים את העובדים הקטנים האלה ואין להם גב, ההסתדרות בוודאי שאינה הגב שלהם, היא קשקוש מפני שהיא דואגת יותר לעובדי הציבור הממשלתיים, המאוגדים, לוועדים החזקים ואילו העובדים הללו, שאין להם אבא ואמא, הם החוליה הכי חלשה במשק".

- אבל בהתמחות שלך אתה לא עו"ד לדיני עבודה, נכון?

"נכון, אבל גיליתי את תחום דיני העבודה מפני שהתביעות של הלקוחות שלי בתחום הרשלנות התבררו בבית הדין לעבודה וביליתי שם שעות רבות. אלו נושאים שאולי אינם הירואיים ואין להם הילה אבל אני רוצה להילחם עליהם והמלחמה הבאה שלי היא למען השומרים בקניון. אני הולך לאגד אותם ולהילחם על כל הזכויות שלהם. אני אמנם לא נחום פיירברג או אשר חלד, אבל זה סוג של אנדרדוג שאני אוהב ויש לו כח וגיליתי שדווקא לבעל הדין הכי חלש יש כוח עצום. הוא רק צריך לדעת להפעיל אותו אבל הוא לא יכול להפעיל אותו בלי דון קישוט כמוני, ואת זה אעשה בשמחה ואקבל את התואר באהבה".

אל תיכנסו לבתי החולים הפסיכיאטריים

אך פישר לא מתכוון לעצור שם. מבחינתו כל אדם חלש שזקוק לעזרה במיצוי הדין, צריך לקבל הזדמנות להילחם על זכויותיו. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא במאבק שלו למען חולי הנפש, ובעיקר לקטינים שביניהם. "זה עולם שלם שלא מואר, לא בזרקור ולא בנר אפילו ובתי בתי החולים והפסיכיאטר המחוזי עושים כמעט כל מה שהם רוצים. הבעיה המרכזית היא שהם יכולים כמעט בכל רגע נתון להוציא צו אשפוז בכפיה, ועשו את זה ללקוחות שלי, גם קטינים וגם מבוגרים אבל מצבם של הקטינים הינו הכי חשוף והכי רעוע".

- מה זה אומר? איך זה בא לידי ביטוי?

"יש לא מעט הורים שיש להם ילד שסובל מבעיות וקשיים, לעיתים זה ילד שמקלל, מכה, בעל בעיות נפשיות כמו סיכוזפרניה, או לקויות שונות על הרצף האוטיסטי וישנם הורים שבשלב מסוים מאבדים את הכוחות לטפל בו בבית ואז כצעד חינוכי, הם מחליטים לאשפז אותו מרצון בבית חולים פסיכיאטרי לצורך טיפול. הבעיה מתחילה שמגיע הרגע שהם רוצים לשחרר אותו הביתה כי הם כבר לא יכולים. מאותו רגע ההחלטה הינה בידי המדינה שיכולה לאשפז אותו בכפייה. המדינה סוגרת את המלתעות על הילד שכבר נמצא בביה"ח והופכת לפטרונית שכביכול דואגת למצבו והם יכולים להחליט שהוא במצב חמור, לתת לו תרופות פסיכוטיות קשות בכפייה וגם אם ההורים יעמדו על הרגליים, זה לא יעזור להם. זה לא נתון לשיקולם יותר.

אם שואלים את עו"ד פישר, הוא ממליץ לא להגיע כלל למצבים הללו כי כנראה שאין על מי לסמוך. "יש כל כך הרבה דברים אחרים שניתן לעשות כמו טיפול רגשי, טיפול פסיכולוגי ואפילו ייעוץ פסיכיאטרי אבל לא להיכנס לשערי בית החולים. היה לי מקרה כזה ורק בנס הילד יצא מביה"ח כי גיליתי שביה"ח "שכח", לפני האשפוז בכפייה, להעביר את הילד בוועדה פסיכיאטרית (הדבר מחויב על-פי חוק הנוער והאשפוז). "לא הייתי מודע לדברים הללו וחשבתי שהם רחוקים ולא נפוצים, שאל ודברים שרואים רק בדרמות אמריקאיות, אבל זה קורה בהרבה בתים בישראל ויש מצוקות נוראיות וקשות.

