בפרשה השבועית שלפנינו ישנן מצוות רבות. חלקן מתאימות וראויות גם לתקופתנו, חלקן מתאימות וראויות ואף נדרשות בתקופתנו, אבל בשינוי מה באופן קיומן והתאמתן לדרכנו ויחד עם מצוות אלו, יש בפרשה גם תכנים ומצוות שהתאימו לזמן ולמקום מסוים וכבר לא מתאימים היום.

מכל המצוות המופיעות בפרשה, ולכבודה של שנת הלימודים תשע"ו שנפתחה על כולנו לטובה, נתמקד הפעם בחלק העוסק באחריות ובסמכות הורית ומציגם דרך בן סורר ומורה.

"כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם: וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ: וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ זוֹלֵל וְסֹבֵא: וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ"  (דברים כא, יח'-כא' )

הפסוקים הנ"ל מציגים הורים שלוקחים אחריות, מבקשים לחנך את בנם ואף מענישים ומייסרים אותו במידת הצורך הנדרשת, ובכל זאת לא מצליחים ואין הוא שומע בקולם. הורים אמיצים אלו, במקום לעצום עין ובמקום להרים ידיים בייאוש, בוחרים לעשות את המתחייב ולגשת לזקני העיר ולבקש את עזרתם, תוך שהם מודעים מאד למחיר שעומד לשלם בנם האהוב ולמעשה דרכו – גם הם.

ההורים האמיצים הללו לוקחים אחריות ועושים זאת כזוג. שניהם יחד "אביו ואימו" מטפלים בבנם עד לקיחתו לזקני העיר לטיפול, אין הם מטילים את האחריות על השני. לא פחות חשוב ואולי המסר המרכזי כאן הוא לקיחת האחריות והסמכות ההורית גם כלפי חוץ. ההורים בוחרים שלא להסתתר מאחורי שלל תירוצים לעצמם ולסביבה, הם עומדים בלב שבור מול המראה, ומכירים בעובדה שבנם סורר ומורה ואין הם יכולים עליו עוד, ומודעים ובוחרים לקבל עזרה חיצונית.

שנת הלימודים נפתחה היום ולשמחת ואנחת רווחה של הורים רבים, שנת הלימודים תשע"ח. אנחנו שולחים אל מערכת החינוך את היקר לנו מכל, אנחנו מפקידים בידיהם של אנשי ההוראה והחינוך את האוצר שלנו, ומבקשים שיזכה בחינוך וביחס הטוב והמקצועי ביותר. עובדות ועובדי הוראה רבים עושים את המירב והמיטב בתנאים לא פשוטים, בצמצום משאבים ובכיתות עמוסות, תוך שהם נדרשים להתמודד עם מגוון של ילדים וילדות, אבות ואמהות ולהתאים לכל אחד ואחת מהם את הדרך הנכונה. המשימה הזו לא פשוטה ופרשת בן סורר ומורה, ממש בפתחה של שנת הלימודים, ודווקא מתוך קיצוניותה, זו הזדמנות נפלאה עבורנו לעצור לרגע, להתבונן בעין טובה על מערכת החינוך ושליחיה, לבחור להיות כנים עם עצמנו ולזכור שאם נטאטא את הבעיות מתחת לשטיח ונבחר להציג את ילדנו כטלית שכולה תכלת כשהוא לא כזה, לא תועיל ולא תקדם אותו ואותנו לשום מקום.

רק שיתוף פעולה והליכה משותפת יד ביד עם צוות ההוראה מתוך ראיית המטרה כמשותפת, תביא לצמיחה והתפתחות נכונה וטובה של האוצר היקר שלנו. כולנו מבקשים את הטוב ביותר עבור בננו או בתנו, גם כאשר ישובו הילדים לבתי הספר לאחר חופש מלא וגדוש בבית. טוב נעשה אם נזכור כמה קשה לחנך ילדים בבית לפני שאנו מטיחים בקורת בצוותי ההוראה והגננות. טוב שנזכור את פרשת בן סורר ומורה המתארת הורים הבאים לבית הדין, לוקחים אחריות מלאה, נמנעים מלהטיל את האשמה על אחרים ואומרים את האמת כהוויתה: "בננו זה סורר ומורה איננו שומע בקולנו". יש לראות במורים שליחים ושותפים בחינוך ילדינו ומתוך שותפות מכבדת זו יצמח רק טוב לכולנו.

אסיים עם ברכת דרך צלחה לכל הילדות והילדים

שבת שלום עם "בוקר טוב ילד" של רמי קליינשטין

 

על המדור: התנ"ך, ספר הספרים שלנו, הוא ספר הספרים של כולנו, של כלל הציבור היהודי ומתוך כך, ראוי ורצוי שנהגה בו לפחות פעם בשבוע.הורגלנו וחונכנו כי לא ניתן ללמוד אותו ולאסוף ממנו תובנות, ללא תיווך תמידי של פרשנים מלומדים ושל חכמי התורה. טוב יעשה האדם שיבחר להרחיב את ידיעותיו תוך שימוש וקריאה גם בדברי חכמים ופרשנים, אולם אין הדבר מחוייב על מנת שנפיק את תובנותינו לחיים מאוזנים, מספר הספרים שלנו.אני שמחה לפתוח ולהציג בפניכם את נקודת המבט שלי מתוך פרשות השבוע. נקודת מבט של בת חוה ואדם חילונית ומאמינה. הצטרפו אליי למסע ארוך ולא חד פעמי בתובנות ובערכים אותם ניתן ללמוד ובהם לבחור כדרך חיים מתוך סיפורי התורה.

מוזמנים לדון, לשאול, להשיב ולשתף במחשבותיכם לאור הטור.

https://www.facebook.com/70panimla