לכולנו חשוב שילדינו יהיו מאושרים, שיכבדו את עצמם ואת האחרים, שיהפכו לאנשים בוגרים שימצאו את מקומם בעולם. אף אחד מאיתנו לא רוצה לגדל ילדים מפונקים. לעיתים נדמה שהיעדים האלה הם במרחק שנות אור מההתנהגות של ילדינו. כאן נכנס ללופ נושא המשמעת. משמעת היא תהליך, שבו מלמדים את הילד אלו התנהגויות מקובלות ואלה לא. למעשה, מלמדים אותו למלא הנחיות. משמעת יכולה לכלול ענישה, אך גם גמול. זה, נשמע פשוט, אבל אין הורה שלא נהייה מתוסכל מפעם לפעם מענייני משמעת.

כמה פעמים התנסיתם בתחושה ש:

1.ילדיכם מתנהגים בגסות רוח ולא מקשיבים: "כבר אמרתי לך מיליון פעם!"?

2. או שהם מקשיבים, אבל מתריסים או לא מצייתים לבקשתכם להתנהג כמו שצריך בכוונה?

אתגרו את עצמכם וקחו החלטה לבסס את סמכותכם. אחריותנו כהורים היא לעזור לילדנו להתנהג בצורה מכבדת, להיות בשליטה עצמית ולהיות מסוגלים לסמוך על עצמם. עוד לפני בית-הספר, בעלי המקצוע, הקרובים והמטפלים למיניהם, אתם, ההורים, האחראים העיקריים שזה יקרה. עליכם מוטלת האחריות לכך.

איך תדאגו שזה יקרה? ראשית, כדאי שנתבונן בסגנון ההורי שלנו, ונבחן את הדרך בה אנחנו ממשמעים.

נהוג לחלק את סגנונות ההורות לשלושה:

  הורה סמכותי – שיש לו ציפיות ותוצאות ברורים, בד בבד עם הפגנת רחשי חיבה כלפי ילדו. שכהורה כזה נתקל בהתנהגויות מאתגרות,
  הוא מאפשר גמישות ופתרון בעיות בשיתוף עם הילד. זה סגנון ההורות היעיל ביותר.

  גם להורה סמכותני – יש ציפיות ותוצאות ברורים, אולם הוא מפגין מעט מאד חיבה כלפי ילדו. הוא עשוי לומר דברים כמו: "...בגלל שאני אבא שלך; זאת הסיבה". סגנון הורות זה פחות יעיל.

  הורה מתירני – מפגין חיבה רבה לילדיו, אולם כמעט ואינו ממשמע. סגנון הורי זה פחות יעיל.

 "אם  הילד עושה מעשה, ואתם מאפשרים לו לחוות את התוצאה של ההתנהגות, לא תצטרכו "לחפור" לו. הוא לא יוכל להאשים אתכם במה שקרה. לדוגמא, אם שבר צעצוע בכוונה, לא יהיה לו את הצעצוע. תוצאות טבעיות עובדות מעולה עם ילדים ש"לא שומעים" את אזהרותיכם על תוצאה אפשרית של התנהגותם. רק וודאו שהתוצאות אינן מסוכנות"

 

בחירת טכניקות משמעת

בחירת הטכניקה תלויה בהתנהגות הלא הולמת של הילדה, גילה, הטמפרמנט שלה וסגנון ההורות שלך.

תגמול על התנהגות טובה – זהו התנהגות טובה והחמיאו לה עליה, זו הדרך הטובה ביותר לעודד את ביתכם להמשיך בהתנהגות המצופה.

תוצאות טבעיות – אם  הילד עושה מעשה, ואתם מאפשרים לו לחוות את התוצאה של ההתנהגות, לא תצטרכו "לחפור" לו. הוא לא יוכל להאשים אתכם במה שקרה. לדוגמא, אם שבר צעצוע בכוונה, לא יהיה לו את הצעצוע. תוצאות טבעיות עובדות מעולה עם ילדים ש"לא שומעים" את אזהרותיכם על תוצאה אפשרית של התנהגותם. רק וודאו שהתוצאות אינן מסוכנות.

תוצאות הגיוניות – טכניקה דומה לתוצאות הטבעיות, אלא שהיא משלבת תיאור של התוצאות על התנהגות שלא מקובלת עליכם בפני ביתכם. לדוגמא: אתם מסבירים לה, שאם היא לא תאסוף את המשחקים, הם ייעלמו למשך שבוע.

מניעת פריבילגיות – לעיתים קשה למצוא תוצאה הגיונית או תוצאה טבעית, או שאין לכם מספיק זמן לחשוב. במצב כזה, התוצאה על התנהגות לא מקובלת יכולה להיות מניעת פריווילגיה. לדוגמא: אם בנכם לא מכין שעורי בית בזמן, אתם יכולים למנוע ממנו את הטלוויזיה לאותו הערב. ככל שהפריווילגיה קשורה איכשהו להתנהגות, או תהיה משהו שהילד מעריך, הטכניקה תהיה יעילה יותר, כמו גם אם היא תילקח ממנו בסמוך להתנהגות (בייחוד עם ילדים צעירים). 

פסק זמן – אם ברורה לנו ההתנהגות, או שאנחנו עצמנו זקוקים לפסק זמן מהתנהגותו, רצוי שתקדישו לכך מקום מראש. הוא צריך להיות שקט ומשעמם ולא מסוכן (עדיף לא חדר השינה או המקלחת). טכניקה זו עובדת עם ילד גדול מספיק להבין את מטרת פסק הזמן (החל מגיל שנתיים). מקובל לתת דקה לכל שנת חיים.

הכותבת הינה פסיכותראפיסטית בהבעה ויצירה בעלת תואר שני בייעוץ חינוכי והכשרה בטיפול זוגי ומשפחתי. עובדת שנים רבות בהדרכה וייעוץ להורים ובטיפול בילדים, מתבגרים ומבוגרים במסגרות שונות, כמו גם בקליניקה פרטית.