ומה עם קופות החולים? פישר טוען שזה מצחיק ועצוב כאחד מפני שעל-פי הרפורמה בחוק, קופות החולים לקחו על עצמן את האחריות לטיפול הנפשי אבל בפועל זה לא מספיק. "הילד והוריו יכולים להיפגש עם פסיכיאטר מהקופה אחת לשלושה חודשים או חצי שנה, זה אפס אפסים. מצד שני, זה עדיף על אשפוז ויש לבחון את כל האפשרויות העומדות בפני ההורים כדי להגן על הילדים.

על אתיקה, צביעות וענבל אור

אחד הדברים הבולטים בשיחה עם פישר הוא הכעס שלו על הצביעות במישורים השונים של החיים בישראל, אם בפן הפוליטי, הכלכלי ואם בחברתי. "תמיד יש מישהו שעושה שורט קאט ומרוויח על חשבון מישהו אחר וגיליתי את אמריקה במובן הזה שאנחנו לא מדינה מתוקנת, לא רק בפוליטיקה אלא גם ביישום החוקים הכי פרוזאיים והיום 'בזקנתי' אני דווקא מוצא שהדברים הפרוזאיים הללו, הם העיקריים", הוא אומר.

הוא מספר על מאבקיו למען התרופות שחולי הסרטן צריכים היו לקבל ולא היו בסל התרופות, על חוסר היכולת של השופטים להתמודד עם קופות החולים, על מאבק צודק למען חסרי הדיור ועל הפחד של עורכי הדין מכישלונות כתובים. "היה לי חבר למקצוע שאמר לי פעם שהוא מקנא בנהגי המוניות, כי הם לוקחים נוסע לחמש-עשר דקות וזהו, הוא יורד וזה נגמר. אנחנו כעו"ד לא יכולים לעזוב תיק באמצע בין אם קיבלנו את מלוא שכר טרחתנו ובין אם לאו ושחרור מתיק יכול להיעשות רק לאחר אישור שופטת. זה קורה המון ואפילו בשכיחות גבוהה".

"היה תיק שהגיע אלי, של מישהי שגרה בשכירות והיתה זקוקה לדיור ציבורי. העו"ד שליוותה אותה, שנודעת כמי שמייצגת נשים שמתלוננות על מעשים מגונים ואונס, גבתה את מלוא שכר הטרחה אך ברגע הראשון שהיא שמעה שהיא כנראה עומדת להפסיד בתיק, היא עזבה אותה ולא רצתה להמשיך לייצג אותה. הפחד של עו"ד מכישלונות ופגיעה ברייטינג שלהם גורר אותם לעבירה אתית ולצערי זה שכיח. לקחתי את התיק הזה כפרו-בונו כי אותה בחורה היתה ממש בלואו-קלאס ועמדו לזרוק אותה לרחוב ולמה? כי המדינה גילתה שפעם, היא קיבלה ירושה. איזו ירושה? היא ו-12 האחים שלה מכרו דירה ישנה בירושלים וכל אחד קיבל 6000 שקלים אז המדינה, בצביעותה הגדולה, פסלה אותה מלקבל סיוע לדיור ציבורי".  

"אני אומר משהו שרק עו"ד מנוסים שצברו הרבה עשרות שנים יכולים להגיד: 'מערכת המשפט והכלכלה הישראלית נגועים בצביעות איומה'. אחת הדוגמאות עליהן מדבר פישר היא ענבל אור, שלדבריו הפכה לשעיר לעזאזל רק בשל העובדה שניהלה עסק פרטי. "אני לא חסיד של ענבל אור ולא גורו שלה ולא מרחם עליה אבל תלו אותה בכיכר העיר וזה לא הוגן. עקב האכילס של ענבל אור היה שהיא ניהלה חברות פרטיות וברגע שנגמר לה החמצן ובנק מזרחי סגר לה את האשראי, זה היה כדור שלג ממנו לא יכלה יותר להימלט. זו הצביעות הגדולה של המדינה, מפני שאם היא היתה חברה ציבורית שחייבת מיליארדים כמו אפריקה ישראל, כמו לב לבייב, כמו דנקנר שעד היום לא הוכרז פושט רגל, כמו יוסי מימן, כמו בני שטייניץ, אי אפשר היה לגעת בה. ענבל אור המסכנה לא חטאה יותר מאשר כל הטייקונים האלה, אלא שברגע שמרווח הזמן והאשראי שלה נגמר, ולא היה לה מגן של חברה ציבורית, היא התפרקה וענבל אור היא כאן כמשל כי כל אחד מאיתנו יכול להיפך תוך יום לענבל אור. כל אדם שחוסמים לו אשראי ומחזירים לו צ'קים, הופך ברגע אחד הופך לסוג של ענבל אור וזו הצביעות הכי גדולה של עולם המשפט והכלכלה הישראלית. יש פה אפליה.וצביעות ענקית והיא חטפה כי היא אדם פרטי ולא ציבורי".

