צילומים: אילוסטרציה

הרבה אנשים מאמינים שביטחון עצמי הוא הדבר החשוב ביותר שנוכל להעניק לילדינו, יש טענה הפוכה הגורסת שאם נבנה ביטחון עצמי בצורה מלאכותית זה עלול להביא לבעיות נפשיות (שבריריות, נארציזם, ועוד). לפני מספר שנים נערך מחקר המעלה את הטענה שאם נתמקד בדימוי העצמי, נפספס מיומנות הרבה יותר משמעותית לחיים. המחקר מעלה את הנושא של חמלה עצמית. אין הכוונה לרחמים עצמיים או לעינוג עצמי, אלא למודעות למחשבות ולרגשות של עצמך, עם התייחסות אנושית ומתחשבת לעצמך. החוקרים טוענים שחמלה עצמית תביא לחוסן, לרמות אנרגיה גבוהות יותר, ליצירתיות ולהצלחה רבה יותר בחיים.

אל תשלו את הילדים

אז איך עוזרים לילדים לפתח את המיומנות הכל-כך חשובה הזאת? ראשית, אל תשלו אותם שהעולם מושלם מכפי שהוא. הרי אין מצב שבו, גם אם השגנו מטרה נכספת, שאר הצרות, הקשיים והאכזבות בחיינו נעלמים. 

אל תשימו על הסבל תווית של תבוסה, ותשלו את הילד שסבל הוא סוג של כישלון. תווית כזאת מעבירה מסר כאילו ניתן להימנע לגמרי מסבל, אבל, עד כמה שלא נוח לנו לקבל את זה, אין לנו אפשרות לשלוט בהכול (גם לא במצב הביטחוני שמתרחש כרגע במדינה על תוצאותיו הקשות ועל התחושות שמתלוות לכך).

אנחנו צריכים להעביר לילדים מסר ברור לגבי זה שבחיים יש עליות ומורדות. וזה בסדר לחגוג את הטוב, אבל חלק מהגדילה שלהם (ושלנו) היא ללמוד לקבל את הרע. הורים צריכים לאפשר לילדיהם הזדמנויות להתמודד עם רגשות. תפקידם לעזור לילד להבין את עצמו כייצור חברתי. כלומר, שכדי להיות מבוגר מצליח, הילד צריך לא רק ללמוד איך לדאוג לעצמו ולאחרים, אלא גם לדעת להיעזר באחרים.

המפתח לחיים מאושרים ומצליחים הוא חוסן, כלומר, להצליח לחזור ולהזדקף אל מול קשיים שגורמים לנו להתכופף. המפתח לכך הוא חמלה עצמית. כדי ללמד ילדים לנהוג בחמלה עצמית כלפי עצמם אנחנו צריכים לעזור להם להיות מודעים לרגשות ולתגובות של עצמם. זה דורש מאיתנו להקשיב באמפתיה ולעזור לילדים למצוא את הכותרת המתאימה למה שהם מרגישים. "זה נשמע שאת מרגישה נורא"....."זה מה שגרם לך לכעוס כל-כך?", או לומר "זה נשמע כל-כך קשה!" הורים יכולים להצביע על כך שההתנסות משותפת להרבה אנשים, וש"זה בסדר להרגיש מתוסכל ומאוכזב כשאתה לא מקבל את מה שאתה רוצה", או "זה אנושי לקנא לפעמים".

כמובן שניתן לחשוב יחד על דברים שאפשר לעשות ושיכולים להקל באופן מיידי על הרגשות (לתת חיבוק, לצאת להליכה, להכות את הכרית) והקלה בטווח הארוך (לתכנן, לעבוד על הסבלנות, לבקש לחלוק).

כדי ללמד ילדים לנהוג בחמלה עצמית כלפי עצמם אנחנו צריכים לעזור להם להיות מודעים לרגשות ולתגובות של עצמם. זה דורש מאיתנו להקשיב באמפתיה ולעזור לילדים למצוא את הכותרת המתאימה למה שהם מרגישים

שיפטו את המעשים ולא את הילדים

התפקיד החשוב ביותר שלכם הוא לגרום לילדה להרגיש בעלת ערך בלתי תלוי בהישגיה או בכישלונות שלה. כולנו רוצים לקבל את ילדינו כפי שהם (ולא כפי שהיינו רוצים שהיו...), אבל אנחנו לא רוצים לייפות דברים, אלא לעזור להם לראות את עצמם בצורה מותאמת. לשם כך, חשוב שניתן ביקורת להתנהגות של הילד ולא לאופי שלו. כך לא ניצור אצל הילד בלבול בין מעשיו והישגיו לבין הערך העצמי שלו. אם נעיר לו ונאמר שהמעשה שעשה "היה מכאיב", זה משאיר פתח לשיפור מחד וגורר פחות תגובות הגנתיות מאשר אילו היינו אומרים לו שהוא היה "חצוף". בדומה, אם נאמר "זה היה רעיון חכם" ולא "אתה מבריק", הילדה לא תרגיש שהיא הורסת את הדעה שלנו עליה, כשבאופן בלתי נמנע, היא תעשה משהו מטופש.

הדרך בה נגיב לכישלונות ולהצלחות ילדינו תשפיע על הדימוי העצמי שלהם. עונשים כבדים או קיצוניים ילמדו אותם להתייחס לעצמם בנוקשות כשייטעו, והם יהפכו לבני-אדם בעלי ביקורת עצמית קשה שמורידה את המוטיבציה ופוגעת באיכות החיים. לעומת-זאת, משמעת עם חמלה היא משמעת שרואה ולוקחת בחשבון את נקודת המבט של הילד ועוזרת לו לשנות את ההתנהגויות המזיקות. מטרתנו ללמד מיומנויות חברתיות שישמשו את הילד בטווח הארוך.

הכותבת הינה פסיכותרפיסטית בהבעה ויצירה בעלת תואר שני בייעוץ חינוכי והכשרה בטיפול זוגי ומשפחתי. עובדת שנים רבות בהדרכה וייעוץ להורים ובטיפול בילדים, מתבגרים ומבוגרים במסגרות שונות, כמו גם בקליניקה פרטית.