הקרנות מיוחדות

מצור במאי: ג'ילברטו טופאנו. תסריט: דן בן אמוץ מפיק: יעקב אגמון, משחק גילה אלמגור, יהורם גאון, דן בן אמוץ

הקרנה מיוחדת תתקיים לעותק משוחזר של "מצור" (1969), סרטו של ג'ילברטו טופאנו מ-1969 , שנבחר  להשתתף במסגרת הקלאסיקות היוקרתית של פסטיבל קאן האחרון. הסרט יוקרן חגיגית בעותק דיגיטלי חדש ומשוחזר שהופק ביוזמת סינמטק ירושלים וארכיון הסרטים הישראלי. הסרט, בכיכובם של גילה אלמגור, יהורם גאון ודן בן-אמוץ, מתרחש בימים שלאחר מלחמת ששת הימים. תמר, אלמנת מלחמה צעירה, גרה עם בנה בשיכון הצנחנים ובין המשפחות המקיפות אותה מודגשת בדידותה. חבריו של בעלה המנוח מצפים ממנה לדבוק בתפקיד האלמנה הנצחית, ואולם תמר מנסה לפרוץ את המצור סביבה. כל גיחותיה החוצה מסתיימות בכישלון, פרט לפגישה מקרית עם גבר המתפתחת לכדי רומן הנוטע בה מחדש את תחושת החיים.  

גבר מהסרטים במאית: נואית גבע.

פאזל קולנועי המורכב ממאות פיצ'רים ישראליים משנות השישים ועד היום. שברי שוטים, חלקי סצנות וקטעים מסרטים שונים חוברו יחד זה לצד זה, תוך מחיקת פערי השנים והסגנון, ושולבו מחדש לכדי סיפור אחד: סיפורו של הגבר הישראלי כפי שהוא נראה על המסך בחיפושו אחר אהבה, בין מלחמה למלחמה, מיום הגיוס ועד החתונה. "גבר מהסרטים" הוא שיר אהבה לקולנוע, ליוצרי הסרטים הישראלים לדורותיהם ולגיבורי וגיבורות האקרנים.

במסורת הנפלאה של סרטי הקומפילציה (לקט), הוא שוזר יחד רגעי קולנוע קלאסיים לצד עלומים, ומייצר הקשרים חדשים המדגישים היבטים רעננים של חומרי הגלם הנוסכים בהם משמעויות נוספות. מבט קליל ובה בעת רציני, משועשע אך נוגע ללב, על הגבר הישראלי.

הנשר הגדול במאי: אורי רוזנווקס.

קברו של הרמב"ם בטבריה משקף היטב את הפער בין האיש שהיה לבין אופי הנצחתו. "הנשר הגדול", המטאור שהפציע בשמי היהדות במאה השתים-עשרה, היה ודאי נדהם אל מול אחוזת הקבר שנבנתה לו, ואל מול המאמינים הרבים הבאים להשתטח כדי לדקלם בקשות. אך כמו לכל מיתוס, גם כשמדובר ברמב"ם, לכל אחד ישנה הגרסה שלו–  מימין ומשמאל, בקרב אינטלקטואלים ורבנים, אצל חרדים, דתיים-לאומיים וחילונים.

סרטו התיעודי של אורי רוזנווקס עוסק בפניו המרובים של הזיכרון, וממשיך את מסורת הפליאה מן האיש שנותר דמות בלתי מפוענחת: ממה הושפע? באיזו שפה דיבר וחשב? מה היו המאורעות שעיצבו את חייו? ויותר מכל, מה נותר מתפיסותיו בישראל ובעולם היהודי של ימינו?

יומן שדה במאי: עמוס גיתאי.

סרטו של עמוס גיתאי מ-1983, החלק השלישי בטרילוגיה שכללה את "בית" (1980) ו"ואדי" (1981), מתעד את פעילות צה"ל בשטחים לפני ובזמן מלחמת לבנון, וכולל ראיונות עם חיילים, עם מתנחלים ועם תושבים פלסטינים. בידי גיתאי וצוותו, המצלמה אינה מבקשת לתפקד כעין אובייקטיבית, אלא להפך: היא משמשת ככלי לביטוי עמדה חתרנית ביחס לכיבוש, וממשיכה לתעד גם כשההוראות הרשמיות מצוות אחרת.

בהתאם, התוצאה הסופית היא מרד בשיח הנורמטיבי על הסכסוך כפי שהוא מתנהל בתקשורת הישראלית. גיתאי עצמו הגדיר את יצירתו כתיעוד של "האמצעים בהם מתרצים לעצמם אנשים מדוע הם כובשים. זהו גם סיפור על אי-יכולתו של הכובש להתבונן במעשיו, תוך בריחה לערכים אבסטרקטיים (אלוהים, לאומנות, ביטחון) והפיכתם לאמצעי להצדקת מעשיו".

לשחות נגד הזרםבימוי, הפקה ותסריט: אסיל אבו-חג'ול.

איאד שלבי, יליד שפרעם, הגיח לעולם כשהוא חירש-אילם. בגיל 12 נפל מגג ביתו, נחבל בפלג גופו התחתון ונעשה נכה לצמיתות. אף על פי כן, זוהי רק תחילתו של סיפורו: פגישה עם יעקב, מאמן נבחרת הנכים של ישראל בשחייה, שינתה את חייו, וכיום בגיל 29 הוא שחיין אולימפי מצליח ומבטיח. יוסף, אביו של איאד, נשאר צמוד אליו לכל אורך היממה, ומקדיש את כל חייו להישגיו. הסרט מלווה את האב והבן במסעם לאליפות העולם בסקוטלנד ומתבונן בדרך שבה הם מתמודדים עם חייהם רצופי האתגרים והקושי.

מאמושקה. בימוי -מאי עבאדי גרבלר.

 מלודי, צעירה בת 25, חיה עם אמה ויקטוריה בדירה קטנה בעיר אשדוד.  בין השתיים מתקיימים יחסים מעוותים, הרחוקים מרחק רב מלהיות יחסי משפחה אידאליים: תשומת הלב והאהבה שמעתירה ויקטוריה לבתה מותנות בשכר שלה, וכשמלודי אינה מצליחה לשוב הביתה עם סכומים גדולים מספיק של כסף, היא נזרקת לרחוב. גם בתקופות הארוכות שבהן היא חיה כשורדת במרחב האורבני, מלודי נלחמת לחזור לביתה, בתקווה שתצליח לשנות את דרך החשיבה של האם ולזכות באהבתה ללא תנאי.

שיהיה לנו לבן בחיים. בימוי והפקה: תומר אסייג.

יצירה דוקומנטרית המתעדת את ניסיונה של תומר, יוצרת הסרט בת ה-24, לגמול את בת דודתה תמי מסמי רחוב קשים. מצבה של תמי מורכב: היא גרה בשכונת מצוקה באשדוד עם אמה, אישה בעלת בריאות לקויה, ומנהלת מערכת יחסים רומנטית עם הנרקומן הצעיר שחשף אותה לסמי הרחוב מלכתחילה. נראה שהיעדרה של דמות אב חזקה ומתפקדת בחייה גם היא אינה תורמת ליציבותה, ומעודדת אותה לחפש תחליף בכל מחיר.

בינתיים, התמכרותה וזוגיותה ההרסנית מכבידים עליה ומעמיסים עליה קשיים נפשיים וכלכליים כאחד. כאשר תומר מתערבת בחייהן ומנסה להוביל את תמי דרך התהליך הביורוקרטי של אשפוז במוסד גמילה, נוצרת אווירה של אופטימיות ושל שינוי, אשר מעליה מרחף ספק.