"כשהתפוצצה פרשת אורבנקורפ, שיום אחרי שקיבלה את הכסף הרב מהמוסדיים שלנו הכריזה פשיטת רגל וכל הכסף שלנו הלך פייפן, לא צלבו את המוסדיים בכיכר העיר שהפסידו מאות מיליונים מכספי הציבור, מדוע? כי להיות גנב גדול ואלגנטי זה מכובד אבל להיות גנב קטן זו בושה גדולה. אלה הערכים שהתעצבו פה במדינה וזה מה שמקומם אותי. אם אני אחרוג באלף אלפיים שקל ממסגרת האשראי שלי מנהל הבנק יצלוב אותי, אבל אם אני אהיה חייב 10 מיליון כנראה שאני אדם מכובד ואם הגעתי לאשראי של 10 מיליון אי אפשר לגעת בי".

אלי פישר הוא עו"ד כבר 33 שנה ולדבריו ראה כמעט הכל והוא מודה שגם חבריו למקצוע יאמרו שמערכת המשפט צבועה אף היא. כיצד? "ישנה אי מידתיות, אי שוויון בענישה פלילית, תוצאות שונות במישור האזרחי אצל שופטים שונים, משפט לא אחיד ואפשר לומר סוג של טוטו-לוטו – הכל תלוי על איזה שופט אתה נופל ובאיזה יום". עוד הוא מציין כי הליכים רבים מדי מופנים לגישור, שזה סוג של מערכת משפט חלופית שבאה כמענה לתיקים ששופטים אוהדי עצות לא יודעים איך להתמודד איתם. "בסופו של דבר השופט מפנה את העבודה למגשר חיצוני שעושה הרבה יותר כסף, ולמה? כי מערכת המשפט לא הכי יעילה, ההפרש בין דיון לדיון יכול לארוך חצי שנה ואנשים הולכים ומאבדים את אמונם במערכת".  

- מה לדעתך עתיד מערכת המשפט?

"כדי לתקן את המדינה צריך לפרק אותה ולהרכיב מחדש, אומר פישר. "אני בעד חלק גדול מהרפורמות של השרה שקד, שדי הפתיעה אותי, אבל אבל היא לא מושלמת בהחלטות שלה ולפעמים נראה שהיא מחפשת יותר את הזעזוע מאשר את הפתרון הנכון והיעיל. אני די מסמפט אותה כי היא כמו כחלון במישור המשפטי, שניהם אגב לא באו מהמפלגה המרכזית וזה רק מראה שהגושים המרכזיים איבדו את הדגל החברתי. מי שבאמת דואג לחברה הן מפלגות כמו כולנו מרץ, קצת מפלגת העבודה וכחלון. אפילו לפיד הפסיק ממן לדבר על גברת כהן מחדרה וזה עצוב. אני מאוד מקווה שלא יגמרו הדון קישוטים בארץ שילחמו מלחמות צודקות".

מועדון השח, מת

אחת האהבות הגדולות של עו"ד פישר, מעבר לדאגה למצוקות החלשים, היא משחקי חשיבה ובפרט, משחק השח-מט. עם זאת, לטענתו, אין לו דרך אמיתית ליהנות מהתחביב שלו, שכן בעיר מודיעין, אין מועדון שח רשמי וככל הנראה, בקרוב גם לא יהיה כזה. איך הוא מתמודד עם זה? הוא שולח מכתבים לראש העיר ונבחרי הציבור, כועס מהתשובות וחצאי הפתרונות ובינתיים, מבלה בקומת האוכל שבקניון עזריאלי, לאחר המיית ארוחות הילדים והפיצות, ופותח מועדון מאולתר עם חבריו על שולחן האוכל, בין דוכן הגלידה וסוס הצעצוע המתנודד.

