במציאות חיינו אנחנו עוברים מימי זיכרון לשואה ולחללי מערכות ישראל ליום העצמאות בחיבור הזה שבין שתי הפרשות שמופרדות השנה "אחרי מות" ו-"קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ".  אנחנו צועדים במסע של עבר שמבקש שנזכור ולא נשכח להווה ולעתיד, שחובה ליצוק בהם ערכים ועשייה של צדק חברתי, קבלת השונה, אהבת חינם ודרכה אף עשייה לשלום. ערכים ההולמים את האמירה "קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ" ומבטאים הלכה למעשה את הפסוק הידוע ביותר בפרשה שלנו "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט', יח').

פרשת "קדושים" מפרטת רשימה ארוכה של דינים ומצוות, שחלקם קשורים לנושאים חברתיים שבין אדם לחברו וחלקם לנושאים שבין אדם לאלוהיו. בין המצוות והציוויים בפרשה אפשר למצוא גם: מתן צדקה ומתנות עניים, איסור לגנוב, לשקר, לעשוק שכר, לקלל חרש, להכשיל עיוור, לרכל, לשנוא, לבקש נקמה. מלבד האיסורים מופיעים גם: החובה לשפוט בצדק, מתן כבוד לזקן, חיוב מסחר הוגן, הקפדה על קדושת המשפחה.

בקריאת פרשת השבוע שרבים בה הציוויים הערכיים, אנו מגלים בצער כי רבים מהתכנים שמקדמים אותנו לקראת התואר "קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ" בעיקר אלו שבין אדם לחברו, כי הרי דרך ארץ קדמה לתורה, לא ממש מתקיימים במציאות חיינו היום יומית. האם חברה שבה מאות אלפי אזרחים נמצאים מתחת לקו העוני, היא חברה שמקיימת את הציווי הערכי "... לֹא תְּעוֹלֵל פֶּרֶט כַּרְמְךָ וְלֹא תְּלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזוֹב אוֹתָם אֲנִי ה' אֱלוֹהֵיכֶם" (ויקרא יט', י'). ממש לא ! זו חברה שבוחרת לעצום עין ואפילו שתיים.

חברה רוויה מגזרים ומפלגות, עדות, צבעים, דתות...ורובם לא יודעים לשים את הדגש על המחבר ולא על המפריד, לא יודעים לקבל את דעת האחר, גם אם לא להסכים איתו, לא יודעים לכבד את השונה. האם זו חברה המקיימת "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט', יח')? חברה שמקבלת מיקור חוץ והעסקה של "עובדי קבלן" נטולי זכויות היא חברה שמיישמת אהבת הזולת כמו את עצמנו?

במקום לשבץ אותם במקומות עבודה בהם משבצים עובדים זרים, אנחנו מייבאים ארצה עוד ועוד עובדים זרים, מהגרי עבודה מסין ומהפיליפינים, מבולגריה ומרומניה, תוך שחברות כוח אדם המייבאות אותם גוזרות עליהם בדרך קופון של אלפי דולרים לראש וכל זה רק בשביל לזכות בסיכוי לפרנס את משפחתם הרחוקה באמצעות שכר עבודה נמוך ביותר וללא תנאים סוציאליים בסיסיים. ולגרים הגרים בקרבנו האם אנחנו אוהבים כמונו?

והציווי הבא מתקיים בחברתנו?  "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תּוֹנוּ אוֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כְּמוֹכֶם." (ויקרא יט', לג'). כשפליטים שנכנסו ארצה כשעוד אפשרנו זאת, ועוד לא זכו לבדיקה מדוקדקת האם הם פליטים, מסתננים או מהגרי עבודה. שהם מופקרים ברחובות ומרוכזים בדרום תל אביב כמו בכוונת מכוון על מנת לשסות אוכלוסייה מוחלשת אחת במוחלשת אחרת/

במקום לשבץ אותם במקומות עבודה בהם משבצים עובדים זרים, אנחנו מייבאים ארצה עוד ועוד עובדים זרים, מהגרי עבודה מסין ומהפיליפינים, מבולגריה ומרומניה, תוך שחברות כוח אדם המייבאות אותם גוזרות עליהם בדרך קופון של אלפי דולרים לראש וכל זה רק בשביל לזכות בסיכוי לפרנס את משפחתם הרחוקה באמצעות שכר עבודה נמוך ביותר וללא תנאים סוציאליים בסיסיים. ולגרים הגרים בקרבנו האם אנחנו אוהבים כמונו?

וכך, מרביתנו איננו קדושים, כי גם אם אין אנחנו נותנים להתנהגויות אלו יד באופן ישיר, עצם עצימת עין אחת ומתן לגיטימיות להתנהגויות הנ"ל, אנחנו שותפים מלאים ועלינו אותה האחריות.

הקלקול מתחיל מלמעלה, מראשי המדינה ונבחריה, ממנהיגיה ומחלחל מטה אל החברה כולה. ששחיתויות, הולכת שולל, רמאויות ושקרים, גנבות, עושק, שנאה, נקמה ועוד. התורה אמנם לא הסבירה לנו באופן מפורש איך הופכים לקדושים, אך סביר להניח והגיוני ביותר, שהכוונה היא שבמילוי המצוות והדינים המפורטים בפרשה, נעשה האדם קדוש יותר, ומתקרב למידותיו של ה'. "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא יט', ב'). ובכלל, כל פרשנות של דברי אלוהים שלא בהלימה ל"ואהבת לרעך כמוך" ולשאר הדינים והמצוות בפרשה, היא פרשנות שגויה ואני בטוחה שלא לזה התכוון אלוהים.

הקלקול מתחיל מלמעלה, אבל כאן לרגלי האולימפוס אנחנו עם רב, בואו נשנה מלמטה למעלה, אנחנו יכולים ומסוגלים וזה תלוי רק בנו.

מאוצרות היוטיוב: "אני ואתה" בשפת הסימנים