צילום: משה לפי מיכאלאנג'לו

"וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם--לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא; וַיהוָה אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה." דברים לא', א'-ב'.

מחשבות רבות הקשורות זו בזו מתעוררות בי לנוכח המספר הזה 120, שהוא מניין שנות חיי משה רבנו. ראשית זו ה-ברכה בהא הידיעה, הנפוצה ביותר בקרב היהודים, בברכות יומולדת. שנית... זה מניין חברי כנסת ישראל ועם שני אלה, 120 זה 10 נציגים לכל אחד משבטי ישראל. ומעניין הוא שכולן מתחברות עם כולן. משה רבנו נחשב בעיני כולנו למנהיג לדוגמה ומופת, וזאת למרות שהוא היה מנהיג חסר כריזמה, שהשפעת מנהיגותו וגדולתו ניכרות דווקא על פני דורות רבים ומעבר לדור אותו הנהיג.

מנהיגות כריזמטית, כתב הסוציולוג מקס ובר, "מניעה את ההמונים לפעולה מכוח אישיותו רבת הקסם של המנהיג. זו גם חולשתה של מנהיגות כריזמטית – טווח השפעתה מוגבל לטווח הנוכחות של אישיות המנהיג. עם היעלמותו של מנהיג כריזמטי גם השפעתו נעלמת. המלכוד של הכריזמה הוא שמשך השפעתה תלוי במשך נוכחותה. דווקא מנהיגות שאינה תלוית כריזמה, דוגמת זו של משה, מאפשרת להשפעתו לחרוג מגבולות נוכחותו וכך באמת קרה".

מה אנו מצפים שיהיה במנהיג? מה הייתה גדולת מנהיגותו של משה? היטיב לבחון זאת "אחד העם" במאמרו "אז מהו משה"?

"מסתכל אני בדמות דיוקנו של משה ומוסיף לשאול: איש־ מלחמה הוא זה? לא. שהרי אין בכל הציור שום רמז לגבוּרת  הזרוֹע ואין אנו מוצאים את משה אף פעם אחת עומד בראש המחנה ועושׂה נפלאות במלחמה עם האויב. רק במלחמת עמלק אנו רואים אותו על שׂדה המערכה, אבל הוא אינו אלא עומד ומתבוֹנן במהלך המלחמה ומשפיע על גבּורי ישׂראל מכוחו המוסרי, מבלי להיות עמהם בגוף המעשׂה.

או איש מדיני הוא? לא. שהרי כשהוצרך לעמוד לפני פרעה ולשׂאת ולתת עמו על ענינים מדיניים, לא מצא ידיו ורגליו בלי עזרת אהרן אחיו, שהיה לו 'לפה'.

ובכן – מחוקק הוא? גם זה לא! שהרי כל מחוקק נותן תורתו לבני דורו, בהסכם לצרכי חייהם באותו זמן ובאותו מקום, שהוא והם חיים בו. אבל משה יוצר חוקים לעתיד לבוא, לדור שעדיין לא בא ולארץ שעדיין לא נכבשה, והמסורת לא העלימה מאתנו, שבין החוקים המיוחסים למשה יש שיצאו לפעולה רק לאחר כמה דורות ויש שלא נתגשמו בחיים בשום זמן.

גדולתו של משה כמנהיג היא אותה הגדולה החסרה לנו כל כך במרבית המנהיגים כיום. אין זה דבר נדיר למצוא אדם שיסכים לעזור לבני הקהילה שלו, או לשותפיו או לשכניו. נראה כי ככל שהזולת מרוחק יותר במעמדו, במצבו הכלכלי, ובהגדרת קהילתו, כך קשה יותר מצד אותו האדם לפתח הזדהות והשתתפות בצער זולתו. מה שהיה ההיפך הגמור אצל משה, למרות שהיה נסיך בארמון מלוכה מצרי, חש על בשרו ממש את צערם של אותם עבדים, וזוהי רמה מופלאה של מידת "ואהבת לרעך כמוך".

"משה היה זה שזרע, השקה, עדר, חרש ועבד קשה מאד בשדה האנושי הזה שנקרא עם ישראל. כשסוף סוף יכל לקצור את הפירות, להיכנס עם העם אל ארץ ישראל לאחר מסע ארוך ומפרך, באורח פלאי וברור שלא מקרי בכלל, הוא בדיוק מציין את הגיעו ל 120 שנים,  לגיל המופלג אותו קבע אלוהים כבר בימי נח, כגיל המקסימלי"

מנהיג 

משה היה זה שזרע, השקה, עדר, חרש ועבד קשה מאד בשדה האנושי הזה שנקרא עם ישראל. כשסוף סוף יכל לקצור את הפירות, להיכנס עם העם אל ארץ ישראל לאחר מסע ארוך ומפרך, באורח פלאי וברור שלא מקרי בכלל, הוא בדיוק מציין את הגיעו ל 120 שנים,  לגיל המופלג אותו קבע אלוהים כבר בימי נח, כגיל המקסימלי. לא מקרי בכלל, שהרי כבר במדבר בפרשת מי המריבה, נענש משה ואלוהים הודיע לו כי לא יכנס עם בני ישראל לארץ ישראל כשיגיעו לשם.

גדולת מנהיגותו של משה ניכרת במעשים רבים, מלבד היותו בעל יכולת מופלאה החסרה כל כך למנהיגינו כיום, להיות רחוק מהעם רוחנית, פיזית וכלכלית ויחד עם זאת לחוש את העם ולהיות קרוב אליו, משה למרות שידע מראש כי לא יקצור את פירות עמלו, המשיך להשקות ולטפח. גם בזה שונה משה כשוני בין יום ולילה מנבחרי ציבור רבים המשרתים אותנו ומבקשים להנהיגנו. מכירים אנו את התוכניות הקצרצרות שממציאים לא מעט שרים, כי מה להם להשקיע בתוכנית ארוכת טווח אם לא הם אלו אשר יקצרו את הפירות ? ואם כבר תכננו תוכנית ארוכת טווח, יבוא השר הבא ויבטל וישנה, העיקר שהתוכנית שלו תיושם.

עם הקריאה בפרשת השבוע הראשונה לשנה זו, נאחל ונייחל שנזכה ל 120 נבחרי ציבור, שילמדו ממשה מנהיגות מהי ויבחרו ללכת בדרכו. ולא פחות חשוב מכך, שנלמד גם אנו בחלקת אלוהינו הקטנה, להנהיג את סביבתנו כמשה רבנו, גם אם בסביבתנו מדבר רוחני או כלכלי, ושנזכה כולנו לשנה הזו ולשנה הבאה, ולשנה הבאה הבאה... עד מאה ועשרים שנה.