"יש לי בטן מלאה על ביבס בעניין הזה ושלחתי לו מכתבים כי חורה לי שאין בעיר אף מועדון שח מט ראוי", מספר פישר. "אני אדם מסורתי, לא דתי אבל שומר שבת ואחד המשחקים הבודדים שמותר לשומרי שבת לשחק זה שחמט. לפני הבחירות האחרונות, היחיד שניסה לעזור לנו היה מויש לוי, שהציע לנו חצי פתרון – בית כנסת ברחוב חרצית שבערבי חול הוא לא מאויש, אלא מה, שמבחינה הלכתית אסור לשחק בבית כנסת וזה סוג של פתרון שאפילו אדם חצי דתי כמוני לא יכול להרשות לעצמו לעשות. מה אנחנו אינוולידים? מצורעים? אני גר כאן מנובמבר 96 ועדיין אין לנו מועדון. בנוסף, כדי להיכנס למעגל משחקים של הליגה הישראלית לשחמט, האיגוד מחייב השתייכות למועדון ואין לנו. עבורי מדובר בחידה ותעלומה – מה עושים פה אנשים בשישיבת שרוצים לשחק בירדג' או שח? אין כאן בית תרבות אחד ראוי לשמו ואנחנו נאלצים להיפגש בבית או במסתור? זו עיר העתיד? אפילו בבית שמש החרדית יש 3 מועדוני שחמט, בירושלים יש 3 מועדונים, בהודו נכנס השח כמשחק חובה בבתי ספר לאחר שגילו שזה עוזר לאוטיזם, להפרעות קשב וריכוז ולהתקדמות במקצועות הכלליים, אז למה במודיעין אין"? הפרוג׳קטורים מאירים את מגרשי העיר עד חצות גם כשהם ריקים, לזה יש תקציב?  

קצת לפני שעדת 'המצורעים', כפי שמכנה אותה פישר בחיוך, עולה לשחק שח ליד הפיצות בקניון, הוא אומר שהוא היה בשמחה מחליף את ערבי ימי הראשון הללו בשבת לאחר התפילה. "זה עונג שבת שלי, לשחק שח, אבל אין לי מקום. בחור חילוני הולך לים, משחק כדורסל, נוסע למשחק כדורגל ואני בטוח שיש הרבה כמוני שהם רוב שותק, שהם לא חילונים אבל גם לא הכי אדוקים בהלכה וכל מה שהם רוצים זה קצת להתענג על החילוניות".

מאוד תמכתי בעבר בפסקטור וביבס, אבל מה שמקומם אותי זה שהם מתנערים ואומרים שהמתנ״ס לא קשור לעירייה וזו תשובה מעצבנת, ומצד שני קיבלתי מכתב מתייפייף עם טבלת ועדת התמיכות כשהשחמט נמצא  במדרגה השלישית מלמעלה, אז  למה זה לא בא לידי ביטוי בפועל בהקצאת כספים? למה בעיר לא מעודדים משחקי חשיבה? אני דואג לא רק לשחמט אלא בכלל למשחקי חשיבה – ברידג' ועוד. למה להפלות אותנו לרעה? משטר ביבס הוא בעל הרבה יותר אינטגריטי אבל הוא לא מושלם. הוא רוצה לטפח עיר אליטיסטית, וזה בסדר כי הוא לא רוצה שניהפך לירושלים, אבל הוא לא יכול להפלות. אני אפילו שקלתי לעבור לירושלים כי יש שם מועדוני שחמט"

- ולעבור לירושלים שהולכת ומתחרדת זה באמת בא בחשבון?

"מה שיפה בירושלים", צוחק פישר, "זה שאפשר לעבור מבית כנסת אחד לשני בלי לתת דין וחשבון, וכאן בעיר בתי הכנסת הם המרכז הקהילתי של כל שכונה ואי אפשר להחליף בית כנסת כל שבת אחרת תיראה כעוף מוזר".

