כמעט רבע מהזוגות הנשואים מרגישים בדידות איומה בתוך המערכת הזוגית. הבעל או האישה שהאמורים להיות החברים הכי טובים שלהם, הפרטנרים שלהם לכל החיים- הפכו עם הזמן להיות כמעט זרים עבורם. מה שהתחיל כאהבה גדולה הפך לאט לאט לזוגיות אפטית, בלי רגש. מה שנשאר הוא בעיקר נתק רגשי ופיסי, אך בכל זאת חלק גדול מהזוגות הללו נשארים יחד למרות הכל, כל אחד מהסיבות שלוץ יש כאלה שנשארים בשביל הילדים, אחרים לא יכולים להרשות לעצמם כלכלית להיות גרושים, ויש גם כאלה שכל כך מפחדים להיות לבד, שהם מעדיפים לסבול עם בן/בת זוג שדוחים אותם.

אם חשבתם שתופעה זאת פוקדת אנשים עם בעיות חברתיות- יש לכם טעות. אדם שמרגיש בודד בנישואין שלו יכול להיות דווקא הבחור הכי מקובל בחברה', מישהו שמנהל חיי חברה עשירים ומגוונים, ועדיים הוא מרגיש כאילו אישתו זרה לו. 

חשוב לציין כי תופעה זאת איננה פוקדת בהכרח אנשים עם בעיות חברתיות. אדם יכול להיות מוקף חברים ולנהל חיי חברה עשירים מאוד, ובכל זאת למצוא את עצמו בבדידות נוראית בתוך מערכת היחסים שלו.

יחד עם זאת, החדשות הטובות הן שלמרות הקושי, המצב אינו בלתי הפיך. עם הרבה עבודה ניתן לחזור למה שהיה פעם.

הצעד הראשון שיש לעשות הוא להסתכל בראי ולשאול את עצמנו לא רק מה אנחנו מקבלים או לא מקבלים ממערכת היחסים, אלא מה אנחנו נותנים מעצמנו. כאן מגיע הסיפור של הביצה או התרנגולת- מה קדם למה? מישהו יכול לומר שהוא לא מעניק לצד השני, כי הצד השני לא מעניק לו. כנראה שזה התחיל מדבר פעוט, ואז הפך לכדור שלג שהחמיר את המצב עוד קצת ועוד קצת בכל פעם עד שבני הזוג הפכו להיות אפטיים- וזה המצב הגרוע ביותר, שאין רגש בכלל- לא חיובי ולא שלילי.

כשאנו מביטים על עצמנו בראי, אל לנו להוציא את הפנקס ולהתחיל לעשות חשבונות- מי התחיל, באחריות מי המצב הזה, מי האשם, אלא להניח בצד את הטחות האשמה ולעשות בדק בית אמיתי. בדרך כלל מגלים ששני הצדדים היו אחראיים למצב.

אני מכירה מישהי שהיתה בזוגיות נפלאה, עד שבעלה קיבל קידום משמעותי בעבודה ומאז הכל ביניהם הדרדר. הוא נסע תכופות לפגישות עסקים בחו"ל, היה חוזר הביתה בשעות מאוחרות של הלילה, ולאט לאט הם החלו להתרחק זה מזו. היא נתנה לו את הספייס שלו ופירגנה לקידום שלו בעבודה, אך הדגישה בפניו שוב ושוב שהיא מרגישה בודדה ושהיא מבקשת ממנו להקדיש לה יותר זמן איכות. בכל פעם התשובה שלו היתה זהה: "רק תני לי לסיים את הפרויקט הזה, ואני איתך. מבטיח". וכמו שאתם וודאי מנחשים, כל פעם היה פרויקט אחר. כשהיא הבינה שבעלה וורקוהוליק, היא החליטה למצוא לעצמה את הנישה שלה.

היא פיתחה תחביבים, הפכה להיות אובססיבית בכל מה שקשור לכושר גופני, היא התנדבה בעמותה והקדישה שעות מרובות להתנדבות, בקיצור הלו"ז שלה היה לא פחות עמוס מזה של בעלה. לאט לאט כל אחד נכנס לבועה שלו, לעולם משל עצמו. הם בקושי היו מתראים, בקושי היו מדברים, והפכו להיות כמו שותפים לדירה, כך במשך מספר שנים עד שהוא פוטר מהעבודה ושם חלה תפנית. פתאום הוא הבין שהוא הקדיש את כל חייו לקריירה, שיכולה בשניה להתפורר. הוא הגיע לתובנה שהוא צריך להשקיע גם בחיי המשפחה, וכמובן בזוגיות.

אני מכירה מישהי שהיתה בזוגיות נפלאה, עד שבעלה קיבל קידום משמעותי בעבודה ומאז הכל ביניהם הדרדר. הוא נסע תכופות לפגישות עסקים בחו"ל, היה חוזר הביתה בשעות מאוחרות של הלילה, ולאט לאט הם החלו להתרחק זה מזו. היא נתנה לו את הספייס שלו ופירגנה לקידום שלו בעבודה, אך הדגישה בפניו שוב ושוב שהיא מרגישה בודדה ושהיא מבקשת ממנו להקדיש לה יותר זמן איכות. בכל פעם התשובה שלו היתה זהה: "רק תני לי לסיים את הפרויקט הזה, ואני איתך. מבטיח"

כשהוא ניסה להחיות את הקשר, אשתו כבר לא היתה מעוניינת. המצב ביניהם אמנם היה לה עצוב, אך גם נוח במידה מסוימת- היא התעסקה בעניינים שלה ואף אחד לא הפריע לה. אבל הוא לא וויתר ו"ישב לה על הוריד" עד שהיא הסכימה ללכת לטיפול זוגי, ובמקרה שלהם זה עשה פלאים. אך לא תמיד יש צד אחד שמתפכח ומחליט להרים את הכפפה ולנסות לחזור למה שהיה פעם. פעמים רבות אותם זוגות מפרקים את החבילה או לחלופין ממשיכים לחיות יחד וסובלים בשקט.

חברים, החיים קצרים. אף אחד לא צריך לסבול בשקט. אף אחד לא צריך להישאר בזוגיות לא בריאה בגלל הילדים או בגלל המצב הכלכלי או בגלל כל סיבה אחרת. אם זיהיתם שאתם סובלים מבדידות זוגית, אל תחכו שזה יעבור לבד. אל תתרגלו למצב, וודאי אל תהפכו להיות אפטיים. קחו את עצמכם בידיים והילחמו על הקשר שלכם, ורק אם באמת ניסיתם הכל ושום דבר לא הולך, זה הזמן להתחיל לחפש פרק ב'.

לכולנו מגיעה אהבה....