פרשת בהר מוזכרות מצוות חשובות שמטרתן היא השמירה על הסדר החברתי והדאגה לחלשים כמו העני והעבד. אחת המצוות והראשונה בפרשה זו מצוות השמיטה " וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ--שַׁבָּת, לַיהוָה:  שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר" (ויקרא כה', ד'). שנת שמיטה שמטרתה שמירה על הסדר הסביבתי, החברתי והכלכלי כאחד. פעם בשבע שנים על כל עובדי האדמה, החקלאים היהודים, להפסיק את עבודתם בקרקע ולנוח! הם מצווים להפקיר את שדותיהם ומטעיהם!

מה עניין שמיטה ושנות האלפיים? כל הפתרונות במודרניים בדבר שנת שמיטה, שומטים את הערכים ומציעים שמירה על הצד הפורמלי שלה - בבחינת תוכנו זרק, קליפתו אכל. ציבור הדתיים הלאומים, לרוב מקבלים בשנת שמיטה את הפתרון המכונה "היתר מכירה", פתרון המזוהה עם הרב קוק (על אף שהרב קוק ראה בו פתרון זמני לרגעי משבר בלבד). על פי פתרון זה, כמו מכירת החמץ בפסח (שבא להחליף חלקית את ביעורו של כל החמץ) שמיטת האדמה איננה שמיטה מלאה ומנוחה לאדמה, אלא בעצם מכירתה לגוי ב-"כאילו" ובעזרת ה-"כאילו", יכול החקלאי להמשיך לעבד את אדמתו, זאת מבלי לאבד את פרנסתו.

[

בשונה מהדתיים הלאומיים, החרדים לא מקבלים את הבדיה הזו של מכירת הקרקע, אין אצלם "כאילו". מאחר שכך, החרדים מעדיפים לבחור בגידול נוכרי המיובא ממקומות אחרים בעולם. החרדים מבקרים את הדתיים הלאומיים בבחירתם והדתיים הלאומיים את החרדים בבחירתם. את אלו וגם את אלו מתקשים ע"פ רוב להבין החילוניים שלהם אין כלל חיבור, קשר או יחס לשנת השמיטה מלבד התסכול באשר למחירי הירקות והפירות בשנה זו. בכל מקרה ועניין, מתמקד העיסוק בשמיטה ובשנת השמיטה בשטחי המעשי ולא בערכי. אין כמעט עיסוק ודיון בערכי העומק המקוריים של צדק חברתי או סביבתי אשר לטובתם צוונו על שנת שמיטה.

שנת שמיטה יכולה להעלות על סדר היום את העיסוק בפערים החברתיים והכלכליים, מאחר וכשאדם נדרש לשמוט לשנה שלמה את אדמתו שהיא בסיס קיומו, הוא הופך לשווה בין שווים. במשך שנה שלמה, העשיר והעני, היהודי והגר ואף חית השדה חיים באותה רמה והפער החברתי מצטמצם.

שנת השמיטה לא עוסקת רק בערכים חברתיים, שנת שמיטה עוסקת בראש ובראשונה ביחס אדם ואדמה, אדם וחומר, קרקע ויציבותה. שמיטת הקרקע לשנה מזכירה לאדם את ארעיותו בעולם החומר ואת האפשרות התמידית שהקרקע תישמט תחת רגליו וכיצד עליו לנהוג מתוך מודעות זו, בטרם נשמטת לו קרקע היציבות מתחת רגליו.

שנת שמיטה היא הזדמנות לתשומת לב צרכנית, למיקוד והתבוננות בהרגלי הצריכה שלנו. אנחנו חיים בעולם שיש המשווים בו את תרבות השפע  לתרבות פשע. צורכים ומבזבזים משאבי טבע כאילו אין מחר, לא עוצרים רגע לשאול האם אנחנו באמת צריכים כל כך הרבה? שנת שמיטה היא הזדמנות לתרגל הסתפקות המועט, הכרת אפסות האדם מול העולם ותזכורת לכך שהעולם היה לפנינו ויהיה גם אחרינו, עלינו להשתמש בו בתבונה ויראת כבוד. להיות מודעים ולהפנים את הפתגם האינדיאני העתיק שאומר כי "העולם לא ניתן לנו בירושה מהורינו, אלא בהשאלה מילדינו".

שנת שמיטה מגיעה אחת ל-7 שנים. בשנה שעברה היתה שנת שמיטה וכיום אנחנו רק בשנה הראשונה מתוך השש הבאות עד לשנת השמיטה הבאה. זה לא אומר שאפשר להתעלם ולשכוח עד השמיטה הבאה, או עד פרשת "בהר" הבאה. זה כן אומר שעלינו להשקיע זמן ומחשבה לערכים החברתיים והסביבתיים ששנת שמיטה מזמנת לנו, על מנת להגיע לשנת השמיטה הבאה מודעים וערים ולאחר שהשקענו מחשבה, זמן ומאמץ ליישום ערכי שנת השמיטה. במקום לעסוק בשנת השמיטה מן ההיבט הטכני וההלכתי של קיום השמיטה בחקלאות, עלינו להרחיב את מעגלי החשיבה לרוחב ולעומק ולהפוך את ערכי השמיטה רלוונטיים לנו כיום, בכל יום.

מאוצרות היוטיוב: זלמן זה לא אתה- קובי עוז