רפורמי עדיף מחילוני?

ואם כבר בענייני דת, עו"ד פישר מוצא גם כאן מקור לא מבוטל לצביעות במדינה ומציע לציבור הרפורמים לא לוותר. "מאוד חורה לי מה שביבי עשה עם סיפור הרפורמים בכותל ואני מייחל לכך שהם יעשו איתו התניות פיננסיות ולא יזרימו כספים לשלטון שלא ראוי ומבזה אותם. מה ביבי מעדיף, שהם יתבוללו או שישמרו על היידיש קייט ויהיו רפורמים? נכון שהם לא שומרים הלכה, אבל כשהיהודים האורתודוקסים אומרים שהם מעדיפים חילוניים על-פני רפורמים, זו צביעות. הם סולדים ופוחדים ממישהו שנמצא בתוך היהדות וההלכה ואומר להם שהזמנים השתנו. לא אכפת לי שמחר הרב לאו יסקול אותי, אבל אני מאמין במה שאני אומר ובעיני עדיף להיות יהודי רפורמי מיהודי חילוני. היהודי הרפורמי לפחות מחזיק את הסידור, הוא אמנם משרבט של משוררים חילונים אבל זה מה שישבור אותנו? הייתי מצפה דווקא מהיהדות הלאומית של נפתלי בנט ואחיו, להילחם בעד הרפורמים אבל הם לא נלחמו מטעמים אגואיסטים ופחדניים, עדיף להם להילחם על שטחים ולא על יהדות ולכן מבנט התאכזבתי לגמרי".

- בבחירות הבאות במי תבחר?

"בחרתי בכחלון ואם יהיו מחר בחירות אבחר בו שוב. הוא אישיות מקסימה, לא מתנשא, מדבר בגובה העיניים והולך לישון כשהוא חושב על האדם הפשוט. נכון שהוא עדיין לא הצליח אבל הוא מנסה בשיניים ואף אחד לא ניסה או מנסה כמותו"

- ובבחירות הבאות בעיר?

"אני מאוד אוהב את משטר ביבס כי הוא משטר של עשייה! הם עושים והרבה והעיר התפתחה ושינתה פניה לבלי הכר. אבל, עדיין חורה לי שהשבתות כאן הם שממה ומדבר. לתושבים מבית דתי ששומר שבת, אין מה לעשות אחרי התפילה".

פוליטיקה מעניינת אותך? יש סיכוי שתרוץ מתישהו?

"לא...אני טו אולד..."

אתה מגדיר את עצמך כקיצוני?

"לא, אני היום אדם הרבה יותר רגוע. בעבר הייתי קיצוני והיום לא כי בערוב ימי גיליתי שהקיצוניות זה סוג של מחלה, בין אם אתה קיצוני דתי או חילוני. אדם מחפש את האגו שלו בקיצוניות וכדי לחיות את החיים אתה לא יכול להיות קיצוני".

אז לעו"ד פישר לא אכפת שקוראים לו נאיבי ולא אכפת לו להילחם עבור האנדר-דוג כי מבחינתו, מדד ההצלחה היומי שלו הוא פשוט: אם הצלחתי לחייך בכנות על הכר לפני שאני שוקע בשינה ואני תוקע חיוך אמיתי, הצלחתי ביומית, ואם אני לא מצליח לחייך, סימן שזייפתי היום", הוא אומר ומחייך.

מדוברות עיריית מודיעין מכבים רעות נמסר בתגובה כי: "עמותת סחלבים מפעילה חוגי שחמט לילדים ובני נוער במסגרת חוגי הצהרים בבית הספר ובמסגרת חוגי אחר הצהריים. נוסף על הפעילות במסגרת החוגית, פועל מידי יום רביעי מועדון חברתי בשחמט לאזרחים הוותיקים במועדון מפגש. במטרה לספק פעילות לכלל תושבי העיר, מארגנת עמותת סחלבים טורנירים ותחרויות שחמט במהלך השנה, הפתוחות לקהל הרחב. במידה ותהיה דרישה לפתיחת כיתה נוספת הנושא ייבחן."